פרטי האירוע
בוצע מו"מ בין המשיבה שהיא חברת נסיעות, לבין המערערים אשר עבדו בחרה מתחרה, וכל זאת בקשר להצטרפותם לחברה (המשיבה). בוצע זכרון דברים בין המשיבה לבין המערערים ולאחר מכן החלו המערערים לעבוד אצל המשיבה. נתגלעו חילוקי דעות בין המשיבה לבין המערערים, וכתוצאה מכך טענה כי אין היא רואה את זכרון הדברים כמחייב, ולכן אין טעם להמשיך במו"מ לקראת עריכת חוזה. בית משפט מחוזי קבע כי זכרון הדברים אינו מחייב, כיוון שאינו מסוים מספיק, ובנוסף הוא קיבל את טענת המשיבה כי זכרון הדברים מהווה אך ורק שלב במו"מ שעדיין לא הגיע לידי הסכם.
טענות המשיבה
1) זכרון הדברים אינו בגדר הסכם מחייב מאחר ואין גמירות דעת.
2) זכרון הדברים אינו ניתן לאכיפה כיוון שאכיפתו תחייב כפייתם של יחסי שותפות, אשר אינם אפשריים במצב שנוצר.
טענות המערערים
יש לאכוף את זכרון הדברים כיוון שמדובר במסמך מחייב והם מילאו את חלקם לפיו.
החלטת בית משפט
השופט שמגר - קיימת הלכה בעניין זכרון הדברים, הפסיקה קבעה שני מבחנים מצטברים. המבחן האחד הוא כוונתם של הצדדים ליצור קשר חוזי המחייב ביניהם עם ההסכמה על זכרון הדברים. המבחן השני הוא קיומה של הסכמה בזכרון הדברים על הפרטים המהותיים והחיוניים של העסקה שביניהם.
כיוון שלמעמד החתימה על זכרון הדברים קדם מו"מ ממושך קובע שמגר כי המשיבה כן ראתה בזכרון הדברים הסכם מחייב.
לא יתכן לטעון ברצינות, כי תשלום שני שלישים מהתמורה החוזית נעשה אך כשלב במסגרת המו"מ, בלא שהייתה לצדדים כוונה להתקשר בהסכם מחייב.
לדעת שמגר, העובדה, כי הצדדים לזכרון הדברים הסכימו על עריכת הסכם מפורט אצל עורך דין, אינה פוגמת בתוקפו של זכרון הדברים כמסמך מחייב.
הערעור התקבל ולכך הסכימו גם השופטים גולדברג ומלץ.
[ערך: שגיא בנתאי]
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
