יותר ויותר נוצר הרושם, כי השאלה איננה האם אלא מתי יאלץ אנדרו קומו להתפטר מתפקידו כמושל מדינת ניו-יורק – צופה (1.3.21) וושינגטון פוסט.

ניו-יורק טיימס חשף בשבוע שעבר את סיפורה של שרלוט בנט בת ה-25, הטוענת שהוטרדה בידי קומו – סיפור הרסני ואמין, לדברי הפוסט. קומו אינו מכחיש את טענותיה, אלא אומר שדבריו אליה היו בצחוק. "אני מבין כעת שייתכן שהמגעים שלי היו בלתי רגישים או אישיים מדי, ושכמה מן הדברים שאמרתי, בהתחשב במעמדי, גרמו לאחרים להרגיש בצורה אליה מעולם לא התכוונתי", אמר קומו בהצהרה שפרסם בתחילת השבוע.

כל זה מתרחש חודשים בודדים לאחר ש-קומו זכה לשבחים נרחבים על טיפולו בקורונה, וכאשר הוא ניצב בפני חקירה פדרלית בחשד שהורה להסתיר את הנתונים האמיתיים של התמותה מן המגיפה בבתי האבות בעיר ואחרי תלונה קודמת על הטרדה מינית. בנט, שהייתה עוזרת של קומו, עשתה הכל לפי הספר לאחר שבאביב שעבר, לדבריה, קומו שאל אותה על חיי המין שלה. היא דיווחה על הדברים לראש המטה של קומו וללשכה המשפטית, הועברה לתפקיד אחר אך לבסוף עזבה את הממשל.

טענותיה של בנט – המגובות בטקסטים בכתב ובעדויות של אחרים – באות בעקבות אלו של לינדזי בוילאן, שהייתה פקידת ממשל בתחום הפיתוח הכלכלי. היא טענה בשבוע שעבר, כי קומו הטריד אותה מילולית מספר פעמים ובהזדמנות אחת אף נשק לשפתיה; קומו מכחיש. עד שהחלו פרשות אלו נחשב קומו לאחר מן המועמדים הדמוקרטיים המובילים לנשיאות ב-2024. הוא עומד לבחירה מחדש בשנה הבאה, ואולי ינסה לסיים את ההאשמות בכך שיכריז שלא יתמודד – אך הפוסט מסופק אם יהיה די בכך.

לדברי הטיימס, כאשר הודיע לקומו על טענותיה של בנט, הוא שיבח אותה על עבודתה ואמר שיש לה זכות מלאה לדבר, אך הוסיף שאין לחרוץ משפט על התנהגותו לפני בדיקה עצמאית שלה. אבל מותר לשאול עד כמה הבדיקה תהיה עצמאית, אם קומו יחליט מי ינהל אותה – כפי שאמר. מאז הוא כבר חזר בו וביקש מהתובעת הכללית של המדינה, לטישה ג'יימס, ומנשיאת בית המשפט העליון המדינתי, ג'נט דה-פיורה, למנות את הבודק.

הקריאות להתפטרותו של קומו הולכות וגוברות, אם כי חלק מן הקולות הבולטים יותר – במיוחד הפמיניסטיים – שמרו על שתיקה לאחר טענותיה של בוילאן. הסנאטורית קירסטן גיליברנד, אשר הובילה את עמיתיה לסיעה בדרישתה להתפטרותו של הסנאטור דאז אל פרנקן כאשר התמודד עם טענות להטרדה מינית, הייתה זהירה עד להפתיע בנוגע להאשמותיה של בוילאן. היא אמרה שקראה את הפוסט שפרסמה, "אבל לכל אחד יש זכות לומר את האמת שלו, וזה חל עליה ועל המושל קומו". אחרי שפורסמו טענותיה של בנט, קראה גיליברנד לקיים "חקירה עצמאית, שקופה ומהירה של האשמות חמורות ומדאיגות אלו".

זה כמובן נכון, אבל הפוסט צופה גל של "אז מה" גם אם ההאשמות יוכחו כנכונות. דמוקרטים יוכלו לציין, כי דונלד טראמפ ניצח וכיהן למרות שעשרות שנים האשימו אותו בהטרדה מינית. מבחינתם יהיו דחפים מנוגדים בשאלה באיזו מהירות ובאיזו החלטיות להגיב. כמה מהם מתחרטים כיום על שהתייצבו לימין הנשיא ביל קלינטון בפרשת מוניקה לוינסקי; גיליברנד אומרת שהיה עליו להתפטר. מצד שני, התחושה הכללית שלהם היא שפעלו בחומרה יתרה נגד פרנקן.

הדבר הנכון לדעת הפוסט הוא לבחון את הראיות ולא את הפוליטיקה. אם יש צד חיובי לכל הפרשות הללו, הוא שהנשים עצמן כבר אינן חושבות שצריך לעבור לסדר היום על התנהגות כזו מצד גברים בעמדות כוח. מה שמדכא הוא, שהמסר הזה עדיין לא חלחל לגברים רבים.