פוטרה בהריון שלא כדין ותפוצה ב-35,000 שקל

יסמין דהאן הועסקה כפקידה/עוזרת אישית לקצין הביטחות בחברת אמנון מסילות בע"מ, אשר עיסוקה בהסעות באזור הצפון, החל מיוני שנת 2007. היא פוטרה בדצמבר שנת 2007, וזאת לאחר שבחודש נובמבר שנת 2007, מסרה התובעת למעבידה כי היא בהריון. חברת אמנון מסילות בע"מ לא פנתה לממונה על עבודת נשים במשרד העבודה והרווחה בכדי לקבל היתר לפיטורי התובעת, חרף היותה מחויבת לעשות כן על-פי החוק. בשל כך הגישה דהאן תביעה לפיצויים בגין פיטוריה שלא כדין.

לטענת התובעת, ביום 18/12/07 חשה ברע, פנתה לרופא וקיבלה שלושה ימי מחלה. למחרת לא הגיעה לעבודה, שלחה מסרון למנהלה האישי והסבירה כי לא תגיע לעבודה עקב המחלה, אך מנהלה טלפן אליה, שאל אותה "כמה ניתן להיות חולה", היא נלחצה, הגיע למחרת לעבודה אולם צפתה לה "הפתעה" – היא זומנה לחדרו של המנכ"ל, ננזפה ונגערה, נמסר לה שתפקודה לקוי ובאותו מעמד נמסר לה גם מכתב פיטורין. כשהפטירה כי לא ניתן לפטרה כי היא בהריון, נאמר לה, לדבריה "לעוף משם" – וכן כי היות וטרם הושלמו שישה חודשי עבודה, חוק עבודת נשים אינו מגן עליה (החוק מגן אך ורק על נשים אשר השלימו שישה חודשי עבודה – ע.ב.).

לדבריה, היא עזבה את המקום כשהיא ממררת בבכי וכאשר שמע על כך קצין הבטיחות מר יורמן, הממונה עליה, הוא הופתע עד מאוד וטען כי לא ייתכן הדבר, תוך שהוא מרעיף מחמאות על עבודתה, וגם כתב עבורה מכתב המלצה. לטענת התובעת, לא היה כל מתום בעבודתה ועצם הבהילות שבה פוטרה, מעידה על כך שפוטרה עקב הריונה ובניסיון למנוע ממנה להשלים את תקופת ששת החודשים לפי סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, וכי בכל מקרה לשיטתה השלימה תקופה זו. בשל כך היא תובעת כ 30 אלף ש"ח בגין הפסד השתכרות – מיום הפיטורין ועד התקופה שלאחר הלידה, פיצויי פיטורין בסך של ששת אלפים שקלים, ופיצויים ללא הוכחת נזק בשל אפליה אסורה בסך 100 אלף ש"ח.

בעוד שהתובעת גורסת כי היא פוטרה בשל הריונה, טוענים מעבידיה כי פטרו אותה בשל פגמים בעבודתה, לאחר אינספור שיחות הסברה אשר קיימו איתה בכדי שתשנה דרכה, אך לשווא. בין היתר גרסו הנתבעים כי הייתה איטית ומסורבלת בעבודה, שכחה לבצע מטלות שהוטלו עליה, משבצעה אותן, עשתה טעויות רבות, והפגינה זלזול בעבודתה. כן גרסה החברה כי התובעת נעדרה רבות, לימים ולחצאי ימים, בשל "סידורים" אשר קשורים בחתונתה המתקרבת, ואף נעדרה לשבועיים במהלכם יצאה לירח דבש. לטענת הנתבעים, הם ביקשו לפטרה אך היא התחננה להזדמנות נוספת וחרף זאת – לא השתפרה.

עוד טוענים הנתבעים, כי חרף המצג שהציגה התובעת לפיו בכוונתה להשקיע וללמוד את רזי העבודה בחברה, בדיעבד התברר כי לא כך הם פני הדברים, אלא הייתה זו אך ורק תחילתה של מזימת התובעת להרוויח זמן על-מנת לזכות בהגנת חוק עבודת נשים. לשיטתם, היא לא השלימה את ששת החודשים האמורים ועל כן אין היא זכאית לחסות בצילו של סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים.

לטענת הנתבעים, הם נוהגים להעסיק נשים צעירות בתקופת הריונן ואף תומכים בהן לאורך כל תקופת ההריון והבדיקות הכרוכות בכך. קצין הביטחון יורמן גרס כי את מכתב ההמלצה לתובעת כתב על דעתו ולא על דעת החברה, וזאת לאחר שהתובעת הפעילה עליו לחצים באמצעות הכרות אבי-בעלה עימו.

