ליברמן כמגן מעמד הביניים ושכבות המצוקה

נראה כי לאט לאט אבל באופן עקבי ובטוח, נוטשת סיעת "יש עתיד", בראשותו של שר האוצר, יאיר לפיד, את התחייבויותיה למעמד הביניים, כפי שפורטו התחייבויות אלה, במהלך התקופה שקדמה לבחירות האחרונות, שהתקיימו בתחילת השנה.

חוק הדיור הציבורי, המוכר בשמו המלא, חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט-1998, שבא לאפשר לאזרחי המדינה שאין ידם משגת לרכוש דירה מכספם שלהם, לרכוש דירה, ממאגר הדירות המצויות בדיור הציבורי, בהם גרו הם, קודם לכן, כשוכרים של חברות ציבוריות, דוגמת "עמידר"; "חלמיש" וחברות דיור ציבוריות אחרות, היה מוקפא עד לחודש ינואר 2013.

ממשלות ישראל השונות, דאגו כי חוק הדיור הציבורי, שהיה כל כולו, יוזמה של ח"כ רן כהן, לא יהפוך לאות חיה ובמסגרת חוקי ההסדרים השונים, הקפיאו הם את כניסתו לתוקף של חוק זה.
במצב דברים זה, נמנע מזכאים לרכוש את הדירה הציבורית שבה הם התגוררו במחיר ובתנאים שנקבעו בחוק הדיור הציבורי, באופן מוחלט, שכן מאז חקיקת החוק, בשנת 1998 ועד לחודש ינואר 1998, היה חוק זה בבחינת אות מתה, כלומר לא ניתן היה לממש את הזכויות המוקנות על פיו, כלל וכלל.

בהתאם לחוק הדיור הציבורי, הרי הוקמה קרן לדיור ציבורי, שאמורה הייתה להיות מנוהלת במשרד הבינוי והשיכון וכספים שהתקבלו ממכירת דירות, בהתאם לחוק הדיור הציבורי, היו אמורים להיות מופקדים, בקרן זו, לאחר שנוקו ההוצאות הכרוכות במכירת דירה ציבורית, כפי שנקבעו דברים בחוק זה. עוד נקבע בחוק הדיור הציבורי, כי כספי הקרן לדיור, ישמשו להגדלת המלאי של דירות ציבוריות, בלבד.

בפועל ולמעשה, לא הוקמה עד לתחילת שנת 2013 כל קרן ציבורית, כדי להגליד את מלאי הדירות הציבוריות בלבד. העובדה כי הבחירות האחרונות לכנסת התקיימו, בסמוך למועד סיום הקפאת חוק הדיור הציבורי, הביאה לכך, כי חוק הדיור הציבורי, שהיה אמור להיות מוקפא לעוד שנים רבות, במסגרת חוק ההסדרים החדש, לא רק שלא הוקפא אלא הוא נכנס לתוקף, החל מתחילת חודש ינואר 2013.

במצב דברים זה, ביקשה הממשלה החדשה, לשנות את הוראות חוק הדיור הציבורי, באופן שהכנסותיה של המדינה ממכירת דירות, לא יופנו לרכישת דירות חדשות בלבד, אלא הם ישמשו גם לשיפוץ דירות קיימות וכן לסיוע בשכר דירה. ארגונים חברתיים טענו, כי העובדה שהכנסות המדינה ממכירת נכסי הדיור הציבורי, ישמשו לסיוע בשכר דירה, במקום רכישת דירות חדשות בכספים אלה, יביא לצמצום מהיר של מאגר הדירות בדיור הציבורי.

ישראל ביתנו - ממצבת עצמה מחדש

מתברר, כי סיעת "ישראל ביתנו", השותפה לקואליציה, מנעה אתמול (יום ראשון) את הדיון בתיקון לחוק הדיור הציבורי, באופן שהכנסותיה של המדינה ממכירת דירות, לא יופנו לרכישת דירות חדשות, אלא ישמשו גם לשיפוץ דירות קיימות ולסיוע בשכר דירה. ח"כ אורלי לוי-אבוקסיס, מסיעת "ישראל ביתנו", הייתה מי שמנעה את התיקונים שביקשה הממשלה להכניס בחוק הדיור הציבורי, יום אתמול.

