|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
על הקשר בין מגדר ללאום בספרות
|
גבריות במשבר: יחסי לאום ומגדר בשני רומנים של יהודית הנדל ושושנה שרירא ● השימוש בקול גברי שולי חותר תחת הקשר הטבעי לכאורה בין גבריות ללאומיות
|
המפגש בין הזהות הלאומית לזו המגדרית מייצר שורה שלמה של יחסי כוח: הכפפה, שעבוד, סירוס, אבל גם מאבק, התמרדות וחתרנות. כפי שמציע פוקו, בדיון על המיניות, שדות שיח שונים ובכלל זה גם השיח הלאומי, מקדמים יחסי כוח המאפשרים בתורם ייצור שדות שיח נוספים. בהקשר הלאומי הופכת הזהות המגדרית לאתר של כוח ומאבק הסובבים לעתים קרובות סביב הצורך בשימור מאפייניה המסורתיים. יחסים אלו נכונים כמובן גם במסגרת הסיפור הציוני שתבע, כפי שהראה לאחרונה מיכאל גלוזמן, לשקם את הגבריות היהודית הפגומה.
בישראל, שבה שלט במשך שנים השיח הלאומי-גברי, עוצב הקנון הספרותי בהתאם לכך והדיר ממנו את הקול הנשי. סופרות רבות, ובכללן אלו של הדור הנשכח בין המלחמות (1966-1948), נאבקו בדרכים שונות בהיעדרות זו. חלקן פנו לנסח שפה "נשית" חדשה (בתיה כהנא, מרים שוורץ), בעוד אחרות בחרו דווקא לנכס את השיח הגברי כעמדת מוצא ביקורתית. שני רומנים כאלו הם רחוב המדרגות (1954) ליהודית הנדל ולחם האוהבים (1957) לשושנה שרירא. כל אחת מהיצירות עוסקת בקשר בין מגדר ללאום דווקא דרך הפריזמה הגברית. עם זאת, בשני הרומנים מדובר בקול גברי הניצב בשולי החברה הישראלית. אצל הנדל זהו רם בכר, לוחם מהולל במלחמת העצמאות, שמוצאו הספרדי ומעמדו החברתי-כלכלי מונעים ממנו למסד את הקשר עם אהובתו האשכנזייה. במסווה המלודרמה הזאת מצליחה הנדל להפוך את תפקידי המגדר המסורתיים וחושפת את הקשר העמוק בין הזהות המגדרית ללאומית. באופן דומה, גם הנשים המקיפות את ראובן רימון, גיבורה של שושנה שרירא, הן כולן נשים חזקות, כמעט גבריות... ראובן הוא אנטי גיבור מובהק, הנרתע מכל קונפליקט אלים והנאבק ברומן לשמר את זהותו הגלותית גם בישראל החדשה של סוף שנות הארבעים. התכחשותו העקבית למודל הגברי הציוני מובילה לחטא הנורא מכל בתוך השיח הזה - שימור הנרטיב הגלותי של בית אבא ובתוך כך פקפוק במעשה התחייה הציוני.
כפי שאראה בהרצאה, השימוש בקול הגברי השולי מאפשר להנדל, לשרירא ולסופרות אחרות בנות זמנן, לחשוף את הקשר הטבעי לכאורה בין גבריות ללאומיות, ולחתור תחתיו על-ידי פירוק מרכיבי הזהות המגדרית. במקביל, דווקא ניכוס הקול הגברי מתגלה כאופציה ביקורתית לא צפויה, המאפשרת את התקבלותן החמה של שתי הסופרות. בחינה מחדש של יצירות אלו תספק לנו חוליה הכרחית בסיפור התגבשותה של מסורת כתיבה נשית בעברית, מסורת הבוחנת מחדש נורמות ספרותיות-לאומיות.
|
|
- גלוזמן, מיכאל (2007). הגוף הציוני: לאומיות מגדר ומיניות בספרות העברית החדשה. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
- כהן, טובה (1996). בתוך התרבות ומחוצה לה: על ניכוס 'שפת האב' כדרך לעיצוב אינטלקטואלי של דמות האני הנשי. סדן: מחקרים בספרות העברית (פרקים נבחרים בשירת נשים עברית). אוניברסיטת תל אביב, עמ' 110-69.
