זה לא ייגמר בלי שנדבר

מדוע ניתן לומר מבלי לחקור לעומק שאחוז אנשי השמאל מקרב אנשי הרוח והאומנים, הוא רב יותר משמעותית מאשר בקרב אנשי המדע והתעשיה?

ובכן לטעמי יש סיבה בולטת לכך, עולם הרוח ועולם האומנות מחליט על-פי אינטואיציה, על-פי הרגשת בטן, ועולם המדע והתעשיה מחליט על-פי מחקרים ועובדות.

תשאל איש שמאל מדוע הרוצחים מהחמאס הם בני שיח והאחים שלנו מתפוח ויצהר אינם, הוא ישיב שזה בגלל שתפוח ויצהר הם אויבי השלום, ואז תשאל אותו אז איך אתה רוצים לדבר עם החמאס, והוא יענה ששלום עושים עם אויבים, והרי לנו תרתי דסתרי, אבל כבר אמרנו אנשי השמאל מרחפים בשמים ומדברים מהבטן ולכן אי-אפשר לצפות מהם לקו הגינוי או קו רצוף ועקבי השוקל את החלופות, מצביע על יתרונות וחסרונות, ובוחר או ממליץ החלופה המיטבית.

תנאי הכרחי

אנו רואים כאן באתר אנשי שמאל החוזרים ואומרים "זה לא ייגמר עד שנדבר" ומה משמעות המשפט? זה בדיוק כמו המשפט "לא נאכל עד שנגיע למלון" כלומר אנו מצפים שמשהוא יקרה ומפרטים תנאי הכרחי ומספיק להתקיימותו. ברגע שנדבר, בלא תלות בתנאי אחר הסיפור ייגמר.

ומהי האמת? האמת היא ש"זה לא ייגמר בלי שנדבר". כלומר, הדיבור הוא תנאי הכרחי לגמירה אך לגמרי לא מספיק, כי זה לא ייגמר בלי שנדבר, וזה לא ייגמר בלי שתפסיק ההסתה, וזה לא ייגמר בלי מלחמת חורמה בטרור וזה לא ייגמר אף בלי ששכנינו יכירו בנו כמדינה יהודית, הבית הלאומי של העם היהודי.

כל סטודנט להנדסה יאמר לנו ש 3 זוויות שוות במשולש הם תנאי הכרחי לחפיפת משולשים אך לא תנאי מספיק, לעומת זאת 3 צלעות זהות במשולש הם תנאי הכרחי ומספיק לחפיפה. לעומתו סטודנט לספרות יאמר בדרך כלל שחפיפת משולשים הוא נושא היסטורי ומאד כואב, ואת כל העניינים של הכרחי ומספיק גם הם נשכחו אי-שם בכיתה ח', וזו בדיוק הסיבה לדעתי מדוע אנשי הרוח מרחפים בד"כ ואנשי המדע הם עם שתי רגליים על הקרקע, בד"כ.

ומכאן כל מי שתבונה בראשו שוכח מהמשפט הריקני "זה לא ייגמר עד שנדבר" ואם מאוד חשוב לו להדגיש ששיחות שלום מחייבות שיחות (מה שברור מאליו) יאמר "זה לא ייגמר בלי שנדבר" וההבדל ביניהם שמים וארץ, מה שמרבית אנשי הרוח, לדעתי, לא יבינו.