המורדים בסוריה הם קואליציה של מספר ארגונים, חלקם מוסלמיים קיצוניים, להם מטרות מנוגדות מעבר ליעד המשותף המרכזי - הפלת שלטונו של
בשאר אסד. יכולתם לשלוט יחדיו במדינה לאחר השגתה של מטרה זו נמצאת בסימן שאלה משמעותי, וחילוקי דעות ביניהם עלולים לקרוע את המדינה לגזרים ואף להוביל למלחמת אזרחים מחודשת.
הארגון המרכזי הוא
הייאט תחריר א-שאם (הארגון לשחרור סוריה), אשר הוקם ביד אבו מוחמד אל-ג'ולאני, קצין צבא אשר צבר ניסיון כלוחם בשורות אל-קאעידה נגד ארה"ב בעירק. אל-ג'ולאני הקים בסוריה את ג'בהת א-נוסרה כשלוחה של אל-קאעידה, אך פרש ממנו בשנת 2016 בשל חילוקי דעות על הצטרפות לדאעש (לה התנגד) ושנה לאחר מכן הקים את הארגון הנוכחי.
ארה"ב ומדינות אחרות מגדירות את תחריר א-שאם כארגון טרור ובשנת 2018 הקציבו פרס של 10 מיליון דולר על מידע שיוביל ללכידתו או חיסולו של אל-ג'ולאני. בשנים האחרונות שלט הארגון באזור אידליב שבצפון-מערב סוריה - בסמכותנות וביעילות. אל-ג'ולאני מנסה בשבועיים האחרונים, מאז החלה המתקפה שהובילה לנפילת המשטר, להציג את עצמו כאדם מתון: הוא הבטיח לתושבי חלב, ובמיוחד למיעוטים הדתיים, שחייהם יימשכו כרגיל. השאלה הגדולה היא כיצד ינהג כעת, והאם בני בריתו - ג'יהאדיסטים קיצוניים לא פחות ממנו - יסכימו להתמתן.
הצבא הסורי הלאומי הוא (למרות שמו) ארגון המאגד עשרות קבוצות קטנות בעלות אידיאולוגיות שונות, ומקבל מימון ונשק מידי טורקיה שבראשות הנשיא רג'פ טאיפ
ארדואן. קבוצה זו כוללת את חזית השחרור הלאומי, אשר מטרתה המוצהרת היא להקים בסוריה משטר מוסלמי- דתי המבוסס על השריעה (ההלכה המוסלמית).
הכוחות הסוריים הדמוקרטיים הם ארגון כורדי הפועל בצפון-מזרח סוריה בתמיכת ארה"ב, ש-900 מחייליה מוצבים באזור מאז המלחמה נגד דאעש. הכורדים שואפים מזה עשרות שנים לעצמאות עמם, המתגורר בטורקיה, סוריה ועירק, בעוד ארדואן טוען שמדובר בארגון טרור. לא ברור האם הארגון נוטל חלק במתקפה הנוכחית, ושאלת היחסים בינו לבין המורדים שבתמיכת טורקיה היא מן המרכזיות שיקבעו את גורלה של סוריה.
בדרום סוריה פועלים
מורדים דרוזים, שהם אשר החלו את ההתקוממות בשנת 2011. אנשיהם תפסו בסוף השבוע את הערים דרעא וסוויידה הסמוכות לגבול עם ירדן והשתלטו על מחוז קוניטרה הגובל בישראל. נראה שלכל היותר הם פועלים בתיאום עם המורדים העיקריים המגיעים מצפון, וגם כאן עולה שאלת יכולתם לפעול במשותף עימם בהמשך.