ארבעה במאה

מזה זמן חדלתי לקנות ספרים. 4 במאה גורם לך לחשוב שהעיתונות היומית חשובה וערכית יותר מעיתונות רב שנתית מכורכת בעטיפה קשה או רכה. שום דבר לא ירכך אותי. במצבי הכלכלי הנישומי אני בהחלט יכול להרשות לעצמי לחדול מקניית ספרים ולהתחיל לרכוש את סופרים.

פניתי לסוכן של עמוס עוז ואמרתי לו בטלפון, תשמע, יש לי כמאה איש שמתאספים אצלנו לקנות ספר חתום של עוז ותפארת, האם הוא יהיה מוכן לבוא אלי בטנדר על ארבעה וארבעה שלו עם הספרים ולחתום, שלושה למאה? שמעתי את הסוכן מסמיק מהתרגשות ועובר לחשבונות על פיסת נייר קטנה. מה דעתך על 2.5 במאה? הוא שאל. אפשרי, הגבתי. תן לי את הכתובת ואחזור אליך, הוא הצהיר.

באופן דומה התקשרתי לעוד כמה סופרים וגם למשוררת הזאת שמוכנה להתפשט גם בהופעה חיה אם האולם ממוזג. למעשה זה היה רעיון של בתי שחברה שלה עומדת לחגוג בר-מצווה לבנה או בתה, לך תדע היום. ראיתי את הילדה הזאת לפני שנה ויש לה שפם קטן שאיש אינו מעיר עליו כי שנתיים קודם לכן ניקנקו לה את הקיבה וקצרו בערך מטר עקב השתעבדותה למקלות וניל מסוכרים.

את חושבת שהילדה הזאת תעכל במצבה ספרות יפה? זה בכלל נאה להביא לילדה כל-כך מכוערת משהו יפה?

אבא, תיכנס בבקשה לפוקוס, זה בן. אז למה יש לו שיער ארוך כל כך?, הוא שואף להיות סופר כשיגדל, ציינה בתי בגאווה.

מה הוא שואף? שאלתי. היום משלמים מסים כבדים על שאיפות, אתם יודעים. להביא את עמוס עוז לבר-מצווה שבה הוא מופיע בחליפה סרוגה עם כיפה תואמת בבית הכנסת לאחר העלייה לתורה ומברך את החתן פעמים לפני ההפטרה ופעם אחת אחרי סעודה שלישית (סופרים מסוגלים לעכל סעודה שלישית?) – זה מבצע מסובך, אבל אפשרי בתנאים הכלכליים שנוצרו במשק לאחרונה. אלא אם כן האיחוד האירופאי לא יאשר תהליך כזה. כי אולי משתמע שיש פה סינדרום של התעללות בחיות מחמד ציבוריות. הגרמנים, אתם יודעים, רגישים מאוד לתנאי חיים של חיות. צער בעלי חיים רובץ עליהם מאז ומתמיד.

אני בטוח שסופר ערבי אפשר להביא בשישה למאה, אולי אפילו שבעה. אבל איך תכניס ערבי לבית כנסת עם כיפה על הראש? מה יקרה שם אם גם הוא יבקש לעלות לתורה? חוץ מזה אף אחד לא יכול להבטיח שערבי סופר.אפילו מסכימים שהוא סופר, אף אחד מלבד השב"כ לא יודע באמת מה הוא סופר? הרהרתי שוב במשוררת שמוכנה להתפשט (בג'ינגל שלה היא משתמשת במלה - להתערטל) בשעה שהיא מתיזה את החרוזים שלה לכל עבר (אולי אבר?). כל החולצות והשמלות שלה מלאות בחרוזים קטנים של ויצ"ו, מסכית ותסכית. אם אתה מנתק חוט קטן, הכל מתפזר על הבמה. בהופעה האחרונה שלה אנשים קפצו לבמה כדי להדביק לה את החרוזים לשיר שהיא המציאה בו במקום. זה היה מרגש לראות מבוגרים מתנהגים כמו אוטיסטים. או אולי להפך, אוטיסטים מתנהגים לפתע כמו גברים מבוגרים. מה שאחת למאה עושה לציבור...

