עוד ברית היסטורית קרסה בשבוע שעבר, לצד ברית ארבעת העשורים בין
שולה זקן ל
אהוד אולמרט: זו שבין אהוד אולמרט לבין נוני מוזס. ההתפתחות הזו מלמדת מה חושב מוזס על סיכוייו של אולמרט להיחלץ מהתסבוכות בהן הוא נתון.
קבוצת
ידיעות אחרונות, שרק בתחילת החודש
עשתה הכל כדי לגמד את האפשרות שזקן תעיד נגד אולמרט, מדברת כעת על הטעויות של אולמרט ואנשיו. אותה קבוצה שתמיד נתנה לאולמרט את הכותרות וחייבה את כתביה לצטט אותן במלואן גם בעיצומם של הליכים משפטיים, דוחקת כעת את תגובותיו לשולי כותרות המשנה ולתחתית של עמוד 2.
סימה קדמון ו
נחום ברנע, ששיבחו והיללו את אולמרט ללא הרף, לא מוצאים כעת אף מילה טובה להגיד לזכותו ואף מילה רעה להגיד על זקן.
כל זה לא היה קורה בלי הנחיה ברורה מלמעלה. גם מוזס מבין שמשהו דרמטי קורה פה, שלא מדובר בעוד "רדיפה" מצד הפרקליטות ומצד "עיתונאים שונאי אולמרט". גם מוזס מבין, שתמיכה באולמרט שוב אינה נכס אלא נטל. אז נכון,
בנימין נתניהו עודנו האויב הגדול - כל עוד ישראל היום בשטח - אבל אולמרט כבר אינו מהווה חלופה לנתניהו. גם אם אולמרט ייחלץ מבחינה משפטית מהבוץ העמוק אליו הכניסה אותו זקן, דומה שמבחינה ציבורית הוא לא יוכל להשתקם.
חוץ מזה, היום יש למוזס מישהו הרבה יותר טוב:
יאיר לפיד. בן החסות והעובד לשעבר, שאשתו עדיין מועסקת בידיעות אחרונות, אינו מסתיר את רצונו להיות ראש
ממשלה. בינתיים הוא דואג שהמשרדים בראשם עומדים נציגי מפלגתו (חינוך, רווחה, מדע) יזרימו למוזס הרבה כסף וחשיפה. אולמרט פשוט לא נחוץ, וכמו שאולמרט עצמו עשה - כך נעשה לו: הוא הושלך הצידה ברגע בו אין בו תועלת.
הטעויות של אולמרט שלא חשב שזה יכול לקרות 
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