אין ספק, כי סיעת "ישראל ביתנו", הציבה ומיצבה את עצמה, במקום חדש בסדר היום הציבורי, שבו לא הייתה היא ממוקמת ומוצבת בעבר וכוונת הדברים הינה לכך, כי סיעה זו התחילה להיות פעילה בעניינים חברתיים-ציבוריים, שהיו מסורים, עד כה, לשליטתם הכמעט בלעדית, של סיעות השמאל, דוגמת סיעת "העבודה", סיעת "מרץ" והמפלגה הקומוניסטית, כשהפעיל הראשי מטעמה בעניין זה, הינו ח"כ דב חנין.

מן הראוי להדגיש ולציין, כי סיעת "מרץ", יחד עם יוזם חוק הדיור הציבורי, ח"כ לשעבר, רן כהן, הגישו, לא מכבר, עתירה לבג"ץ לאכוף על הממשלה ליישם את חוק הדיור הציבורי, בטענה שלמרות שחוק זה נכנס לתוקפו בתחילת חודש ינואר 2013, נמנעת הממשלה מלקיים את הוראות החוק, הכוללות חובה להקים קרן לדיור ציבורי ולהגדיל את מלאי הדירות הציבוריות, לרווחתם של מי שידם אינם משגת לרכוש דירות, מכספם שלהם, בשוק הפרטי.

העובדה, כי סיעת "ישראל ביתנו", חברה לאג'נדה הפוליטית שמוליכים בכנסת סיעות השמאל, שרשאי דבריהם, הינם ח"כ איציק שמולי, ח"כ דב חנין, ח"כ זהבה גלאון, בסיועו הפעיל של ח"כ לשעבר, רן כהן, כמו-גם עזרה אגפית של ח"כ מירי רגב מן "הליכוד", משנה, מהקצה אל הקצה, את תפיסת העולם הפוליטית בכנסת ואת החלוקה הדיכוטומית, בין ימין לשמאל, באופן שהשמאל בלבד, דאג - עד כה - לעניינים כלכליים חברתיים וענייני רווחה ואילו הימין, לא הפך עניין זה לנושא ראשון ומהותי, בסדר יומו הפוליטי.

נראה, כי עם הצטרפותה של סיעת "ישראל ביתנו" לעשייה בתחום המאבקים החברתיים-כלכליים, מבית מדרשה של המהפכה החברתית-הכלכלית העוברת ומטלטלת את המדינה, מזה שנתיים ימים, מהווה אות וסימן לכך, כי המאבק החברתי-כלכלי, אינו עוד נחלתן של סיעות השמאל, בלבד.

מבחינה מהותית, שעה שחוק הדיור הציבורי קיים בתוקף, תקופה של 7 חודשים תמימים, הרי יהיה קשה, עד למאד לממשלה, להצדיק בפני בג"ץ את אי יישומו של חוק זה, בפועל ולמעשה, מה-גם שלאחרונה לא הצליחה היא, להביא לתיקון חוק הדיור הציבורי.

נראה, כי ממשלת ישראל לא תוכל להתחמק עוד מהחובה המוטלת עליה בחוק הדיור הציבורי, להקים קרן פעילה למימון דיור ציבורי ולהגדיל את מלאי הדירות הציבוריות, שיכולים זכאי הדיור הציבורי לרכוש, בתנאים שקבע והציב, בעניינם הם, החוק. שוב לא תוכל ממשלת ישראל, להעביר כספים שהתקבלו ממכירת דירות ציבוריות, למטרות זרות, לרוחו של חוק הדיור הציבורי, דוגמת סלילת כבישים, מימון התנחלויות ושאר עניינים, שדבר וחצי דבר אין להם, עם ענייני שיפור הדיור של זכאי הדיור הציבורי ורווחתם.