שאלה של עיתוי

אחת העילות לצום עשרה בטבת היא, שבאותו יום ציווה המלך תלמי לתרגם את התורה ליוונית – מה שנודע בהמשך כ"תרגום השבעים". ומדוע זו סיבה לאבל? כי ברור שלא היה מדובר בסקרנות אינטלקטואלית, אלא בבחינת "דע את האויב": להכיר את היהדות מתוכה כדי להילחם בה מבחוץ. מאז ועד היום, אויביו של העם היהודי מחפשים את נקודות התורפה ובמיוחד את החגים.

סג'יד ונאביד אכרם לא ביצעו את הטבח בסידני בתאריך מקרי. הם יכלו למצוא עוד התקהלויות גדולות של יהודים, אבל הם ידעו היטב שמדובר בחג החנוכה. והם אינם הראשונים. הדוגמאות הבולטות ביותר הן מלחמת יום הכיפורים ו-7 באוקטובר. גם הנאצים כיוונו רבים מצעדיהם דווקא לימי ציון יהודיים. נקח לדוגמה את גטו ורשה: הצו על הקמתו פורסם ביום הכיפורים ת"ש, הגירוש הגדול החל בתשעה באב תש"ב והסתיים ביום הכיפורים תש"ג, החיסול הסופי שהוביל למרד החל בערב פסח תש"ג.

התשובה שלנו היא להמשיך לחגוג למרות הכל. שמחת תורה אשתקד היה קשה מאוד, אבל הוא נותר בלוח השנה – והוא יישאר שם, מצולק וטראומתי, ועדיין אחד הימים מלאי השמחה של העם המוכיח שוב ושוב, כי ניתן מדי פעם לנצח אותו בקרב, אך לעולם לא במלחמה.

חז"ל מספרים לנו, שגם העיתוי של חג החנוכה לא היה מקרי. מלאכת בניית המשכן לאחר יציאת מצרים הסתיימה בחודש כסלו, אך הקדוש ברוך הוא הורה למשה לדחות את הקמתו לניסן – חודש הגאולה. מאחר שבחשבון הקוסמי אין יתרות חובה, כסלו קיבל פיצוי בריבית דריבית בדמות חג החנוכה – לא אירוע חד-פעמי לפני 4,000 שנה, אלא שמונה ימים לדורי-דורות.

ספר המכבים מסביר מדוע חג זה נמשך שמונה ימים: לא בגלל נס פך השמן (שכלל אינו נזכר בו וביתר המקורות מזמן אמת וסמוך לו), אלא משום שהחשמונאים זכרו שרק לפני חודשיים לא יכלו לחגוג את חג הסוכות. בהזדמנות הראשונה, הם חגגו אותו בדיעבד. ההשגחה גלגלה את שחרור המקדש בסמוך לחג הארוך ביותר שבלוח השנה העברי, וכך קיבלנו שכפול שלו.

מדוע בקשת החנינה של בנימין נתניהו הוגשה דווקא כעת? העיתוי אינו מקרי. חלק מן המניעים האפשריים כבר נדונו. אנחנו מתקרבים לבחירות, נתניהו לא רוצה את העול של המשפט, אם יקבל חנינה יוכל לטעון שהכל היה עלילה, ואם לא – שה"דיפ סטייט" נגדו, כולל יצחק הרצוג.

העיסוק בחנינה (כולל כאן) מסיט לפחות חלקית את תשומת הלב משני נושאים חשובים יותר, בהם הממשלה פועלת במובהק נגד רוב גדול בציבור: השתמטות החרדים והימנעות מהקמת ועדת חקירה ממלכתית למלחמה. דונלד טראמפ מעורב עמוקות במתרחש באיזורנו, אך מאחר שלעולם אי-אפשר לדעת מתי תפקע סבלנותו – יש לפעול כל עוד הוא מוכן ללחוץ בפומבי בכיוון הרצוי לנתניהו.

הנה עוד הסבר. החקירה הנגדית של נתניהו תימשך, בקצב הנוכחי, לפחות עוד שבעה חודשים (עד סוף שנת המשפט) ואולי גם תגלוש אל מעבר לפגרה. חנינה בעיצומה תותיר רק נרטיב שלם אחד: זה שהעלה נתניהו בחקירה הראשית. גם זה טוב בשביל הפוליטיקה העכשווית ובשביל ההיסטוריה העתידית.

