השוויון בקטל?

שני איומים "פנימיים" קשים מסכנים במידה את יציבות המדינה וביטחונה:

האִיומים האַיומים

האיום הראשון הוא איום רעידות האדמה, על השלכותיהן הקשות על התעשיה הכימית בארץ הקרובה מאד לנקודות יישוב, ובשילוב אפשרי של ניצול הזדמנויות במקביל על-ידי אויבים מעבר לגבולות. על-פי ה MANUAL מובטחת לנו כל 100 שנים (השבר הסורי אפריקני הוא כאן ולא באפריקה) רעידות אדמה אשר השלכותיהן האפשריות הן הרות אסון, בייחוד בחברה מערבית מפונקת כמו אצלנו.

האיום השני הוא האיום החברתי/עדתי, הפער המתעמק והולך בין החרדים , הערבים, דתיים והחילונים. הערבים והחרדים יצרו לעצמם חיים של גטו פיזי ללא תעסוקה, ללא הכנסה, ללא לימודים מספקים, ובמקביל העולם החילוני נופל לחיים חסרי תוכן, עם הריאליטי והמציאות המדומה מחליף בקצב מסחרר את עם הספר, והעולם הדתי "מתבצר על הגבעות" .

אנו חייבים ביוזמה אשר לא רק תפרוץ את מעגל הקסמים של הקבוצות הנבדלות אלא גם תפיח רוח חיים ערכית ושיתופית בכל החברה בישראל, ותביא עמה עתיד וחזון לחיים בריאים הרבה יותר בנחלת אבותינו, לצד שכנינו, וביחסי רעות ושיתוף אתם, ואשר בד-בבד תשמש פתרון ולו חלקי לשרידותנו הפיזית והנפשית במצב של רעידת אדמה.

ההצעה

כולנו חיים בסרט. השבר הסורי אפריקני הוא כאן, תרחישים מאד מאד אפשריים הם תרחישים שהחברה הישראלית השמנה והמדושנת תתקשה מאד לעמוד בהם, הרוגים ברחובות, אין מים, אין אוכל, פצעים פתוחים, ביזה איך כל העסק הזה יעבוד? מי ישים חסם עורקים? מי יבוא עם מיכלית המים? פיקוד העורף? האם לא ילך קודם לחלץ את חברי הכנסת? האם לא יטפל קודם בבתי החולים? בסיסי חיל האוויר? אנחנו זקוקים בכזה תרחיש לעשרות ומאות אלפי ידיים שלא היו במלאי עד היום, והם כאן, בתוכנו, ולא השכלנו עד כה לנצלם.

יש לנו חלון הזדמנויות צר, מועד השבעת הממשלה, על בסיס קווי יסוד מוסכמים על-ידי הסיעות שתחלטנה לשאת בנטל. האלטרנטיבה היא שבר איום, מלחמת גוג ומגוג בין אוהבי בית המשפט העליון, ובין מתנגדיו. בשיטה המוצעת – כולנו אוהבים את כולנו, כולם מתפשרים קצת, אך כאמור כולנו אוהבים את כולנו.

החלום

שבקווי היסוד של הממשלה החדשה תותווה תוכנית ברורה של תכנים ולוח זמנים, לגיוס החרדים, בני המיעוטים ושאר משוחררי השרות, למסגרת חדשה הצלה לאומית, בתרחישי רעידות אדמה ואסונות המוניים אשר תוכשר בסביבות המגורים של המשרתים החדשים ותשמש ככוח עזר, רפואי, בטיחותי, ביטחוני,לוגיסטי ואחר, ואשר תתרגל מעת לעת הן באזורי המגורים והן באזור ההצבה בחירום – ואשר תבטיח את השוויון בנטל על-ידי שירות ארוך למשרתים עד גיל הפנסיה האזרחית.

לפעול בתבונה היכן שאפשר להשפיע

על הגרעין באירן לא רק אנו משפיעים, גם לא על טילי החיזבאללה, אך על חוסנה של החברה, ועמידותה בתנאים קיצוניים של מוות והרס המוניים ברחובות – על כל אלה רק אנו אחראים והשאלה היא אם נתנהג ככסילים כפי שנהגנו עד כה, או שננצל את תוצאות הבחירות למינוף פתרון משולב, לשוויון בנטל ולצמצום משמעותי של הקטל, כי מדובר בהורים שלנו, בנו, בילדים שלנו, אשר חייהם עלולים להימצא בסימן שאלה גדול!!!.

"כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עימו".

יש הרבה חוכמת חיים במצווה הזו:

• היא עוסקת בעזרה לשונא, קל וחומר בן בנו של קל וחומר, עזרה לאוהב.

• היא עוסקת בחובת הפריקה (ללא תמורה כספית), גם בשל היבטי צער בעלי חיים.

• והיא עוסקת גם בחלוקה בנטל – כן גם בחלוקה של הנטל המצווה מסתיימת המילה "עמו"

ומפורש ברמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש י"ג – הלכה ח'
"מצא בהמת חברו רבוצה אף על-פי שאין הבעלים עמה מצווה לפרוק מעליה ולטעון עליה, שנאמר עזוב תעזוב, הקם תקים מכל מקום. אם כן למה נאמר "עמו", שאם היה בעל הבהמה שם והלך וישב לו ואמר לזה שפגע בו, הואיל ועליך מצווה אם רצית לפרוק לבדך פרוק, הרי זה פטור, שנאמר עמו, ואם היה בעל הבהמה זקן או חולה חייב לטעון ולפרוק לבדו."

אמנם נסתרות הם דרכי השכינה, אבל מאד סביר שגם שם במקור המקורות של תורת ישראל, מצפים שאנו נתאמץ לעזור קודם לעצמנו, ורק אז נבקש עזרה במרומים, גם הקב"ה ודאי ירצה לעזור לנו יותר אם נפעל לעזור לעצמנו, ואסור לנו לטמון את הראש בחול "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" במקום עם היסטוריה גיאולוגית כמו שלנו, תהיינה רעידות אדמה, חזקות, או חלשות מבעבר אך עם מדינה מיושבת בסדרי גודל אחרים לגמרי, יש מחקרים המעידים על הרס של 80% מהמבנים במדינה ומי שלא נערך לא ראוי לאמון האזרחי שניתן בו, מי שלא נערך הוא כופר בעיקר, מי שלא נערך עובר על לא תרצח, מהמצוות החשובות ביותר בתורה (וכמובן גם בשבע מצוות בני נוח.) – והכל נמצא תחת היד, כוח האדם, המצוות, הערכים של הקהילה, הנכונות שלה לעשות עבודות שהחברה הדשנה תתקשה לעשות,

התגייסות ההמונית לקיום המצווה הזו גם תאזן את כל השנים בהם לא היה (לכאורה) שוויון בנטל, לרווחת עם ישראל, מדינת ישראל, תורת ישראל ונצח ישראל.