|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"ארבע אימהות" מול "התנועה ליציאה בשלום מלבנון"
|
בעוד ש"התנועה ליציאה בשלום מלבנון" מוצבה בתקשורת כתנועה רציונלית וסוקרה רבות, "ארבע אמהות" סוקרה בדלות והוצגה כתנועה 'נשית ורכה'
|
בשנים 2000-1997 פעלו בישראל שתי קבוצות מחאה בנושא ביטחון לאומי: "ארבע אימהות" ו"התנועה ליציאה בשלום מלבנון" במטרה להביא לנסיגה ישראלית מאזור הביטחון בדרום לבנון. מטרתן של שתי הקבוצות הייתה זהה, אך דרכי פעולתן היו שונות. "ארבע אימהות" מיצבה את עצמה כתנועה עממית, ללא נטייה פוליטית. היא התמקדה בפעילות רצופה ושוטפת, ניסתה להעביר מסרים פשוטים ורגשיים, ולא התיימרה להציג תוכנית מעשית ליציאה מלבנון. "התנועה ליציאה בשלום מלבנון" בראשותו של יוסי ביילין (שפעל קודם לכן בנושא כחבר כנסת) מיצבה עצמה כתנועה בעלת פתרון מעשי וממשי הניתן ליישום מיידי. היא התמקדה בפעילויות ממוקדות, והייתה בעלת תשתית ארגונית מסודרת. להבדלים אלה ואחרים הייתה משמעות בבחינת הסיקור התקשורתי.
הפעילות המעטה של "התנועה ליציאה בשלום מלבנון" זכתה לסיקור תקשורתי נרחב ובולט, יחסית לסיקור הדל שזכתה לו תנועת "ארבע אימהות". התקשורת לא סיקרה את פעילות "ארבע אימהות" אלא רק כאשר פעילותה נערכה בסמיכות לאירועים שבהם נהרגו חיילים או לאחר מפגש עם אישיות ממסדית. דפוס הסיקור היה עקבי. רוב האזכורים של "ארבע אימהות" הופיעו כידיעות, היו קצרים במיוחד, הוצגו במיקום שולי, נוסחו בשפה לקונית, וללא דיון נוסף. ההפגנות שסוקרו היו רק הפגנות בינוניות עד גדולות, ולא עצרות ומשמרות אבל רוטיניות. כך גם התעלמה התקשורת מגימיקים "רכים" ולא פרובוקטיביים (נרות נשמה, "סוכות שלום" עוד). פעילותה של אורנה שמעוני, שהצטרפה ל"ארבע אימהות" בינואר 1999, הובלטה יותר מפעילותן של שאר חברות "ארבע אימהות". אולם בין אם "ארבע אימהות" פעלה יותר על-פי מסגרות התקשורת (בפעילויות של אורנה שמעוני) ובין אם פחות, התקשורת אומנם לא התעלמה מהן לחלוטין, אך נטתה לייחס להן משמעות שולית. נוסף על כך, הסיקור התקשורתי של "התנועה ליציאה בשלום מלבנון" כלל התייחסות מפורטת והתמקד בטיעונים הרציונליים שהוצגו על ידה.
מתיאור זה ניתן להסיק מספר מסקנות: ראשית, חבר הכנסת יוסי ביילין זוהה על-ידי התקשורת כאיש ממסד פוליטי יותר מאשר מנהיג קבוצת מחאה, ולכן תנועתו זכתה לסיקור רב יותר, כפי שאופייני לסיקור הממסד. נוסף על כך, ביילין היה בעל ניסיון עשיר בעבודה מול התקשורת והיו לו קשרים ונגישות לאנשי התקשורת, בשונה מ"ארבע אימהות". שנית, בבחינת המסגור של כל אחת מהקבוצות בתקשורת, נראה כי היא תאמה לשיטות הפעולה שנקטה כל קבוצה.
פעילות "התנועה ליציאה בשלום מלבנון" סוקרה תוך שימוש בטיעונים רציונליים, מעמיקים ונרחבים. לעומת זאת, סיקור פעילות "ארבע אימהות" התמקד במוטיב האימהות ובטיעונים רגשיים. כלומר, כל קבוצה "אשמה" במסגור שלה עצמה (גם אם התקשורת הקצינה מעט היבטים אלה). כשם שביילין הדגיש את הנימוקים הרציונליים מדוע לסגת מלבנון, כך גם התקשורת הדגישה פן זה בסוקרה את תנועתו. באותו אופן, כשם ש"ארבע אימהות" מסגרה את עצמה בכוונה תחילה (אורנה שמעוני) או לא בכוונה תחילה ("ארבע אימהות") באופן רגשי, בדרך כלל ללא טיעונים מהותיים ורציונליים לנסיגה, כך גם התקשורת מסגרה אותן. ניתן לשער כי היבטים מגדריים תרמו למסגור זה. קבוצת נשים חוץ-ממסדית, ללא עבר או הווה קרבי עטור פאתוס, לא זכתה לאותה התייחסות עניינית בעולם הגברים ה"קשוח", דבר שבא לידי ביטוי סמלי בביטוי של תא"ל זכאי "ארבע סמרטוטות". ניתוח זה עולה בקנה אחד עם מחקרים שלפיהם בכל הקשור לשיח הביטחוני נשים ממוסגרות כאימהות באופן מסורתי, כאמוציונליות וכלא מבינות.
|
|
- וולפספלד, גדי (1998). "מחאה ופינוי ימית: התנגדות פוליטית שנועדה למשוך תשומת לב". בתוך: ד' כספי וי' לימור (עורכים). אמצעי תקשורת המונים בישראל. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 678-663.
