פרטי האירוע
בין המערערים-הקונים לבין המשיב-המוכר נחתם זיכרון דברים לעניין מכירת נכס. מחיר העסקה נקבע במפורש בזיכרון הדברים בסך של 400,000 ל"י. למחרת נפגשו הצדדים אצל עורך דין לצורך ניסוח חוזה פורמלי, כאשר הם מסרו על מחיר העסקה השווה ל- 340,000 ל"י. בין הצדדים פרץ סכסוך, והחוזה הפורמלי לא נחתם. המשיב-המוכר סירב לקיים את חלקו בעסקה, והמערערים-קונים פנו לבית משפט מחוזי בבקשת הצהרה כי על המשיב לקיים את התחייבותו. בית משפט מחוזי סירב בטענה שהחוזה נגוע באי חוקיות. מכאן הערעור לעליון.
החלטת בית משפט
השופט בכור - התביעה במחוזי נדחתה בגין טענת אי חוקיות. הטענה היא שהצדדים הסכימו לנקוב במסמכים, לרבות החוזה הפורמלי, במחיר של 340,000 ל"י במקום המחיר האמיתי של 400,000 ל"י, כדי לאפשר לשני הצדדים, או לפחות למשיב, להשתמט מתשלום מסים - החוזה הוא בלתי חוקי, ובטל בהתאם להוראות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי).
ההלכה היא, כי אי גילוי המחיר המלא בחוזה, בהיעדר ראיות אחרות לכאן ולכאן, אין בו כשלעצמו כדי לשמש ראיה מספקת למטרתה הבלתי חוקית של נקיבת הסכום המוקטן בהסכם. טענת אי חוקיות אינה מתקבלת באהדה בבית משפט, כאשר כל מטרתה היא לשמש אמתלה ותירוץ כדי להתחמק מהתחייבות שהטוען קיבל על עצמו בחוזה. כל ספק בקיום מטרה בלתי חוקית יפורש כנגד הטוען את אי החוקיות, ורק במקרים ברורים יפסל החוזה.
ההוראות שבסעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) מראות על ריכוך יחס המחוקק לנוקשות הכלל של המשפט המקובל לגבי הסכמים בלתי חוקיים. סעיף זה מאפשר לבית משפט בנסיבות מתאימות לחייב צד להחזיר את מה שקיבל על סמך החוזה הבלתי חוקי, וכן לחייב צד למלא את התחייבותו כאשר הצד השני כבר ביצע את חיובו הוא. בכפוף לזה אין לחייב ביצוע חוזה בלתי חוקי.
בעניינו אין תחולה לסעיף 31 הנ"ל, כי המערערים טרם ביצעו את חיובם והם שילמו רק חלק קטן מהמחיר על החשבון וגם סכום זה הוחזר ע"י המשיב. לכן סעיף 31 הנ"ל אינו יכול להצדיק חיוב המשיב לבצע את החוזה אם הוא בלתי חוקי.
השופט בכור חולק על ברק וטוען, כי אם יתקבל הפירוש שבמקרה כזה קיים חוזה מחייב על הסכום האמיתי לאחר שנפסל אותו חלק מהחוזה המדבר על הסכום המופחת, פירוש הדבר עלול להיות מתן היתר לעשיית חוזים בצורה זו, ואינני מוכן ללכת בדרך זו אלא אם דברי המחוקק מחייבים מסקנה זו.
השופט ברק - ההלכה היא, כי במקום שהצדדים מעלים על הכתב מחיר הנמוך מהמחיר האמיתי והם עושים זאת כדי להונות את שלטונות המס - והנטל להוכחת עובדה זו מוטל על הטוען אותה - העסקה שביניהם נגועה באי חוקיות, ובית המשפט לא ייתן ידו לאכיפתה. מאז הלכה זו חל שינוי יסודי בדיני החוזים בישראל - נכנס לתוקפו חוק החוזים (חלק כללי), וכל סוגיה יש לבחון לאור חוק זה. במקרה שלפנינו, מטרתה של בחינה מחודשת היא לבחון אם לאור חוק החוזים (חלק כללי), יש מקום להמשיך בגישה הממיינת את שאלתנו לתחום "אי החוקיות", או שמא יש למיינה לסוגייה של "חוזה למראית עין", הנדון בסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי).
בחוזה למראית עין אין צד אחד מרמה או מטעה את הצד האחר, שני הצדדים כאחד הסכימו, כי כלפי חוץ תוצג מציאות משפטית, שאינה משקפת את שהוסכם בין הצדדים כלפי פנים. הגישה המקובלת הינה כי בטלותו של החוזה למראית עין, אין בה כדי לבטל מאליו גם את העסקה הנסתרת. יש להניח כי בית המשפט יכבד עסקה נסתרת כזאת, אלא אם קיימת לגביה אותן הסיבות שהיו שוללות את תוקפה אילו הייתה עסקה גלויה.
עסקה נסתרת תקיפה אינה מתבטלת אך ורק משום קיומו של חוזה למראית עין, ואילו עסקה נסתרת בטלה אינה מקבלת תוקף רק בשל קיומו של החוזה למראית עין. יש לבחון את תוקפה של העסקה הנסתרת באופן עצמאי.
יש לבחון אם בחוזה הנסתר מתקיימים היסודות המעמידים חוזה בישראל (הצעה, קיבול, גמירת דעת וצורה). במידה ויסודות אלו מתקיימים, יש לבדוק האם החוזה הנסתר אינו נגוע באי חוקיות. לדעת השופט ברק, יש ללכת בדרך זו גם אם יתברר כי החוזה הגלוי בטל לא בשל היותו למראית עין, אלא בשל אי חוקיותו. "נראה לי כי החוקיות של החוזה הגלוי אינה גוררת אחריה, כדבר מובן מאליו, את אי החוקיות של החוזה הנסתר".
כפי שראינו, עד כה הייתה גישתו של בית המשפט כי חוזה גלוי, ובו מחיר נמוך מזה עליו הסכימו הצדדים בחוזה נסתר, במטרה להונות את שלטונות המס, פגום בשל אי חוקיות. מגרעתה של גישה זו היא בכך שהחוטא יוצא נשכר. בניגוד לזאת, בהתאם לגישתו של ברק, אשר מצאה לדעתו ביטוי בחוק החוזים (חלק כללי), אין החוטא יוצא נשכר, אלא הצדדים מתחייבים ע"פ כוונתם האמיתית.
דין הערעור להדחות, ולדעה זו מצטרף גם השופט ויתקון (תומך בדעתו של השופט בכור).
[ערך: שגיא בנתאי]
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
