א.ב. יהושע יוצר קריטריונים משלו ליהודים

תשובה לא.ב. יהושע "מיהו יהודי", " הארץ" (מיום 4.9.13):

יהושע טוען בפתח מאמרו ש"בניגוד להגדרה מיהו ציוני, ההגדרה מיהו יהודי היא עניין סבוך ומייגע". אולם גם השאלה, מיהו ציוני אינה פשוטה, שהרי אם הקמת המדינה היא מטרת הציונות, נשאלת השאלה, מהי משמעות הציונות מאז הוקמה המדינה?

לפני קום המדינה, גורס יהושע הזדהות אדם כיהודי "הייתה מקובלת וגם נעימה עלינו, אך לא מחייבת אותנו למאומה". אולם גם אם היסוד הסובייקטיבי הינו המכריע לדעת יהושע, הרי ברור שאין בו די, אלא אם אותו אדם שייך לקהילה הרואה בו כיהודי, שהרי אין מדובר בהגדרה אוטונומיסטית אטומיסטית, אלא כזהות של שייכות לקהילה.

הגדרת יהושע את היהודי בתקופת מלחמת העולם השנייה הינה בעייתית. מחד הוא מציין שבגטאות ובמחנות " היו יהודים לא מעטים, שהזדהו כיהודים ונתפסו ונכלאו כיהודים, אף שמבחינת הלכתית טהורה הם לא נחשבו יהודים (כי לא נולדו לאם יהודייה). האם מישהו מאיתנו היה מעז לנכותם ממספר קורבנות השואה? אבל אם ששת המיליונים היו קמים לתחייה ומבקשים לעלות לישראל, לפחות כחצי מיליון מהם היו נחסמים על-ידי שלטונות ההגירה הישראלים, בטענה שאין הם זכאים לפי חוק השבות".

אולם התייחסות יהושע זו מתעלמת מההגדרה הלאומית העצמית של חלק מהאנשים שראו עצמם כפולנים (כמו מארק אידלמן הבונדיסט האנטי ציוני, מי שהיה סגנו של מרדכי אנילביץ במרד גטו וארשה ואחר כך חבר הפרלמנט הפולני ולא הכנסת בירושלים), או בני לאום של מדינות אחרות. מאידך גם גורס יהושע ובצדק ש"לא האנטישמי יקבע אם אדם הוא יהודי או לא,...אם אדם שלא ראה את עצמו יהודי נספה בשואה, יש לכבד את הגדרתו העצמית ולא את זו של מי שרצח אותו על-פי הגדרה מעוותת משלו".

יהושע טוען שלאחר הקמת המדינה "ובעיקר עם קבלתו של חוק השבות, נהפך הצורך בהגדרה (מיהו יהודי) לחיוני ביותר, שכן היהודי קונה לו דרך הגדרת זהותו את הזכות לעלות לישראל ולהפוך לאזרח ככל האזרחים, על כל המשתמע מכך". אולם בכל זאת יש להעיר שהיה פרק זמן של שנתיים לערך מהקמת המדינה ועד קבלת חוק השבות!

בהמשך המאמר עוסק יהושע בעיצוב ההגדרה ההלכתית להגדרה "מיהו יהודי", תוך שהוא גורס שעל-פי "הגדרת ההלכה, יהודיות משמעה שייכות לעם ולא לדת", טענה המבוססת על כך שהגדרת היהודי כבן לאם יהודיה היא רגרסיבית ובעצם היא " הגדרה של עמיות או שבטיות, אבל על בסיס מינימאלי ביותר". אולם "העם היהודי" שהיה למעשה אוסף קהילות יהודיות שהמשותף להן הייתה הדת, לא היה עם מבחינה לאומית או תרבותית, וכל עוד לא הייתה חילוניות (תופעה מודרנית של המאות האחרונות), לא ניתן היה כלל לאבחן, כפי שעושה יהושע , בין יהודי ל" יהודי מאמין".

ההשוואות שעושה יהושע מופרכות מיסודן בטענתו שמבחינה לוגית לא ניתן לכלול בקטגוריה אחת: "מוסלמי, בודהיסט, נוצרי ויהודי", כמו גם (ובצדק) "מוסלמי בודהיסט נוצרי ונורווגי" (האחרון היא הגדרת זהות לאומית לעומת הזהויות הדתיות), אך מאידך הוא גורס שיהיה זה "נכון לוגית לכלול ברשימה אחת, אנגלי, ארגנטינאי, יהודי ונורווגי", טענה חסרת בסיס בהשוואתה בין זהויות לאומיות לזהות שאינה זהות לאומית, באשר אין עם או לאום יהודי. למרות זאת יכול יהושע להמשיך ולכתוב הטענה חסרת התוכן הבאה: "ההלכה עצמה מגדירה יהודיות כשייכות לאומית (אנכרוניזים היסטורי, בתקופת עיצוב ההלכה לא היו לאומים, מדובר בתופעה מודרנית),ולא כשייכות דתית. אומנם שייכות לאומית זו היא חסרת מרכיבים לאומיים מובהקים והכרחיים (אולי כדי להשאיר מקום פנוי לתרי"ג מצוות), אבל עדיין היא שייכות לאומית".

האם יהושע אכן קרא את מה שכתב?! האם יכולה להיות שייכות לאומית חסרת מרכיביה המובהקים וההכרחיים? אם כן בזכות אילו מרכיבים היא יכולה בכל זאת להיות שייכות לאומית?

יהושע טועה בהבנת פסקת בית המשפט הגבוה בפרשת האח דניאל. הוא גורס ש"אדם שנולד לאם יהודיה יכול בהתנצרות או בהתאסלמות להשיל מעליו את הזהות היהודית ולעבור לדת אחרת". אולם האח דניאל לא הוכר כיהודי מבחינת חוק השבות, כי לדעת בית המשפט חוק השבות הוא אינו חוק הלכתי אלא של המדינה, ובית המשפט מוסיף שלפי ההלכה היה דווקא האח דניאל מוכר כיהודי, אבל לא מבחינת המדינה, כי האדם הסביר לא היה יכול לקבל שאותו אדם הינו גם נוצרי וגם יהודי.

יהושע המדבר על כניסה (התגיירות) או יציאה מהעם היהודי (קבלת דת אחרת), אינו ער לאבסורד החילוני בדבריו בהתייחסו למי שהתגייר, כשברגע "שהיה לחלק ממנו (מהעם) הוא יכול לקבוע את ערכיו ואת אמונתו (גם החילונית) כמו כל יהודי אחר". האין זה אבסורד כי מי שרוצה להיות יהודי חילוני צריך להתגייר? כלומר לעבור פרוצדורה דתית? במילים אחרות, אין אפשרות להצטרף ל"יהדות החילונית", אלא רק בתהליך דתי! ומעבר לכך, מה המשותף ל"יהודי חילוני" בפריס, ת"א וניו-יורק?

את מאמרו חותם יהושע באופטימיות שהגדרת הזהות הישראלית תאפשר " עד כמה שניתן, סדר ובהירות". מעניין מה חושב על כך בארה"ב אנטון שמאס....