חוקה למדינה ולא לישראל

תודה רבה ליו"ר ועדת הכנסת, חבר הכנסת אופיר כץ.
תודה רבה ליו"ר הכנסת, אמיר אוחנה.
תודה רבה ליו"ר הציונות הדתית, שר האוצר חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'
תודה רבה לכבוד שר המשפטים וסגן ראש הממשלה (איני יודע איזה תואר יותר חשוב בעיניך) חבר הכנסת יריב לוין.

בדקתי וגיליתי שבדרך כלל יושבי ראש וועדות אינם נואמים בזמן המינוי, אבל ראיתי שלפחות אחד מקודמיי, וגם הוא ממפלגת האם שלנו, חנן פורת זכרונו לברכה, חרג מהמסורת הזו, אז מהבחינה הזו יש לי מסורת ללכת בעקבותיה.

אבל לפני שאתחיל עוד תודה אחת קטנה למי שהקים איתי לפני עשור בדיוק את התנועה למשילות ולדמוקרטיה, חברי הטוב, יהודה עמרני. אין ספק, שמבחינתו מבחינתי ומבחינת התנועה מדובר בסגירת מעגל סמלית מאין כמותה.

בזמן קבלת התורה בהר סיני, הפסוק אומר: "ויתיצבו בתחתית ההר". חז"ל אומרים על כך: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. הגמרא במסכת שבת אומרת על כך: מכאן "מודעא רבה לאורייתא". מודעא בלשון חז"ל היא המקבילה לחתימה על חוזה בכפייה, בצירוף המילים "אני חותם כי כפו עלי ותחת מחאה".

התחייבות שכזו אין לה תוקף מחייב. כלומר, מאחר שהתורה ניתנה בכפייה וללא הסכמת הציבור, אין לה כל תוקף. כדי שזו לא תהיה הכותרת שיוצאת מהנאום הראשון שלי כיו"ר ועדת חוקה, ארגיע אתכם ואזכיר שהגמרא מבהירה מייד שהתורה התקבלה על-ידי עם ישראל ברצון ובשמחה בימי אחשוורוש, כמו שכתוב במגילת אסתר: קִיְּמ֣וּ וְקִבְּל֣וּ הַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ׀ וְעַל-זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כׇּל-הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר. ולכן לפחות מאז, אין לנו תירוץ. הסכמנו, קיבלנו והברית בין עם ישראל לבין בורא עולם נחתמה.

אבל המסר חשוב מאין כמותו ורלוונטי מאין כמותו. גם הערכים הנעלים ביותר, שהגיעו מהמקור הגבוה ביותר, אינם מחייבים ללא הסכמת העם. גם התורה שמגיעה ישירות בקולות ובברקים מהקדוש ברוך הוא במעמד הר סיני, היא בסך-הכל חוזה שנחתם בכפייה, אם אין הסכמה וקבלה חופשית ומרצון של העם.

ואם כך בחוקת הנצח של עמנו, הדברים קל וחומר בחוקה אנושית, זמנית ומשתנה, שיכולה להיקבע על-ידי העם בזמן מן הזמנים, להתחלף, להשתנות, לצבור תיקונים ושינויים ולהתאים את עצמה לרוחות הזמן.

והדברים קל וחומר בן בנו של קל וחומר, ב"חוקה" במרכאות, שלא נקבעה על-ידי העם, שעוצבה בהחלטה של קבוצה קטנה ומצומצמת, שהערכים שבה אולי נכונים, אולי שגויים, וכולם בסופו של דבר אנושיים ומועדים לטעות או לשגיאה.

חוקה שכזו לעולם לא תחייב את העם אם לא התקבלה בצורה מסודרת ומוסכמת, גם מתוך שמחה ורצון, וגם עם קולות וברקים.

ועל עיצובם של ההסדרים הללו, שיום אחד אולי, ואולי לא, כפי שיבחר העם, שהוא הריבון, יהפכו לחוקה, הופקדה ועדת החוקה של הכנסת.

בימים אלה התפתחה אופנה חדשה. חז"ל אמרו "איזהו עשיר השמח בחלקו", וכנראה בעקבות המצב הכלכלי הקשה, שעל תיקונו מופקד יו"ר המפלגה בצלאל סמוטריץ' בתפקידו החדש כשר האוצר, יש בישראל פחות ופחות עשירים. אנשים אינם שמחים בחלקם ואינם שמחים בתפקידים שבידיהם.

היועץ רוצה להיות מחליט.
השופט רוצה להיות מחוקק.
וחלק מחברי הכנסת, ובמיוחד בסביבות ועדת חוקה, לא די להם בתפקידם כמחוקקים; הם רוצים להיות "מכוננים". הם רוצים להיות אלה שקובעים את חוקתה של מדינת ישראל.

ואני לא יודע אם אהיה עשיר, אבל אשתדל להיות שמח בחלקי ובתפקיד שהטילה עלי הכנסת. גם הכנסת הזו, אבל בעיקר הכנסת הראשונה.

החלטת הררי מ-1951 הטילה על ועדת החוקה תפקיד מיוחד. ולא, הוא לא כולל כינון חוקה למדינה, ולא משנה כמה פעמים בית המשפט יחזור על הטענה הזו. "הכנסת הראשונה מטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק יסודי בפני עצמו. הפרקים יובאו בפני הכנסת, אם הוועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה. בעניין החוקה תפקידנו כאן הוא להכין הצעה. הצעה בלבד.

את הסמכות לפעול אנו שואבים מהעם בישראל, שמינה אותנו לתפקיד. את הסמכות שלנו להכין את הצעת החוקה, בצורה של חוקי יסוד, ובוודאי את הסמכות להביא אותה להכרעת העם, איננו יכולים להאציל לאיש, לא ליועץ, לא לשופט ולא לאף אחד אחר. וכמובן שאיננו יכולים ואסור לנו, לעמוד מנגד אם מישהו מנסה לגזול את סמכות קביעת החוקה או חקיקת חוקי היסוד מידי הכנסת ומידי העם.

רק כשנסיים את עבודתנו כאן בוועדת החוקה ובכנסת, והריבון, שהוא העם, יחליט ויכריז שתמה מלאכת הכנת החוקה ויאמץ את הצעתנו, תקום חוקה למדינת ישראל. וגם את זה לא נשכח, התפקיד הוא חוקה למדינת ישראל, ולא חוקה לישראל.

בחודשיים האחרונים שאלו רבים, מתי תוקם הממשלה ומתי יוקמו הוועדות, ואיש לא ידע, אבל התזמון של הקמת הוועדה הספיציפית הזו, כנראה נקבע זמן רב מראש. בין שבת פרשת ויגש לשבת פרשת ויחי. בשבוע שמתחיל בחוקה ומשפט ומסתיים בחוקה ומשפט.

בהפטרת השבוע שעבר קראנו: וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם. וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם. ובהפטרה שנקרא השבוע, מצווה דוד את בנו, שלמה המלך: וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְו‍ֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם.

עם ברכת הדרך מהכנסת, ועם ברכת הדרך מהעם, נתפלל "ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו".