פרטי האירוע
בין הצדדים לערעור נעשה זכרון דברים למכירת מגרש. משחזרה בה המערערת מן העסקה הוגשה נגדה תביעה לאכיפת זכרון דברים.
טענות המערערת
1) זכרון הדברים אינו חוזה מחייב, משום שאין קיבול כדין.
2) זכרון הדברים אינו חוזה מחייב שכן ההצעה אינה בת תוקף, משום שאינה מעידה על גמירת דעת.
3) זכרון הדברים אינו חוזה מחייב שכן ההצעה אינה בת תוקף, משום שאין היא מסוימת.
4) יסוד ה"כתב" שהוא יסוד קונסטיטוטיבי בהתחייבות למכור מקרקעין, אינו מתקיים.
החלטת בית משפט
השופט ברק - יש לראות בהסכמתו של אלבוים (נציג המשיבים) במעמד עריכת זכרון הדברים משום שכלול ההסכם בין הצדדים באותו מעמד. העדר החתימה של מר אלבוים אינה מעלה ואינה מורידה.
ניתן להשקיף על זכרון הדברים משתי נקודות מבט: בהתאם לנקודת המבט האחת, עריכת זכרון הדברים היא שלב אחד מבין שלבי המו"מ, ובהתאם לנקודת מבט נוספת, הצדדים באו לכדי הסכם ביניהם, תוך שהם סיימו את המו"מ ביניהם עם עריכת זכרון הדברים, עם זאת הם לא מסתפקים בכך אלא מעוניינים לתת לו חותם פורמלי.
אם התנאים היסודיים לעסקה כגון מחיר, כמות וזמן בעסקת מכר לא הוסכמו בין הצדדים, יש להניח כי הם טרם סכמו את המו"מ ביניהם וזכרון הדברים אינו אלא שלב ביניים במו"מ שטרם נסתיים. הכל תלוי בכוונת הצדדים, עליה יש ללמוד ממכלול העובדות של המקרה.
אין זה הכרחי כי כל היסודות המהותיים יהיו כתובים בגוף זכרון הדברים, ופרטים חיוניים חסרים ניתנים להשלמה ע"י החוק.
השאלה היא האם בשעת החתימה על זכרון הדברים התגבש אצל המשיבים הרצון ליצור קשר משפטי מחייב. לדעת ברק, הצדדים התכוונו, שעה שחתמו על זכרון הדברים, ליצור קשר משפטי מחייב ביניהם, וכוונה זו מצאה ביטוייה בזכרון הדברים אשר מסדיר את כל הפרטים המהותיים והחיוביים שבין הצדדים.
די בכך שהמערערת המוכרת חתמה על המסמך על מנת לענות על דרישת הכתב לעניין סעיף 8 לחוק המקרקעין.
לעניין השערוך רשאי בית המשפט, במקרה מתאים, להורות על שיערוך המחיר כתנאי לאכיפת חוזה.
דין הערעור להדחות.
[ערך: שגיא בנתאי]
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