- Foucault, Michel (1990) [1976]. The History of Sexuality. New York: Vintage Books.
|
|
|
אוניברסיטת בר-אילן והאגודה הישראלית לחקר שפה וחברה;
תקציר - הוכן עבור הכנס הבין-תחומי השני בנושא שיח ומגדר בישראל (03.02.09)
|
|
| תאריך:
|
03/02/2009
|
|
|
עודכן:
|
03/02/2009
|
|
הדר מקוב-חסון
|
|
על הקשר בין מגדר ללאום בספרות
|
|
|
הביקורת הפמיניסטית על המדיה מרבה לבקר את אופן הייצוג של נשים בעיתונות בכלל ובעיתוני הנשים בפרט. ביקורת זו מדגישה שהייצוג של נשים הנו סטריאוטיפי, מאחר שהוא מייחד אותן למרחב הפרטי ומתמקד בתפקידיהן המסורתיים - אם, רעיה ועקרת-בית (Byerly & Ross, 2006). עיתון הכלכלה הישראלי לנשים ליידי גלובס מאפשר לבחון דווקא את הייצוג של האישה "האחרת", האישה במרחב הציבורי, בעולם הגברים, המכונה "אשת עסקים" או "אשת קריירה".
|
|
|
|
|
שאלת משמעותו של הדם בפולחן הקרבנות הישראלי הקדום עוררה עניין רב במחקר, היות שהדגש המושם על הדם בטקס המקראי הוא חריג לעומת השימוש בו בטקסים הנהוגים בסביבה התרבותית הרלוונטית (McCarthy, 1973; Geller, 1996; Gilders, 2001; Gruenwald, 2003). עבודת המחקר שלי עוסקת בחשיפת המשמעות המיתית של הדם בפולחן המקראי לאור תיאוריות העוסקות בקשר שבין הפולחן לבין המיתוס (Gruenwald, 2003). ההנחה המרכזית במחקרי גורסת כי ההתגדרות הייחודית של הריטואל המקראי, ותפקיד הדם בו, כרוכים במעבר מפוליתאיזם למונותאיזם, בעיקר מן הסיבה שהדת המונותאיסטית שהתגבשה בישראל היא דת אנדרוצנטרית ופטריארכלית. השאלה העומדת בלב הדיון היא שאלה מגדרית והיא נוגעת לקשר האפיסטמולוגי שבין משמעות הדם בפולחן למונותאיזם.
|
|
|
|
|
ההרצאה תתמקד במדורם של אבנר ורלי אברהמי, "מצב משפחתי", המתפרסם במוסף סוף השבוע של הארץ ועוסק בדיוקנאות משפחתיים ישראלים. הטור משמש כאתר מופע מדגמי, מילולי וחזותי כאחד של "פני המדינה", מעין גרסה עיתונאית מקומית שלNational Portrait Gallery. הבחירה בזירה הפומבית של העיתונות כ"גלריה" מעלה שאלות בדבר אופיין הייחודי של דרכי הייצוג של המשפחות כגפים אוטונומיים וזיקתן לתפיסתה העצמית של העיתונות כרושמת דברי העתים, בסוגה המשלבת ייצוג ביוגרפי של גברים ושל נשים בכתיבה עיתונאית וצילומי דיוקן קבוצתיים.
|
|
|
|
|
בשנים 2000-1997 פעלו בישראל שתי קבוצות מחאה בנושא ביטחון לאומי: "ארבע אימהות" ו"התנועה ליציאה בשלום מלבנון" במטרה להביא לנסיגה ישראלית מאזור הביטחון בדרום לבנון. מטרתן של שתי הקבוצות הייתה זהה, אך דרכי פעולתן היו שונות. "ארבע אימהות" מיצבה את עצמה כתנועה עממית, ללא נטייה פוליטית. היא התמקדה בפעילות רצופה ושוטפת, ניסתה להעביר מסרים פשוטים ורגשיים, ולא התיימרה להציג תוכנית מעשית ליציאה מלבנון. "התנועה ליציאה בשלום מלבנון" בראשותו של יוסי ביילין (שפעל קודם לכן בנושא כחבר כנסת) מיצבה עצמה כתנועה בעלת פתרון מעשי וממשי הניתן ליישום מיידי. היא התמקדה בפעילויות ממוקדות, והייתה בעלת תשתית ארגונית מסודרת. להבדלים אלה ואחרים הייתה משמעות בבחינת הסיקור התקשורתי.
|
|
|
|
|
באתי לכאן היום לדבר על ביטחון, על מנהיגות ועל הקשר שביניהם. הביטחון הלאומי, גם בעשור השביעי לקיומה של מדינת ישראל, ממשיך לתפוס מקום מרכזי בסדר היום שלנו. להוותנו, לא שקטה הארץ, לא ארבעים שנה, לעיתים אפילו לא ארבעים יום. לא בחרנו לחיות על חרבנו, אך המציאות לא פטרה אותנו מן החובה, היונה לא שבה עם עלה של זית כי עוד לא קלו המים.
|
|
|
|
|
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
