ירושלים שלי

אין מאמר זה נוגע בשאלת ה"מסורת" החדשה של "יום ירושלים" אלא בתוכנה של העיר ירושלים, ובמיוחד כל קדושתה, ועל הציבורים ההופכים אותה למיוחדת, מקודשת ומורמת מכל. מבט בוחן ב"עיתונות הכללית" - ובמיוחד ב"עיתון של המדינה", הראו לי כי כל אחד מכלי התקשורת ה"כללים", בחר מספר צדדים ואישים שידגימו מיהי ירושלים דאז ועד היום עבור ה"ישראלים החדשים". ולא לחינם אני נוקט במושג "ישראלים חדשים" . הנה למשל ה"העיתון של המדינה" הוכיח שוב שהוא - כ"ספינת הדגל" של התקשורת הישראלית, איננו "עיתון כללי" כפי שהוא מציג את עצמו, אלא עיתון חילוני ותו' לא. ומדוע?

יוצקים תוכן חילוני חדש

העיר ירושלים הוצגה אומנם בתמונותיה מהעבר וההווה - כולל מקומות המקודשים ליהדות, אבל כאשר הגיעו המרואיינים לדבר עלייה הם היו כולם חילונים ובנים למהגרים ציונים שהסוכנות שלחה אותם לעיר הזו ותו' לא. הציבורים האמיתיים שחיו וטיפחו את העיר ואת קדושתה לא קיבלו ייצוג שם: הערבים והחרדים. מכאן ברור לי ש"יום ירושלים" הוא יומם של אלה המעוניינים לשנות את המושג ההיסטורי הקדוש של העיר. כמו בכל חג יהודי וסמל, כך זה אירע גם בהגדרתה של העיר ירושלים ע"י המדינה החילונית החדשה. התוכן הרוחני - יהודי הוצא ממנה ובמקומו יצקו תוכן חילוני- אירופאי חדש ומנסים להופכו ל"יהודי חדש" , תוך התעלמות מהישן נושן, שהוא התוכן האמיתי. זהו עוד ניסיון נואל הדומה לניסיונות ללמד תורה ב"ישיבה חילונית" וכמובן הדבר משול לתבשיל תפל שעקרו ממנו את כל הטעמים ואת עיקרו.

ירושלים האמיתית הייתה תמיד שונה משום שהיא הייתה מרכז רוחני בכל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה. ירושלים מאגדת את המקדש שהיה, את בתי הכנסת המיוחדים שלה, את כנסיותיה ואת מסגדיה. עד לפני בוא המנדט הבריטי היו כל תושביה יראי ה' - כל אחד על-פי דתו ואמונתו. כך זה היה מיום שכבשה דוד המלך ועד לאחר הכיבוש הבריטי שעל כידוניו הגיעה התנועה הציונית ופשוט החליטה כי קדושת ירושלים יכולה גם להיות "אחרת", תוך ניצול המומנטים הדתיים להפיכתה לתוכן חילוני. דבר והיפוכו , שעד היום מבעבע ויוצר מלחמות "תרבותיות" שאינן אלא המלחמה האמיתית על ירושלים.

מעלימים את הציבורים האמיתיים של העיר

הכיבוש של 1967 וסיפוח העיר הערבית היו שלב נוסף הנמשך עד ימינו אלה, להפוך את ירושלים לעיר ציונית - חילונית על בסיס היסטורי ולא ערכי מבחינה דתית-יהודית. במלאכה זו חייבים המשחברים להשתמש בטכניקות של העלמת העבר האמיתי של העיר ובמיוחד העלמת היהדות האמיתית, האיסלאם והנצרות מהתוכן הרוחני והפיכתם ל"תמונות רקע". והעיקר להעלים בתקשורת ובפומבי את אלה שהם הציבורים האמיתיים של ירושלים הרוחנית.