- למיש, דפנה (2007). "הפוליטיקה של הדרת מיעוט בתקשורת: דימויי נשים וסיקור האלימות נגדן". בתוך: ד' כספי (עורך). תקשורת ופוליטיקה בישראל. תל אביב: מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 207-185.
- קמפף, רונית (1996). "החיפוש אחר הבקיעים בחומה: האינטרקציה בין קבוצות מחאה של נשים לבין העיתונות הישראלית". פתו"ח 3, עמ' 26-4.
- Gamson, W. (1990). The Strategy of Social Protest. Belmont, CA: Wadsworth Publishing.
- Tidhar, C.E. & D. Lemish (1993). "Women in the Intifada: A Television News Perspective". In: A.A. Cohen & G. Wolfsfeld (eds.). Framing the Intifada: People and Media. Norwood, NJ: Ablex, pp. 142-159.
|
|
|
אוניברסיטת בר-אילן והאגודה הישראלית לחקר שפה וחברה;
תקציר - הוכן עבור הכנס הבין-תחומי השני בנושא שיח ומגדר בישראל (03.02.09)
|
|
| תאריך:
|
03/02/2009
|
|
|
עודכן:
|
03/02/2009
|
|
ד"ר ציפי ישראלי, ד"ר יהודית אורבך
|
|
"ארבע אימהות" מול "התנועה ליציאה בשלום מלבנון"
|
|
|
באתי לכאן היום לדבר על ביטחון, על מנהיגות ועל הקשר שביניהם. הביטחון הלאומי, גם בעשור השביעי לקיומה של מדינת ישראל, ממשיך לתפוס מקום מרכזי בסדר היום שלנו. להוותנו, לא שקטה הארץ, לא ארבעים שנה, לעיתים אפילו לא ארבעים יום. לא בחרנו לחיות על חרבנו, אך המציאות לא פטרה אותנו מן החובה, היונה לא שבה עם עלה של זית כי עוד לא קלו המים.
|
|
|
|
|
בתיאטרון הריאליסטי מוצגים מחזות, שניתן ללמוד מהם על מערכות היחסים בין דמויות נשיות לדמויות גבריות ועל עיצוב הייצוג של תפקידי נשים וגברים בהתאם לסטריאוטיפים מִגדריים. הדיאלוגים התיאטרוניים מחקים במידה רבה את הדיאלוג האותנטי, אך הם אינם המציאות אלא ייצוג שלה בלבד. הדבר מאפשר פענוח פעולות הדיבור של הדמויות כפי שעוצבו על-ידי המחזאים, בדומה לפענוח כוונה של דובר בשיחה טבעית.
|
|
|
|
|
בהרצאה זו אשווה בין שני שירים שכתבו משורר ומשוררת וכותרתם כמעט זהה - השיר "בחצר" של אברהם שלונסקי והשיר "החצר" של לאה גולדברג. שני השירים, שפורסמו בשנות הארבעים, שונים ביניהם לגמרי מבחינת הצורה והתוכן. בהשוואה בין השירים נעמוד על ההבדל ביניהם, הבא לידי ביטוי בשימוש שונה בשם התואר. בשני השירים מתוארת תמונה של חצר שבה משתלבות דמויות של ילדים, ואף על-פי כן התיאורים שונים זה מזה תכלית שינוי.
|
|
|
|
|
המושג מגדר הוצע במקום מושג המין, וכבסיס לדיון ביקורתי על אודות ההרחבה של המין הביולוגי להסדרים חברתיים וכינון של הדיכוטומיה החברתית בין זהויות והתנהגויות של גברים ושל נשים. המשמעות התיאורטית של המושג מגדר עברה שינויים עם התמורות שחלו בתיאוריות הפמיניסטיות, אך התפיסה של מגדר כהבנייה חברתית שזורה עדיין כחוט השני בתיאוריות פמיניסטיות שונות. מעמדה ביקורתית זו משתמעת התביעה לבדיקה של יחסי הכוח שהתגבשו בין המגדרים בהקשרים ההיסטוריים שבהם צמחו והשתנו, וכן לחשיפת ההעלמה וההשתקה שרווחו בשיח האקדמי והציבורי ביחס לממד המגדרי, המְמַסד סדר חברתי, כלכלי, פוליטי ותרבותי הנותן העדפה לגברים ולגבריות, ובמקביל מפלה ומדכא נשים. הקישור בין אי-שוויון מגדרי וצורות דיכוי מעמדיות, אתניות ולאומיות הרחיב את יריעת המחקר המגדרי.
|
|
|
|
|
הרצאה זו תבחן את ההתייחסות לדיוקנן של האישה היהודייה ושל האישה הערבייה בקורפוס של היצירות הכלולות בתוכנית הלימודים בספרות עברית לחטיבה העליונה במגזר הערבי - תוכנית שאושרה על-ידי שר החינוך והתרבות במרץ 1975 והתפרסמה ב"חוזר מנכ"ל מיוחד א' תשל"ו" והיא עדיין שרירה ומחייבת. מטרת המחקר הנה לבדוק כיצד ובאילו היבטים הקורפוס של היצירות הספרותיות בעברית בתוכנית הלימודים העכשווית מהווה מקור להבניית דיוקנה של האישה הערבייה ושל האישה היהודייה תוך שימוש בכלי מחקרי של ניתוח תוכן איכותי משולב.
|
|
|
|
|
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
