תנועת המחאה תיטיב לעשות אם תסלק ידה מלעסוק במשא-ומתן לכינון שלום עם סעודיה. אין לה מה לתרום. אין לה מה להרוויח. יש לה מה להפסיד.
ממלכת הנפט השאירה רק מעט סימני נפט בסכסוך הישראלי-פלשתיני. בפברואר 1945 נפגש מייסדה אבן סעוד עם הנשיא האמריקני פרנקלין דלאנו רוזוולט באגם המר במצרים. רוזוולט נחשב בטעות כאוהד המאבק היהודי, אבל בסיום השיחה העיר כי למד על המזרח התיכון מה שלא ידע כל השנים, וזה בישר רע. אלא שהוא נפטר מיד לאחר מכן.
בפועל הגיחו הסעודים לזירת הסכסוך אחרי הניצחון המזהיר של צה"ל במלחמת יום הכיפורים. העולם שיווע לנפט והסעודים סחטו מדינות רבות במחירים גבוהים. הופעתם האחרונה בזירה הייתה ב-2002 ביוזמת שלום מקורית, שאריאל שרון דחה בלי לבדוק, ושגה.
השבוע ציטט הפרשן הבכיר של ערוץ-12
אהוד יערי עמית סעודי, שהזכיר כי ארצו מעולם לא קראה להשמדת ישראל. מאמר כזה אינו נכתב בלי אישור מהשליט בפועל מוחמד בן סלמאן. הרי לנו סימני נפט.
במרוצת השנים התקיימו מגעים חסויים בקו סעודיה-ישראל. היו גם ביקורים כחול-לבן בריאד. לאחרונה רוקח
ג'ו ביידן עסקה בקו וושינגטון-ירושלים-ריאד. במאמר מפורט מאת תום פרידמן ב"ניו-יורק טיימס" הבוקר מסתמנת העסקה המורכבת והפריכה במשולש, שכל אחת מצלעותיו מבקשת לצאת נשכרת.
על הפרק עומד משחק שחמט רב השלכות וקשיים ותקוות ושינויים אסטרטגיים, והכל תלוי בכל, ו
בנימין נתניהו, שנפשו יוצאת לחתום על שלום כזה יודע כי יידרש לשלם משהו לפלשתינים, והוא מתקשה להעניק.
אם יושג הסכם כזה הוא בבחינת רעש אדמה מדיני-אסטרטגי שיורגש בסין וברוסיה ובכל מדינות המזרח התיכון. במאמרו ציין פרידמן כי זו תהיה הפעם הראשונה בה ארצות הברית תחתום על הסכם הגנה הדדי עם מדינה לא דמוקרטית מאז 1953.
לישראל נתח גורלי במשא-ומתן. היא תידרש לבלום את התפשטות ההתנחלות. לא ברור שהימין הקיצוני יניח לבנימין נתניהו להסכים לכך בשמו, וגם לא ייאות להכריז כי האפשרות לכינון שתי מדינות לשני עמים חיה ונושמת, ואני מוסיף תהייה: האם בנימין נתניהו מקווה כי בשיטת הטריקים והשטיקים, ונוכח חוסר האכפתיות של סעודיה לעתיד הפלשתינים, הוא ומוחמד בן סלמן יצהירו ויקרצו זה לזה בחשכת הליל, וישאירו את אבו מאזן מאחור באפלה כפי שהוא כבר עשה בנאום בר-אילן? רק שנראה כי הפעם לא יועילו המזימות והתככים והתרגילים. מה שיוסכם - יתבצע.
אך בעיניי אפילו אילו עלה בידי נתניהו לחדש בהצלחה את מסכת השקרים מנאום בר-אילן בראשית כהונתו המתחדשת כראש הממשלה לא כדאי להיגרר אחריה גם בנושא הסעודי. מה כן? למה תידרש ישראל? בעצם למה כדאי לה להידרש? על כך בפוסט נפרד.
