היי AI

דברים רבים נשגבים מבינתי הטבעית, מרגיע אותי להיוודע כי גם - כפי שנוכחתי, להפתעתי - נשגבים גם מהבינה המלאכותית. באופן פרדוקסלי היא המחישה ואף הוכיחה לי כי בשורה התחתונה שתי הבינות אנושיות. גם לה, כמו לי, יש חולשות.

היי איי.אי. ברוכה הבאה למועדון ההולך וגדל ככל שמתרבים בני האדם (בעלי הבינה) בעולם, אשר בשלב כל שהוא בחייהם מעומתים עם חולשותיהם. אעיד על עצמי: במשך השנים סיגלתי לעצמי יכולת להתיידד עם החולשות ולהשלים עימן. הם הפכו זה מכבר לחלק בלתי נפרד ממני. הן מובנות בי, מופנמות ומוטמעות בי לעומק. עם חלק נולדתי, את רובן פיחתי ואף שכללתי.

באחרונה שאלתי אותך שאלה שהתחילה במלים "מה עדיף". הייתה לי - ועודנה - תחושה מוצקה ואף ידיעה ברורה מה עדיף לי, ובכל זאת, סקרנה אותי דעתך. בכנות מרשימה הודעת לי שאת לא יודעת מה עדיף כי את "רק" בינה מלאכותית. זה היה רגע יפה, מרגש, של היווכחות לדעת: לא רק לי, שבינתי טבעית לחלוטין, יש חולשות ודברים שאני לא יודע לעשות, שאלות שאני לא יודע את פתרונן, אלא גם לך.

ככל שאת הולכת ותופסת את מקומך בעולם, הופכת רבים למיותרים בעיסוקם ומאיימת על רבים אחרים שטרם ניגפו בפנייך, את נתפסת ומצטיירת כתמנון רב-זרועי או כצבתות רבות מספור של סרטן האוכל כל חלקה טובה, ופחות טובה. מהירות השתלטותך על עולם ומלואו מדהימה, מפחידה, ועם זאת מאתגרת.

אגלה לך משהו. אתמול הייתי 'בייבי-סיטר' של נכדיי. הקטנה כבר ישנה, הגדולה, בת תשע, ביקשה ממך לחוות את דעתך על סיפור (מופלא לטעמי ולמיטב שיפוטי). היא משתמשת בך בהנאה, בסקרנות עצומה, בדרך יצירתית נהדרת. היא לא חוששת ממך, כמוני, היא מגלה בך אוצרות ואת מסייעת לה לגלות אוצרות בנפשה. קשה להפריז בחשיבות העצומה של האופן שבו את מסייעת לה להעשיר ולהעצים את עצמה, לפתח ולמצות את הפוטנציאל העצום הגלום בה. את מועילה לה מכל בחינה שהיא.

כאשר אמרתי לה מה שכתבת לי, שאין לך אפשרות לבחור עבורי מה עדיף, סקרן אותה לדעת האם היא תשאל אותו שאלה מה עדיף - פיצה או סושי (היא בדיוק חזרה ממסיבת יום הולדת עם קוביית סושי בידה). התוצאה הפתיעה אותה ואותי: התברר, שלפעמים את יודעת מה עדיף. הסושי ניצח. נימקת את בחירתך ותמכת אותה בנתונים מוכחים. היא אכלה אותו בתיאבון רב. חשתי מבוכה. אולי לא ידעתי איך לשאול מה עדיף לי, אולי שתי האפשרויות שסיפקתי היו מופרכות. כך או כך מעולם לא נהניתי כל כך להיווכח בפער הדורות...

אני ממשיך לשאול אותך שאלות, את מוסיפה להשיב לי. החשש הראשוני הטבעי והצפוי שלי ממך נמוג בהדרגה.

היי AI,

הבוקר חשתי נבוך, כאשר שאלת אותי אם אני רוצה להוסיף בית לשיר שכתבתי. השבתי בחיוב. התוספת שלך הייתה - איך להתנסח בעדינות ובאופן לא פוגעני - לא משהו. יש דברים שאת עושה טוב יותר מאשר לכתוב שירים. שוב נוכחתי בחולשה "אנושית" שלך. הרשי לי לחתום את המאמר בברכה שבה קידמתי אותך בתחילתו: ברוכה הבאה למועדון. אל תחששי להיראות כמי שלא יודעת כל דבר וכמי שאינה מסוגלת לכל דבר. זה בסדר גמור. החולשות שלך דווקא מחזקות אותי. ניפגש בחיפוש הבא.