עוד נקודה אחת לגבי החנינה. מתנגדיו של נתניהו, היודעים להיות בוטים וקנאים לא פחות מתומכיו, מנסים לפסול את הרצוג מעיסוק בנושא, בין היתר בטענה שיש לכאורה ראיות ל"דיל" בינו לבין נתניהו: נשיאות תמורת חנינה. זו טיפשות, משום שממלא-מקום הנשיא הוא יו"ר הכנסת; מותר להניח שאמיר אוחנה יתן חנינה בערך תוך יממה. ואם תגידו שגם הוא פסול, אזי כך גם כל סגניו – מהקואליציה והאופוזיציה כאחת.

לגופם של דברים, נכון לעכשיו איש לא הראה בדל ראיה ל"דיל" שכזה. חוות הדעת שפורסמה בחדשות 12 ניתנה בשנת 2019, שנתיים לפני הבחירות לנשיאות, ואין כל הוכחה שהרצוג ידע עליה או ראה אותה. והעיקר – העיתוי. אם הייתה עסקה מושחתת, המועד הטוב ביותר לממש אותה היה בחודשים הראשונים של המלחמה. האווירה הציבורית הייתה משלימה איתה, וגם הייתה לה הצדקה ממשית בשל המצב. עובדה שזה לא קרה.

ג'רום קיי ג'רום תהה, בביקור בגרמניה, כיצד זה אין חוק האוסר לעמוד על הראש באמצע הכביש – שכן המחוקק הגרמני מצטיין במחשבה על פשעים שלא עולים על דעתו של איש. יהיה חוק כזה כאשר חבר ברייכסטאג יבקר בקרקס ויראה להטוטנים, שיער ההומוריסטן הבריטי הדגול. חז"ל קדמו לו, כאשר קבעו ברצינות – בהתייחסם להריגתו של זמרי בידי פינחס – שהאחרון "ראה מעשה ונזכר הלכה".

יש חוקים הנוצרים כתוצאה מצורך אמיתי הצץ בעולם המציאות. אבל הממשלה הנוכחית "מצטיינת" בחקיקה שהעיתוי שלה מסגיר את השיקולים הזרים העומדים מאחוריה: חוק הנבצרות כדי להגן על נתניהו, חוק בועז יוסף כדי לאפשר למקורב להיבחר לראש עיריית טבריה, חוק ההשתמטות כדי לשמר את הקואליציה, חוק ועדת חקירה כדי לשלוט בחקירת המלחמה, שינוי הכללים כדי להדיח את גלי מיארה, פיצול תפקיד היועץ המשפטי לאותה מטרה. היתרון: זה כל כך בוטה, עד שלבג"ץ כמעט אין ברירה לבטל את הצעדים הללו או לדחות את תחולתם לכנסת הבאה.

אני מקנא במפיצי תיאוריות קונספירציה. החיים שלהם הרבה יותר קלים והרבה יותר מעניינים מאשר שלי. הם לא צריכים להתעמק בפסיקה משפטית, כי ברור להם שהשופטים נגד הממשלה; אם לא צריכים לחקור את 7 באוקטובר, כי ברור להם שהייתה בגידה. וזה גם הרבה יותר מסעיר מאשר לגלות שהפסיקה הגיונית ואף מתבקשת, ומאשר להבין שהיה כשל קולוסאלי בכל שכבות הדרג המדיני והדרג הביטחוני.

גם העיתוי ממלא תפקיד בקונספירציות. "בג"ץ פרסם את פסק הדין בנושא עילת הסבירות בהתעלם מהמלחמה". לא משנה שהיה שם אילוץ שלושת החודשים של אסתר חיות לאחר פרישתה, ושהיא פרסמה בתקופה זו הרבה פחות פסקי דין מאשר הנשיאים שקדמו לה. "פסק הדין שביטל את הדחתה של מיארה בא בדיוק כאשר יש עליה ענן כבר בפרשת הפצ"רית". ולא משנה שכרגע היא לא חשודה בכלום, שהממשלה קיצרה מאוד את התהליך בכך שלא התייצבה לדיון ושפסקי דין מתפרסמים ברגע שהם מוכנים. "לכל זמן ועת לכל חפץ", אמר שלמה. והוא גם אמר: "החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך".