|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הייצוג התרבותי-מגדרי של הדיאלוג התיאטרוני
|
הדיאלוגים התיאטרוניים מחקים במידה רבה את הדיאלוג האותנטי, אך הם אינם המציאות אלא ייצוג שלה בלבד ● כיצד סטראוטיפים מגדריים באים לידי ביטוי בדיאלוגים אלו?
|
בתיאטרון הריאליסטי מוצגים מחזות, שניתן ללמוד מהם על מערכות היחסים בין דמויות נשיות לדמויות גבריות ועל עיצוב הייצוג של תפקידי נשים וגברים בהתאם לסטריאוטיפים מִגדריים. הדיאלוגים התיאטרוניים מחקים במידה רבה את הדיאלוג האותנטי, אך הם אינם המציאות אלא ייצוג שלה בלבד. הדבר מאפשר פענוח פעולות הדיבור של הדמויות כפי שעוצבו על-ידי המחזאים, בדומה לפענוח כוונה של דובר בשיחה טבעית.
אחת הבעיות בניתוח פעולות דיבור במחזה היא רב-המשמעות שלהן. כדי להבין את פעולות הדיבור של הדמויות התחשבתי בהקשר הטקסטואלי והנחתי תהליכים המתרחשים בדמויות פנימה, שלא תמיד יש להם עדות בדיאלוג עצמו אלא במישור ה-sub text בלבד. כמו-כן ניתחתי את פעולות הדיבור תוך הסתמכות על תגובתה של הדמות הנמענת.
הנחתי שייתכנו הבדלי מגדר הקשורים בתפיסת עולמו של המחזאי, ובפרט זו הקשורה למגדר, במין הדמות הדוברת, במין הדמות הנמענת ובאינטראקציה ביניהן, והם יבואו לידי ביטוי גם בביצוע פעולות הדיבור שבפיהן. בדקתי האם הסטריאוטיפ שגברים ישירים יותר מנשים מקבל חיזוק מניתוח פעולות הדיבור שביצעו הדמויות במחזות? כיצד משפיע המרחק החברתי על הדמויות הגבריות ועל הדמויות הנשיות בהעצמת פעולות הדיבור השונות? האם הקרבה לדמות הנמענת משפיעה באותו אופן על דמויות נשיות ועל דמויות גבריות?
הופעה מינורית של הבדלים עשויה ללמד על תפיסה שוויונית יחסית של המחזאים ושל המחזאיות לגבי מעמד הנשים והגברים בארץ, הנובעת מהמהפכות החברתיות ומהפמיניזציה של אמצעי התקשורת בישראל, שהביאו להקטנת הפער התפקודי-חברתי ולהגברת האחידות בתפיסת הגבר והאישה (כספי ולימור, 1992; מוצ'ניק, 1994).
בהרצאתי אדון בדוגמות נבחרות מתוך מחזות שנכתבו בידי שלושה מחזאים - הלל מיטלפונקט, שמואל הספרי ויונתן גפן - ושל שלוש מחזאיות - ענת גוב, עדנה מזי"א וגורן אגמון - ואנסה לענות על השאלות שהוצגו לעיל.
|
|
- כספי, ד' וי' לימור (1992). המתווכים: אמצעי התקשורת בישראל 1990-1948, תל אביב.
- מוצ'ניק, מ' (1994). "האם לשון העיתונאיות שונה מלשון העיתונאים?", פתו"ח 2, עמ' 35-17.
|
|
|
אוניברסיטת בר-אילן והאגודה הישראלית לחקר שפה וחברה;
תקציר - הוכן עבור הכנס הבין-תחומי השני בנושא שיח ומגדר בישראל (03.02.09)
|
|
| תאריך:
|
03/02/2009
|
|
|
עודכן:
|
03/02/2009
|
|
ד"ר חפציבה ישי עמיחי
|
|
הייצוג התרבותי-מגדרי של הדיאלוג התיאטרוני
|
|
|
בהרצאה זו אשווה בין שני שירים שכתבו משורר ומשוררת וכותרתם כמעט זהה - השיר "בחצר" של אברהם שלונסקי והשיר "החצר" של לאה גולדברג. שני השירים, שפורסמו בשנות הארבעים, שונים ביניהם לגמרי מבחינת הצורה והתוכן. בהשוואה בין השירים נעמוד על ההבדל ביניהם, הבא לידי ביטוי בשימוש שונה בשם התואר. בשני השירים מתוארת תמונה של חצר שבה משתלבות דמויות של ילדים, ואף על-פי כן התיאורים שונים זה מזה תכלית שינוי.
