בימים אלה הזדעקו רבים בישראל לנוכח הרעיון של שימוש בצה"ל לפעולות צבאיות לא מלחמתיות, או בראשי תיבות: פצל"ם. שימוש כזה בצבא מקובל ומוסכם על הכל, למשל במקרי אסון כבדים (רעידת אדמה, שיטפון ופגעי טבע אחרים) או לסיוע למשטרה (חיב"ה, חיילות בשירות המשטרה). הפעלה כזאת של הצבא נובעת מהיותו כוח גדול וזמין המיועד להפעלה מהירה על-ידי המדינה.
השיח הציבורי השבוע התייחס לשימוש בלתי ראוי בצבא למטרות שלא להן נועד: התערבות בנמלים עד כדי הפעלתם על-ידי צה"ל אם יגשימו עובדי הנמלים את איומיהם, ישביתו את הנמלים ויפגעו בצינור האספקה החיוני של מדינת ישראל. רבים הגיבו בזעם על
עצם הרעיון של הפעלת צה"ל נגד אזרחים, אפילו במקרה של סכסוך עבודה חמור במיתקנים חיוניים ביותר לקיום המדינה. כלומר: לדעת המתנגדים לפעילות מסוג זה אין להשתמש בצה"ל למטרות שלא לשמן נועד.
נשאלת השאלה היכן היו אותם מתנגדים, וגם אחרים, כאשר צה"ל אולץ לבצע פצל"ם נגד אזרחים שומרי חוק, במסגרת שימוש פוליטי שנוי במחלוקת ציבורית חריפה ביותר: גירוש אזרחים יהודים שלווים מבתיהם ברצועת עזה ובצפון השומרון, במסגרת הפעילות הידועה בשמה האורווליאני המכובס "הינתקות", שלא הייתה אלא טיהור אתני נפשע ואווילי גם יחד.
אם שימוש בצה"ל לפצל"ם - פעולות צבאיות לא מלחמתיות - הוא פסול לצורך התמודדות עם פגיעה חמורה בשירותים חיוניים, קל וחומר שהוא חייב להיות פסול כאשר מדובר בשימוש בצה"ל לפצל"ם נגד אזרחים לצורך גירושם מבתיהם.
הצדקנים והצבועים של "ארגוני זכויות האדם" (אלא אם כן מדובר ביהודים) ושל "ארגוני השלום" המובילים למלחמה (ע"ע מלחמת אוסלו) מחאו כפיים כאשר צה"ל הופעל במסגרת פצל"ם עכשיו בשירות
שלום עכשיו. ארגונים קיצוניים אלה חותרים באופן בלתי נלאה לביצוע חוזר של הפשע, ובקנה מידה גדול יותר.
שרץ הפצל"ם דאז הוכשר על-ידי בג"ץ בנימוק השקרי שיישום תוכנית ההינתקות הוא יעד ביטחוני-לאומי. בכך העמיד את עצמו בית המשפט העליון כצד בוויכוח הפוליטי המר ואיפשר ביצוע מדיניות מחפירה, שאין לה דבר עם שלום ועם זכויות אזרח, וכל כולה הוא היפוכן המוחלט. מאז אותה נקודת מפנה החלה השחיקה באמון הציבור במוסד המשפטי העליון.
שימוש בצה"ל נגד אזרחים - יהודים או ערבים - לצורך גירושם בגלל מטרות פוליטיות ו/או מניעים מתחום האתרוגים הוא מעשה פסול. לא מיותר לציין ששימוש פוליטי כזה פסול גם אילו נעשה על-ידי המשטרה. שימוש כזה הוא אסור גם אם פוליטרוקים מטעם גויסו כדי לבצע שטיפת מוח לחיילים, תחת הכינוי האורווליאני המכובס "הכנה מנטאלית".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
