בדיות ואגדות חסרות שחר

א) מוסד היועץ המשפטי לממשלה

נתניהו התקפל כמעט תמיד בפני המערכת המשפטית ומנע ביצוע רפורמות גדולות, גם כאלה שנחיצותן אינה מוטלת בספק. ב-1996 הוא מנע משר המשפטים דאז יעקב נאמן לפתוח בהליכים הנחוצים לפיצול מוסד היועץ המשפטי לממשלה. כך עשה גם בממשלה האחרונה שבה כיהן כשמנע משרת המשפטים דאז אילת שקד לקדם פיצול. נשיא בית המשפט העליון (בדימ') אהרן ברק, סיפר, מיוזמתו - בניסיונו להצדיק הסדר טיעון אפשרי, והציג את נתניהו כאחד מראשי הממשלה שהגנו הכי הרבה על המערכת המשפטית.

ב) הוועדה לבחירת שופטים

בכל שנות כהונתו כראש ממשלה מנע נתניהו כל שינוי/תיקון שיחליש את כוחו של בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים. נהפוך הוא: השינוי היחידי שנעשה חיזק את מעמדו של בית המשפט העליון. בהצעת-חוק שהוגשה על-ידי חבר הכנסת דאז מטעם הליכוד גדעון סער, והפכה לחוק, נקבע כי מינוי שופט לבית המשפט העליון יוכל להתבצע רק ברוב של שבעה מחברי הוועדה (מתוך תשעה חברים בוועדה). התוצאה: בידי שלושת נציגי בית המשפט העליון בוועדה, המצביעים כמו תמיד כאיש אחד לאחר תיאום-מוקדם עם כל שופטי בית המשפט העליון, ניתנה בידם בפועל זכות וטו - כך שלא יצורף למועדון האקסקלוסיבי שום שופט שהם לא יסכימו לקבלו.

ג) פיקוח על הפרקליטות

במשך עשרות שנים התגלו בפרקליטות עשרות פרשות חמורות, כולל מצד פרקליטי המדינה - דורית ביניש, עדנה ארבל, שי ניצן ואחרים. סוד גלוי הוא, כי מוסד זה טעון ניעור ותיקון ובעיקר פיקוח. במשך כל שנות כהונתו של נתניהו כראש ממשלה, נעשו ניסיונות למכביר להקים גוף פיקוח יעיל ובעל שיניים, כדי שיוכל לפקח וגם לאכוף תיקון. דא-עקא, נתניהו מנע זאת. גם לאחר שהוקם המוסד: 'נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות', נכנע נתניהו ללחצים מצד הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, ומנע קידום חקיקה שתיתן בידי הנציב את הכוח והסמכות לא רק לברר תלונות, אלא גם לאכוף את התיקונים הדרושים, לרבות אמצעי ענישה נגד פרקליטים שסרחו. דבר זה הוביל להחלשת השופטת (בדימ') הילה גרסטל, ממנה נבצר למלא תפקידה כראוי בתפקיד הנציבה, ולכן בהמשך היא התפטרה; ומאוחר יותר גם לסירוסו של הנציב הבא, השופט (בדימ') דוד רוזן, שהחלטותיו - שהצביעו כדוגמה על מעשיו החמורים של שי ניצן, נותרו על הנייר בלבד, בלא טיפול ממשי.

הנה כי כן, ניסיון העבר מלמד כי נתניהו לא איפשר ביצוע רפורמות משמעותיות במערכת המשפטית על חלקיה השונים. אם מפחד ממערכות אלה (ע"ע בראון-חברון), אם מתוך רצון לכבדן, ואם מתוך הבנתו כי יש לשמור, בכל מחיר, על עצמאותה של המערכת המשפטית - גם במחיר אי-תיקון הליקויים שנמצאו בה. נזכור נא, נתניהו הוא אחד הדמוקרטים הגדולים בכנסת ישראל. בניגוד לאביגדור ליברמן, יאיר לפיד ובני גנץ, נתניהו עומד בראש המפלגה הגדולה שנציגיה נבחרו באופן דמוקרטי.

ניסיונות ההפחדה - כאילו נתניהו מודל 2022 יפעל לשלול עצמאותה של המערכת המשפטית, משוללות יסוד. אלה אגדות חסרות שחר. נהפוך הוא: בגלל משפטו התלוי ועומד, ונוכח מניעותו (ניגוד ענייינים), ייאלץ נתניהו לשמור על פרופיל נמוך בתחום המשפטי - אם יפעל תוך מה שיראה כניגוד עניינים ינחתו על ראשו החלטות שיפוטיות שימנעו זאת ממנו - ולהפנות את מרצו לטובת עניינים חשובים לא פחות: כלכלה, ביטחון, הגרעין האירני, יחסי חוץ וקידום הסכמי השלום. בדיוק כפי שעשה בעבר. תיקוני חקיקה כדי לשפר את תפקודה ויעילותה של המערכת המשפטית, יבוצעו באופן שמרני, אם בכלל. על רפורמות כלליות ומהפכות אין בכלל מה לדבר.