|
|
|
|
|
המושג מגדר הוצע במקום מושג המין, וכבסיס לדיון ביקורתי על אודות ההרחבה של המין הביולוגי להסדרים חברתיים וכינון של הדיכוטומיה החברתית בין זהויות והתנהגויות של גברים ושל נשים. המשמעות התיאורטית של המושג מגדר עברה שינויים עם התמורות שחלו בתיאוריות הפמיניסטיות, אך התפיסה של מגדר כהבנייה חברתית שזורה עדיין כחוט השני בתיאוריות פמיניסטיות שונות. מעמדה ביקורתית זו משתמעת התביעה לבדיקה של יחסי הכוח שהתגבשו בין המגדרים בהקשרים ההיסטוריים שבהם צמחו והשתנו, וכן לחשיפת ההעלמה וההשתקה שרווחו בשיח האקדמי והציבורי ביחס לממד המגדרי, המְמַסד סדר חברתי, כלכלי, פוליטי ותרבותי הנותן העדפה לגברים ולגבריות, ובמקביל מפלה ומדכא נשים. הקישור בין אי-שוויון מגדרי וצורות דיכוי מעמדיות, אתניות ולאומיות הרחיב את יריעת המחקר המגדרי.
|
|
|
|
|
הרצאה זו תבחן את ההתייחסות לדיוקנן של האישה היהודייה ושל האישה הערבייה בקורפוס של היצירות הכלולות בתוכנית הלימודים בספרות עברית לחטיבה העליונה במגזר הערבי - תוכנית שאושרה על-ידי שר החינוך והתרבות במרץ 1975 והתפרסמה ב"חוזר מנכ"ל מיוחד א' תשל"ו" והיא עדיין שרירה ומחייבת. מטרת המחקר הנה לבדוק כיצד ובאילו היבטים הקורפוס של היצירות הספרותיות בעברית בתוכנית הלימודים העכשווית מהווה מקור להבניית דיוקנה של האישה הערבייה ושל האישה היהודייה תוך שימוש בכלי מחקרי של ניתוח תוכן איכותי משולב.
|
|
|
|
|
ה"תוכחה" היא מצוות "עשה" מדאורייתא: "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא י"ט, י"ז), אשר בה מבקש "היכול להוכיח" להשפיע על "היכול לקבל תוכחה" באמצעות שיח התוכחה: טקסט המייצג כללים אתיים והמכיל אמצעי שכנוע לוגיים ופואטיים, שמטרתו להביא לתקון התנהגותו של הנמען. במחקר זה הוצג דיון בשתי תוכחות ספרותיות הנאמרות על-ידי גיבורה (אישה): התוכחה של הדודה מלכה בסיפור "תלוש" של י"ד ברקוביץ' וזו של אימא רותה ברומן "עיר מקלט" של יצחק בן-נר. בשני המקרים נבחרה האישה כדמות המייצגת את ה"יכול להוכיח".
|
|
|
|
|
הרצאה זו היא חלק ממחקר שבדק את סיפוריהם של 14 גברים שרצחו את בנות זוגם או ניסו לעשות זאת. הסיפורים נותחו מבחינה תוכנית, מבחינה מבנית ומבחינה לשונית במטרה לגלות כיצד המספרים יוצרים סיפור המַבנה מציאות חדשה לאחר הרצח, מציאות שבה הם, הגברים, הם הדמויות החיוביות בסיפור, ואילו בנות זוגם, הנשים, הן הדמויות השליליות בו, וכיצד הם מסבירים את מעשה הרצח. אנשים נדרשים לתת הסברים לפעולותיהם כאשר הן נראות בעיני אחרים בלתי הגיוניות או סוטות (Mills, 1940). ה"סוציולוגיה של השפה" עוסקת בין השאר במכניזם שבאמצעותו סוטים מסבירים את פעולותיהם לאחרים ולעצמם. אדם יכול להודות במעשה שעשה אך לנטרל את אשמתו בשתי צורות עיקריות (Austin, 1961:124): א. באמצעות הצדקות (justifications), לקבל על עצמו אחריות למעשה, אך להכחיש את המשמעות השלילית שלו, הצדקות לדוגמה: מקריות, הכחשת הנזק, הכחשת הקרבן, גינוי המגנים, מחויבות לאדם או לעניין אחר (Sykes & Matza, 1957); ב. באמצעות תירוצים (excuses), להסכים שהמעשה שלילי, אך להכחיש, במידה זו או אחרת, אחריות למעשה. אפשרויות של תירוצים: אי ידיעה, דחף שאינו בר כיבוש, שיקול מוטעה, חד פעמיות (Scott & Layman, 1968).
|
|
|
|
|
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