אני גם מציע להזמין סופרים מפורסמים לחתונות. מה הייתם אומרים על יהושע, אלף, בית באים אליכם (הם להקה?) לחתונה ומחזיקים בעוז את המקלות של החופה. כל הארבעה לפי מאה לשעה. זה הופך את המאורע לתרבותי, ובטוח שבנוכחות אנשים איכותיים כאלה זוללים רבים ישקלו היטב לפני שהם תוחבים 3 בורקסים לפה בבת אחת עם לחמנייה בתנור. מה זה פה, תחנה מרכזית? כן, זה מה שאני רוצה לומר בפירוש, כל המוזיקה של התחנה המרכזית תיעלם בבת אחת מחתונות היוקרה של העם אם עמוס עוז, אלף, בית ויהושע יגיעו לחתונה בו זמנית. אפילו המשוררת עם החרוזים מסוגלת להלהיב חתונה כי היא תספר על ילדותה בין רגליה של יונה וולך.
כשהייתי ילד כל אחד היה מביא שי לבר-מצווה - עגנון. היום אף אחד לא יודע – וגם אז לא - כי שמו הפרטי של הסופר המכובד עגנון הוא שמואל. כולם אמרו בחגיגות, הבאנו לך שי ותקעו לחתן הבר-מצווה את הכנסת כלה. נו, לך תכניס כלה במחיר כזה. לבסוף עגנון כונה שי וזה למעשה סופו. דרך אגב, שי עגנון מעולם לא הכניס כלה בעצמו וזו הסיבה שלא שמעתם עליו במדורי הרכילות למיניהם..

הראשון שהמציא את הקמפיין הזה של ארבע במאה היה הסופר חתם סופר. הוא הודיע שיחתום על ספרים וכך הצליח למכור אותם. אבל החרדים ניכסו אותו לצורכיהם עוד בגולה ולא אפשרו לו לבוא לארץ ולהקים פה את סטימצקי. דרך אגב, סתימה לא כותבים ב-טית. נו, זה העלה את השאלה הקלאסית: כל מי שחתם – סופר? גם נוחי דנקנר חותם בלי סוף – מה, הוא סופר? נוחי, לדעתי, לא מוכן להופיע בחתונות וזה מה שעושה אותו מרוחק כל כך, כלומר, טייקון. חוץ מזה, אם היו לנו היום ארבעה נוחי דנקנר – המדינה הייתה מוכרזת כולה פושטת רגל ונמכרת בוול-סטריט במאה.
אני ממתין כרגע לטלפון מהסוכן של עמוס עוז. התקשרו גם ממשרדו של אייל גולן כי המכונית של דודו טסה, וביקשו את הטלפון של המשוררת. עם החרוזים או בלי, שיהיה. היא תמיד מדברת על הופעה חיה אבל אינה רומזת מהי החיה. אדווח בהקדם.

ראש בקיר

פעם בשבוע אני נכנס בעל כורחי לסופרמרקט כדי לרכוש בהקפה סביב הדוכנים והמדפים מוצרי צריכה בסיסיים כמה חומציים, למרבה העוון. המחירים בשמים ואיכות המוצרים על הרצפה. מה עושים, איך חוסכים קצת מזומנים?

ראשית, אם בוחנים את המרחבים באולם הממוזג בקמצנות מחשידה, רואים שאזור בקבוקי המשקאות גוזל כ20% מהשטח הכללי נטו. מה יש שם? ארגזים של בקבוקי מים ממולאים בגז, צבע נקרופילי וסוכר מרעיל. זה מה שאנחנו קונים כדי לסתום את הפיות והקיבות של הילדים שלנו. גם את השטח המבוזבז הזה אנחנו קונים למען שתיקת הילדים שלנו. תגידו, בבקשה, מה רע בלקחת שלושה לימונים טריים ולהרתיח אותם בסיר מים, להכין לימונדה ביתית עם קורט ג'ינג'ר? למה לסחוב את הבקבוקים האלה, המכלים 20% משטח הסופרמרקט, כל הדרך אל המינוס בחשבון הבנק שלנו? במקרה הכי גרוע כדאי לקנות אבטיח בעונת ייחומו ולחלק קוביות לכל הילדים והאורחים. יש להבין כי בקבוקי המשקאות הקלים הם כבדים מאוד וכולם עד האחרון נכנסים לדף ההוצאות השבועיות שלכם בתוספת תקורה, התייקרות, מדד הבניה, חשמל ומזגנים הפועלים בזירת הפשע.

