"חורף ההתמרמרות" 2023 שונה מאוד משל 1978

רבים בבריטניה חשים שהחיים חוזרים לימים הקודרים של שנות ה-1970. המחירים מאמירים ושוברים שיאים, ומדינתם היא היחידה ב-G7 הצפויה לגלוש השנה למיתון. כחצי מיליון עובדים שבתו שלשום (1.2.23), כולל השבתת רוב הרכבות וסגירת אלפי בתי ספר. מחאות העובדים מזכירות את "חורף ההתמרמרות" (winter of discontent) של 1978 – ביטוי מ"ריצ'רד השלישי" של ויליאם שייקספיר, בו השתמש עורך ה"סאן", לארי לאמב, לתיאור התחושות באותה עת – ואשר הוביל את מרגרט תאצ'ר לשלטון ולרפורמות כלכליות שעוררו מחלוקת עזה.

יש הבדלים ניכרים בין האירועים, מציין וושינגטון פוסט. לפני 45 שנים האיגודים המקצועיים היו רבי עוצמה; מאז צנח מספר חבריהם במחצית והם פחות מ-10% מכלל העובדים בכמה מן הענפים החיוניים והם אינם יכולים לשבש את החיים כמו בעבר. אז, כאמור, השביתות חיסלו את ממשלת הלייבור של ג'יימס קלהאן והעלו לשלטון את השמרנים אשר ריסקו את האיגודים; היום השמרנים כבר בשלטון – מזה 13 שנים. החוקים המסדירים את הפעילות העסקית בבריטניה הם כבר ההדוקים ביותר באירופה, וכלכלת השוק החופשי מובילה בגאון.

הממשלה הנוכחית מנסה לשחזר את נצחונה של תאצ'ר על האיגודים. בקיץ שעבר, כאשר השביתות החלו לשבש את החיים בבריטניה, אמר שר העסקים, גרנט שאפס: "אנחנו חייבים לגרום לברונים של האיגודים לחשוב פעמיים לפני שהם משתמשים בנשק השביתה ולסיים את עבודתה הבלתי-גמורה של תאצ'ר". ראש הממשלה, רישי סונאק, הגיש הצעת חוק שמטרתה להקשות על הפעלת צעדים ארגוניים.

אבל ב"חורף ההתמרמרות" המקורי, כאשר האשפה נערמה ברחובות וגופות נותרו בלתי קבורות, הציבור איבד את אהדתו לעובדים. אין סימן שזה קורה כעת. סקר שפורסם השבוע מצא, כי התמיכה באיגודים עלתה בשתי נקודות ל-37% בעוד ההתנגדות להם ירדה בשש נקודות ל-28%. סונאק נתפס בלתי מוכן: הוא ניסה לשחזר את תאצ'ר אך נכשל.

הפוסט מציין, כי השביתות הפעם אינן רק על שכר, אלא על שאלות עמוקות יותר של הוגנות כלכלית ולגיטימיות פוליטית. רבים מגלים אהדה מיוחדת לאחיות וצוותי אמבולנסים, התומכים במערכת הבריאות הלאומית האהובהף הסובלת ממשבר קשה בשל שנים של תקצוב-חסר. ראשי האיגודים גונו בעבר כביורוקרטים בלתי-נבחרים ותאבי בצע. אבל ממשלת סונאק סובלת מבעיות חוסר אמינות משלה ואף מהאשמות בשחיתות. סונאק עצמו לא ניצח בבחירות כלליות אלא נבחר בידי אנשי סיעתו בלבד, וכמי שהונו האישי נאמד ב-830 מיליון דולר – הוא מתקשה לטעון שהאחיות מקבלות שכר הוגן (הן טוענות ששכרן הריאלי ירד ב-20% מאז 2010).

עמיתיו של סונאק גורמים למצב להיות חמור עוד יותר. השבוע פיטר סונאק את יו"ר המפלגה השמרנית, נדהים זאהווי, בעקבות חקירה אתית על ענייני המס שלו, לאחר שהסדיר את חוב המס שלו, בסך מיליוני דולרים, כאשר היה שר האוצר. ראש הממשלה לשעבר, בוריס ג'ונסון, הסתבך בעוד שערורייה (אחרי אלו שאילצו אותו להתפטר): דיווחים על כך שבנקאי לשעבר, אותו מינה לעמוד בראש ה-BBC, היה מעורב בשיחות על הלוואה בסך 990,000 דולר לג'ונסון.

השמרנים אולי זוכרים בחיבה את "חורף ההתמרמרות" הקודם, אך לסונאק יש סיבה טובה מאוד לחשוש מן הנוכחי – מדגיש הפוסט. הרווי ווילשייר, מומחה לשייקספיר, כתב לאחרונה, כי הביטוי המקורי של ריצ'רד נועד לתאר זמנים קשים לבין "קיץ מפואר". אבל ריצ'רד היה עריץ, שכל עניינו היה בהבטחת כוחו ואשר פגע ברווחת ארצו לצרכיו האישיים. הלקח מן המחזה איננו הסכנות של חברה כאוטית, אלא של ממשלה חסרת אחריות.