התיאורים של ירושלים ה בתקשורת החילונית הם חיוורים, ובאמת מי שמוציא את התוכן הרוחני-דתי נותר עם בניינים, גנים וכבישים בלבד ומכאן שאין הבדל בין ירושלים ה"חדשה" שלו לעיר אחרת בארץ ובעולם. הבטתי ברשימת המרואיינים - ובראשה מאיר שלו, דור שני למהגרים אירופאים בעיר. היו שם - בין המרואיינים בתקשורת החילונית אנשי ימין ושמאל אך לכולם היה מכנה משותף אחד: חילוניים וציונים. רק לאחרונה יצא סקר שממנו מסתבר שרק 19 אחוז מהירושלמים מגדירים עצמם "חילוניים נטו", אז איפה האחרים? זה לא בדיוק העיתון של המדינה" ובטח לא העיתון של ארץ ישראל, וכך גם לגבי רוב רובם של שאר בלי התקשורת ה"כלליים" שאינם אלא כלי התקשורת של ה"חילוניים נטו".
אנחנו - מאמינים בני מאמינים, לא צריכים יום מיוחד לחגוג את קדושת העיר הזו ולשם כך להתגאות בכיבוש של 1967, שהוא "איחד" לנו אותה. אנחנו לא צריכים לחפש את ה"מיוחדות" שלה.

לא שוב "אילייה קפיטולינה"

ירושלים שלנו חיה ונושמת וכמו שהרומאים לא הצליחו להפכה לעוד עיר אלילית - חס ושלום, כשגרשו ממנה את היהודים וקראוה "אילייה קפיטולינה, הרי שכך לא יצליחו ה"חילוניים נטו" להשכיח את המוממנום הדתי שבזכותו היא העיר הקדושה בעולם. ולראיה, הרי שכולנו חוזים כיצד ציבור שומרי התורה והמצוות שוב הופך לרוב רובו של הישוב בעיר למרות בנייתה של "מערב ירושלים" כעיר עתידית - חילונית.

לא שלו ולא אבא שלו יכולים לייצג עיר של קודש לדורותיה. לא במקרה "שכחו" בתקשורת החילונית להביא את בני משפחת פרוש שח"כ מאיר פרוש הוא דור עשירי שלה. למשפחות נבון וריבלין היו רק שורשים דתיים ויש גם את משפחת איינבך. ירושלים שלנו היא ירושלים של המהרי"ל דיסקין, של הגר"ח זוננפלד, של ה"סבא קדישא" שלמה אלפנדרי, של הרש"ש והחיד"א, של ישיבת המקובלים "בית אל", של ישיבת "פורת יוסף" ושל כל אלה שאבני הכותל המערבי הם לגביהם רק קדושת דת ו"שכינה שלא זזה ממנו אלפיים שנה" ולא עוד "מונומנט היסטורי".

וכאשר ה"חילוניים נטו" וחבריהם ה"לאומיים" רוצים להפוך את ירושלים שוב ל"אילייה קפיטולינה" של הזמן המודרני הרי שגם הנוצרים, הארמנים והמוסלמים מועלמים ממנה על בסיסי אמונתם ועל משפחות עבר והווה שלהם כחוסייני ונוסייבה. בירושלים שלי יש שלוש דתות, בית מקדש שהיה ועוד יהיה בע"ה במהרה בימינו, בתי כנסת וישיבות של ניגלה וניסתר לצד אותם נוכרים ערבים וארמנים בני דתות הנצרות והאיסלאם שחיו זה לצד זה והאימהות היהודיות הניקו את ילדי האימהות הנוכריות ולהפך.

מה שלא הצליח לעשות בן-גוריון - להכניס את התפילין למוזיאון, לא הצליח לעשות גם האנגלי טדי קולק ולא יצליח לעשות זאת ניר ברקת או איזה "מתיוון חרדי". ירושלים תישאר עיר דתית עם רוב מוחלט של מאמינים בני מאמינים מכל הדתות והעמים.