4:1 לטובתם

ברוח המונדיאל ניתן לקבוע. זוהי תוצאת המחצית.
שלושה ילדים וצעירה למול ילד בודד.
האם ישראל עוד יכולה להשוות? אין מצב.
האם הפער עוד יגדל במחצית השנייה?
יש מצב. אך בכל מקרה, לא יהיו פנדלים.

העם היהודי המיוסר בשל חסכי ילדות גלותיים,
מרחם על הנער הערבי הרבה יותר מאשר על שלי דדון ז"ל.
זה מתבטא אפילו במיקום הידיעות בעמודים הראשיים.
המקרה של שלי דדון-הועף לשוליים.

בליבי נותרת התהיה: ככה בונים חומה?
ככה בונים מדינה? הן הרצח של הילד הערבי אירע רק
בשל ארבעה מקרי רצח אכזריים הרבה יותר.
יש שיאמרו: לא חשוב מי התחיל.
ואני סבור שזה יותר מחשוב מי התחיל את מחול השדים.

מדובר כאן במשבר ערכי בציונות החדשה.
אבדן שפיות שיפוטית שחוששני, שמזמן אינו זמני.