פרטי האירוע
התובענה לאכיפת עסקה במקרקעין נתבססה על קבלה המאשרת תשלום "על חשבון". הערעור נסב על דחיית בקשה לצו מניעה זמני שיאסור תנועה בנכס הנדון.
טענות המערער
אומנם חסרים פרטים מהותיים בזכרון הדברים, אך פרטים אלו סוכמו בעל פה והוסכם עליהם, ולכן אין כל סתירה לסעיף 8 לחוק המקרקעין, כיוון שאת החסר ניתן להשלים ללא כל בעיה.
החלטת בית משפט
השופטת בן-פורת - ההלכה קבעה ברורות כי מה שנדרש בסעיף 8, הוא לאו דווקא הסכם בכתב אלא התחייבות בכתב של המוכר.
במסמך הנדון חסר לפחות התנאי של מועדי תשלום והעברה בספרי האחוזה, פרט שנקבע כי הוא הכרחי. השלמת הכתוב ע"י הוכחה של הסכם בעל פה עומדת בסתירה להלכה שהכתב הוא מהותי ולא רק ראיתי.
דרישת הכתב היא מהותית, הואיל והמחוקק רצה להרתיע אדם מלהתחייב בחיפזון ובקלות דעת, משום חשיבות העסקה.
אם בדיבור פה הוסכם בין הצדדים שהמסירה של הנכס תהיה תוך זמן סביר, או שהתשלום של המחיר יתבצע בעת המסירה, לא יהיה בהסכם כזה כדי למנוע השלמת הכתוב בעזרת ההוראות שבחוק.
הערעור נדחה גם בהסכמת השופטים אשר ובכור.
[ערך: שגיא בנתאי]
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
