המדליפה ראויה לעונש ולגנאי

עיתון הארץ, במאמר מערכת (מיום 16.3.05), מוצא הצדקות למעשיה של הפרקליטה המדליפה עו"ד גלאט-ברקוביץ, שטפלה בתיק סיריל קרן בו מעורב לכאורה ראש הממשלה שרון ובנו עמרי. הפרקליטה, העידה במשטרה כי עשתה את מעשה הדלפת המסמך - של חיקור דין בחו"ל, מטעמים פוליטיים אידיאולוגיים, כדי להפיל את שרון ולהחליפו כראש ממשלה. ההדלפה היתה סמוך לבחירות הכלליות והחישוב היה שהדלפת המסמך סמוך לבחירות, על חקירה פלילית של שרון, תביא לגל התנגדות גדול שבסופו הפלת ממשלת הליכוד.

התוצאה הסופית, הייתה הפוכה בשל עקרון "הבומרנג" - וגל אהדה סחף את הליכוד ואת שרון לניצחון מוחץ.

עיתון הארץ וכמה פרשנים משפטיים וגם עיתונאים מעיתונים אחרים ומהתקשורת האלקטרונית - לא יכלו מאז להשלים עם התוצאה, גילוי המדליפה העמדתה לדין ועכשיו גם הודאתה באשמה אומנם קלה יותר ומרוככת + הטלת עונש.

הנימוקים להרשעה על סעיף גורף של "גילוי בהפרת חובה" שהוא סעיף כללי ולא מופעל תדירות נראה לתומכיה הנלהבים של הפרקליטה כפגיעה בחופש הביטוי וכחובתה לתקשורת במסגרת זכות הציבור לדעת.

הטיעונים הרדודים הגובלים בגיחוך ממש, גם מעצבנים וגם מצחיקים - למרות שמקורם באנשים מכובדים ובעלי מעמד - אבל כנראה שהצד האידיאולוגי והפוליטי של המעשה - הצליח להרדים אותם ולסנוור את עיניהם מלראות את המעשה, הגועלי והבוגדני כלפי המערכת המשפטית ושלטון החוק.

צא ולמד, פרקליטה בכירה מלווה תיק חקירתי כבד, מסובך, נוסעת לחו"ל לביצוע חיקורי דין, מחלקת הוראות ומנחה את המשטרה, מגיעה למשבר "זהות פוליטי" - ומחליטה לשתף ברעיונותיה הפסולים גם את העיתונות.

במעשיה אלו, היא עוברת על קוד אתי של נאמנות למערכת, נאמנות לממונים עליה, שהפקידו בידה את התיק, כנגד המשטרה שהשקיעה מאות שעות של עבודה חקירתית - גורמת נזק בלתי הפיך לחקירה ולתיק ונזק תדמיתי קשה לתיקון לפרקליטות ולאמון הציבור במעשיו ובפרקליטיו.

כדי לסבר את האוזן במקצת - בתיקי הפרקליטות "הרגישים" יש עשרות מסמכים טעונים, סודיים, קלסרים של האזנות סתר ובהם דברים "פיקנטיים" שהדלפתם לתקשורת, היתה תופסת כותרות ענק וגורמת מהומה ציבורית לא מבוטלת.

אז מה העיקרון - להדליף כי העיתונות מעוניינת בפרסום מוקדם, כי הציבור רוצה לדעת, מה נעשה מה נשמע כולל רכילות זולה.
האם המומחים למיניהם - חשבו גם על האפשרות שיש במסמכים אלה האשמות לא בדוקות, לא מוכחות, רכילות זולה, נקמנות אישית ופוליטית שלפעמים מוכחים במהלך המשפט, ופעמים התיק נסגר בטרם כל המדינה לוקחת חלק פעיל בהאשמות שווא ובהכפשות, שיכולות וכבר גרמו בעבר נזק בלתי הפיך, לאדם, משפחתו עסקיו ובני משפחתו.

מבחינה משפטית - מסמכי חיקור דין וחיקור הדין בעצמו - הם שלב - ולפעמים שלב משלים בחקירה הכוללת בתיק. תוצאות החקירה הזאת לפעמים מתבררים כחסרי משקל ראייתי והוכחתי, ולפעמים מחזקים את הראיות של התביעה.

בבקשה "לחיקור דין" במדינה זרה חייבים לפרט את כל האשמות בתיק, הסיבות לבקשה והדרך המבוקשת כדי לשכנע את הצד הזר. הנוהג הוא "להגזים" בחומרת העבירות כדי לשכנע לקבלת אישור הבקשה. מכאן, שמתוך המסמך "המודלף" כנגד שרון - יתכן שהרוב לא יוכח או רלוונטי או בעל משקל דל בסופו של דבר. התוצאה הנוספת - שיבוש הליכי החקירה, אפשרות לצד הנחקר להתכונן להיעלם ו"לסנדל" את החקירה. התוצאה - התיק של סיריל קרן - לא הושלם עד היום ומי יודע מתי איך ומה יהיו תוצאותיו.

ברור וגלוי, שעיתונות ועיתונאים - חיים ושמחים מהדלפות וממדליפים - אבל להפוך את זה לדגל, לדרך חיים של אנשי ציבור ולתת להם הגנה אידיאולוגית, מוסרית, אתית - זה עלבון לאינטליגנציה.

עו"ד רזניק, סניגורה של גב' ליאורה גלט-ברקוביץ, היה במשך שנים, המשנה לפרקליטת המדינה וראש המחלקה הפלילית - אשר תחת ידו עברו מאות מסמכים סודיים, מסווגים, מעניינים ורגישים. לא עלה על דעתו כמובן, להדליף אותם, גם אם הם לא תאמו את השקפותיו.

לפי התיאוריה של תומכי ברקוביץ - הוא מעל בתפקידו על כך שלא שיתף את הציבור, ומנע מהם את זכות הציבור לדעת. האבסורד זועק לשמיים - ועו"ד רזניק הוא רק דוגמא ומשל למאות הפרקליטים במערכת, ולכל העובדים במערכות אמון אחרות, כמו משרד הביטחון, צה"ל, שב"כ, מוסד וכד'.

מי שנכנס למערכת אמון כנ"ל, גם אם לא חותם על מסמך של שמירת סודיות - יודע ומרגיש שזו חובתו. הגב' גלט-ברקוביץ - מעלה באמון, שברה קודים אתיים ומקצועיים - והרוויחה את הרשעתה והעונש במלואו ובצדק וכל ניסיון לטשטש או לגמד את המעשה לא יצלח.

__________________
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.