שנית, מקררי האימים הפרוסים מסביב מציגים לראווה - מה? קציצות בשר מסויה קפואה ונקניקים משאריות עצמות עם גרגרי שומן צמחי וסחוג. כל מוצרי תעשיית הבשרים המלאכותיים, הטחונים, ספוגים, צבועים הם נזק בלתי הפיך לכיס וגם לכיס המרה. תפסיקו לקנות את הזבלים המעובדים שעובדים רק על החיך שלכם ועל חוש הריח שהיה לכם והתקמט בילדותכם. אם רק תפסיקו לרכוש "מוצרי בשר" מתועשים נוכל להוריד כ-15% משטח הסופרמרקט המוקדש למקררים. מה רע בבשר טרי? למה לקנות קציצה רומנית שיוצרה במלזיה מלזניה? ואם אתם רוצים קציצות נא לקנות בשר טחון, לערבב אותו בבית עם בצל, שום, פרורי לחם של אתמול (לא להשליך שום דבר לפח) וקצת לימון. הכינו לכם מנות מוקפאות גם לשבוע הבא. או שתעשו עסקה עם השכנים. פעם בשבועיים הם מכינים את הקציצות ופעם אתם. איזה משלוח מנות שבועי נהדר. גבירותיי ורבותי, סלקו גם את הגלידות מסל הקניות שלכם, פחות שלושה מקררים בסופרמרקט. נא הכינו בבית סיר שוקו עם טיפת וניל והקפיאו למען תפארת מדינת הילדים שלנו.

אם לא שמתם לב, רוב המדפים בסופרמרקט כורעים תחת עומס שקיות המכילות נישנושי נשנושים מכל המינים, הטעמים והצבעים. מה זה, מי באמת צריך צ'יפסומטיים תעשייתיים וכל המורכבויות המתוחכמות שלהם כמו רעש של הליקופטר כשלועסים אותם בצד שמאל של הפה? סלקו את השקיות המנופחות האלה מסל המזונות שלכם ותחסכו לסופרמרקט עוד 20% משטחו. ילדים דורשים את הזבל הזה כשהם מרגישים רעבים או משועממים. למה שירגישו רעבים? מפני שהם קמים מארוחת הצהרים בלי לאכול אותה ביודעם שעוד שעה תגיע מנה של צ'יפסומט אהוב רק משום שאימא רוצה להתרחק מהקללה שהם נציגיה המובהקים והמאובקים.

במשפחה שלנו לא שוטפים כלים אחרי הארוחות. לפני כל ארוחה מניחים על השולחן יריעת פלסטיק דקיקה ועליה מסדרים כלי אוכל חד- פעמיים כפעמי משיח צדקנו. בסיום הארוחה מקפלים הכל - ולפח האשפה. ברגע אחד הבית נקי ומצוחצח והמטבח נוצץ בפארו. לא קונים בקבוקי וקנקני ניקיון והדחה. בריאליטי שלנו אין הדחות. לא מבזבזים חשמל על מדיח כלים. אין מדיח ואין כלים ולכן גם ההוצאה על ארונות מטבח שואפת לאפס. כן, מבשלים. כן, אופים. הכל בתבניות חד פעמיות. אבל אפילו את הכלים החד-פעמיים מנצלים עד הסוף. עוטפים אותם בנייר פרגמנט או בנייר כסף כדי להכפיל ולשלש את מספר השימושים. גבירותיי ורבותי, שימוש ברעיון המבריק הזה יצמצם את שטח מחלקת כלי-בית וחומרי ניקיון בסופרמרקט בשיעור של 10%.

אני עוצר פה לפני שהחשבון הכלכלוטיבי שלי יצביע על חסכון של 120% בשטחים ואז לא יהיה גם מה להחזיר לפלשתינים. אם תעשו כמוני ותחסכו לסופרמרקט רק 50% משטחו ירדו המחירים ב50% ללא התערבות רגולטור או גלדיאטור ממשלתי. קבלני בנין יתפנו לבנות מגורים ולא קניונים, חברת חשמל לא תכרע ברך תחת נטל עומס המזגנים והמקררים והברכה לא תברח לחו"ל עם הטייקונים.
בשבוע הבא - הלבשה, בושה, ביגוד ובגידה.