• כמה זמן עבדה התובעת אצל הנתבעים? - התובעת עבדה בחברה מיום 27 ליוני שנת 2007 עד ליום 27 לדצמבר שנת 2007 – שישה חודשים.

• מה היו נסיבות פיטוריה של התובעת ע"י הנתבעים? - מן הראיות עולה כי התובעת עברה בהצלחה את תקופת הניסיון שלה, בת שלושת החודשים, שלאחריה החלה לעבוד בשכר גלובלי במסגרת 'משרת אמון'. כאשר הנתבעים גורסים כי עבודה הייתה כושלת, לאחר שהם עצמם קבעו כי תקופת נסיונה הושלמה בהצלחה, עליהם מוטל הנטל להוכיח מה אירע בשלושת החודשים האחרונים. יש לציין כי חרף טענות נציגי הנתבעת על כך שהתריעו בה שוב ושוב בגין תפקודה הלקוי, לא צורף כל מסמך המעיד כי קיבלה התראות שכאלו. השופטת מוסיפה: "אלא שבכך לא סגי, שכן גם במסגרת חקירתם הנגדית בפנינו לא הביאו עדי הנתבעת, ולו דוגמה אחת לתקלה שהתרחשה בעטיה של התובעת, או אירוע מסויים שבו תפקדה התובעת בצורה לקויה, מעבר לטענות כלליות על תפקוד לקוי וטענות המנכ"ל לפיהן לשיטתו מתוך דוח השמאי שקיבל לידיו התברר לו כי הטיפול שנדרש מן התובעת בתביעות לקה ברשלנות סחבת ועיכובים בלתי סבירים. לא למותר יהיה לציין, כי אפילו את דוח השמאי הנטען לא טרחה הנתבעת לצרף". זאת ועוד – חרף האמור בתצהירי הנתבעת, סמנכל"ה לא יכול היה להצביע על שיחות התראה אשר ניהל עם התובעת, ולא זכר מועדן. זאת ועוד- תצהירה של התובעת כי ביצעה את עבודתה על הצד הטוב ביותר לא נסתרה בחקירתה הנגדית.

• לתובעת לא קוים שימוע בטרם פיטוריה - שכן מכתב הפיטורין שבו נמסר לתובעת אודות פיטוריה הוכן עוד בטרם נקראה לשיחת הנזיפה, אותה מכנים נציגי הנתבעת "שימוע".

• הגורם העיקרי לפיטורי התובעת הינו הריונה - נכון שהחברה לא פיטרה את התובעת מיד לאחר הודעתה על הריונה שכן לא הייתה עד די כך צינית, אך היא פטרה אותה בשל ימי המחלה שנטלה עקב הריונה, ונקטה בגישה ולפיה היא עושה לה טובה כאשר היא מעסיקה אותה חרף הריונה: "כאשר התברר לנתבעת שלא רק שהתובעת בחרה להכנס להריון, אלא שעכשיו היא מתחילה להעדר מפאת סיבות בריאותיות - פקעה סבלנותה והיא החליטה לפטרה".

• תוצאות פיטורי התובעת בנסיבות המקרה שבנדון - הפסיקה קבעה כי פיטורין בניגוד לחוק בטלים הם, והתובעת זכאית לשוב לעבודתה. דומה כי במקרה זה הצדדים לא יבחרו באופציה זו – ועל כן תקבל התובעת פיצויים – סך של 23,750 שקלים בגין הפסד השתכרות מיום פיטוריה עד לגמר 'חופשת הלידה' שהייתה מתקיימת אלו הייתה ממשיכה לעבוד אצל הנתבעת, וכן סך של משכורת אחת כפיצוי בגין נזק לא ממוני בגין הפרת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים כלפיה. ברם, התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורין שכן לא השלימה שנת עבודה אצל הנתבעת, וזאת חרף העובדה ולפיה, אלמלא הפיטורין האסורים, הייתה משלימה שנת עבודה אצל הנתבעת.

לתובעת נפסקו כ 35 אלף ש"ח בקירוב בגין הפרת סעיפים 9(א) וכן 9(ג)(1) לחוק עבודת נשים, וכן פיצוי לא ממוני בגין הפרת חוק זה וכן הושתו על הנתבעת הוצאות המשפט של התובעת בסך של 4,500 שקלים.

- בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה
- בפני השופטת אביטל רימון-קפלן
- בשם התובעת: עו"ד דרור חייק
- בשם הנתבעת: עו"ד מוטי כהן