מאחר ששערוריית ההתערבות הפוליטית בהליך השיפוט של פרסי פרס ישראל בספרות ובחקר הספרות החלה בשלילת מינויים של שני שופטים, הפרופסורים אריאל הירשפלד ואבנר הולצמן, ניתן כעת, אחרי שהיועץ המשפטי של ממשלת ישראל הציב לפוליטיקאים סולם לרדת מהנושא, כאשר אסר עליהם לעסוק בנושא בשנת בחירות, להציע סיום מכובד לתקלה החמורה שאירעה בניהול הליכי השיפוט בפרסים אלה לקראת חלוקתם ביום העצמאות תשע"ה.
את הצעד הראשון צריכים לבצע שני השופטים ששללו מהם את המינוי להיות שופטים בפרסים לספרות ולחקר הספרות, הפרופסורים אריאל הירשפלד ואבנר הולצמן. כאשר נבחרו היו ראויים לכהן בתפקידם בזכות בקיאותם המופלגת בספרות העברית הנכתבת על-ידי בני הדור הנוכחי, בזכות הגינותם האינטלקטואלית, ובזכות כושר השיפוט והיושרה האישית שהשתקפה בפעילותם העקבית והממושכת בהוראה האקדמית ובחיי הספרות העברית במדינת ישראל. שניהם צריכים להוליך את חיסול המשבר על-ידי הודעה משותפת שבלי שום התנאות - גם ללא הבטחת השיבה למועמדות של כל המתפטרים הן מבין השופטים בתחומים האחרים והן מבין המועמדים לפרסים בקטגוריות השונות של פרסי ישראל בשנת החלוקה הנוכחית - הם מתעלמים מהעוול שנעשה להם על-ידי שלילת המינוי שכבר ניתן להם ומחדשים את כהונתם כשופטים בפרס ישראל תשע"ה. בביצוע הצעד הזה יוכיחו לא רק גדלות נפש אישית, אלא גם את דאגתם כאנשי רוח לאקלים התרבותי שצריך להיות בחברה הישראלית. ומבחינה מעשית, אין ספק שבצעד כזה הם יחזירו את כל המתפטרים, הן מבין השופטים והן מבין המועמדים, למסלול שישלים בהצלחה את חלוקת פרסי ישראל בחג העצמאות בשנה הנוכחית וגם בשנים הבאות.
ייתכן שהניזוקים היחידים מהפרשה הזו גם אחרי סיומה יהיו דווקא המועמדים שהתפטרו. בעבר היה מוכרז רק הזוכה בפרס ישראל בכל תחום, אך לא פורסמו שמות המועמדים שלא נבחרו. ואילו הפעם עוד לפני שיוכרז הזוכה, כבר נודעו שמות המועמדים האחרים משום שהם בעצמם הזדרזו לפרסם ברבים, על-ידי התפטרותם, כי היו השנה מועמדים לפרס (ואני מונה רק את אלה שהתפטרותם התפרסמה בעיתונות: סמי מיכאל, יצחק בן-נר,
חיים באר, דוד גרוסמן, יגאל שוורץ, אלי עמיר). מאחר שכולם סופרים ראויים, שרכשו את המועמדות שלהם לפרס ביושר, טוב שייענו ליוזמה האמיצה של שני השופטים, שעקב שלילת מינויים התפוצצה הפרשה. כולם יוצרים שהינם במלוא אונם ורק אחד מהם ייבחר השנה. עמיתיו, אלה שלא ייבחרו השנה, יוצעו כמועמדים באחת החלוקות הבאות, שבה יכהנו גם שופטים אחרים, ולכן לא תפגע הפרשה מהשנה הנוכחית בסיכוי של כל אחד מהם לזכות בפרס ישראל באחת השנים הבאות.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
