הסיפור הנחשף של רוני אלשיך בגלי צה"ל

גורמים מרכזיים ב"מערכת עשיית הצדק", כמזכ"ל המשטרה, לא פחות, היועמ"ש מנדלבליט, ובל נשכח את ההשראה והלגיטימציה העצומה, ציבורית ומשפטית, שהעניק אהרן ברק ונוכחותו המאיימת בכנס כרמים, על כסאו הנגרר מירכתי האולם בואכה במת הנואמים... כאצבע מאיימת על היועמ"ש היושב מולו.

כל אלה חותרים, במהלך חמש השנים האחרונות, במסתורין ובגלוי (תקשורת) נגד ראש ממשלה מכהן, ומנסים לכתר אותו במעין רשת סמיכה של קורי עכביש דביקים, של עלילות שווא, של עבירות חסרות שחר מומצאות, על-מנת לגרום להסתלקותו, סופית, מהזירה הפוליטית, כנראה במחיר של סגירת תיקיו, קשר שמהותו הבסיסית היא שוחד ציבורי, מקח וממכר על פוזיציה פוליטית, בניגוד מוחלט לחוק ולרצון מיליוני בוחרים. כאן נרקמו פוטש פוליטי ואף רצח אופי לכל פרטיהם ודקדוקיהם, כל זאת ללא כל מהלך אלקטורלי, קביל ומוכח על-ידי הישגיו, אבל כמסתבר תוך הסכמה שבשתיקה לפחות, של פוליטיקאים בכירים כגדעון סער, בני גנץ, יאיר לפיד ונפתלי בנט, שבפועל חיפשו בשקידה איך להפר את רצון הבוחר.

המסע שניהלו ראשי המערכת, כאמור מסע שלא ידע גבולות ומחסומים, איגד בחובו עלילות חסרות שחר (כסיפור הצוללות¹) ופגיעה, אולי אנושה, בביטחון ישראל². הכל היה כשר ומותר למהדרין. הר"לביזם פשה וחילחל כרעל. בלפור הוקמה כסדום המודרנית (אלא ששרה נתניהו סרבה לספק את תפקיד אשת לוט), וכל המערכת הזו פעלה אפילו וגם בעיצומה של מגיפה, גם כשהעליון נותן ידו לרקבון המתפשט: "בשטח פתוח אין הדבקה!!!" פימפמו בצהלה, העליונים (מתעלמים במכוון מהאוטובוסים המהבילים שהסיעו את המפגינים מכאן לשם מבתיהם, ואל בתיהם, הלוך ושוב, בוקר וערב בכל רחבי הארץ). תרבות השקר חילחלה ככתם רורשך לכל פינה וחרך. איש בכל המערכת הזו לא אמר די, לא טרח לקרוע את הרשת הדביקה והחונקת זולת מעט מקורבים.

ההצלה באה ממיליוני המצביעים שעשו זאת בבחירות האחרונות. להם היה האומץ והזכות לפעול לניקוי השיח הציבורי והפוליטי מכל הזוהמה שדבקה בו. בזכותם ובזכות בנימין נתניהו, שסירב לשחק את משחקם הנאלח של אלשיך וחבריו, עומדת איתן, חיה ועוצמתית, ישראל הדמוקרטית שלנו.