נציב תלונות הציבור של שופטים, אליעזר ריבלין (לשעבר המשנה לנשיאת בית המשפט העליון), ממליץ להעמיד לדין משמעתי את שופטת בית משפט השלום בתל אביב, רונית פוזננסקי-כץ. זוהי השורה התחתונה בדוח הבדיקה שמפרסם ריבלין (יום ג', 27.2.18). "יוהרה וסכלות" - מכתיר ריבלין את הדוח שלו. לצד זאת קובע ריבלין, כי לא הייתה קנוניה בין פוזננסקי-כץ לבין עו"ד ערן שחם-שביט מרשות ניירות ערך, לא הייתה הטיית משפט ואין חשד לפלילים בפרשה.

ריבלין בדק את פרשת התכתבויות הוואטספ בין פוזננסקי-כץ לבין שחם-שביט, היועץ המשפטי של מחלקת החקירות ברשות ניירות ערך ומי שהיה אחד מנציגי המדינה בדיונים על הארכות המעצר בפרשה 4000. המסרונים נחשפו (יום א', 25.2.18) בידי ערוץ 10 ועוררו סערה משפטית וציבורית עזה.

"קרבת היתר הניבה ביזוי"

ריבלין קובע, כי פוזננסקי-כץ הפרה את כללי האתיקה כאשר לא הקפידה על התנהגות שתקיים ותגביר את האמון בשיטת המשפט ובמעשה השפיטה. "קרבת היתר בינה לבין נציג התביעה הניבה ביזוי. המסרונים שהוחלפו בין השניים מוטב היה להם שלא באו לעולם משבאו, ולא היו באים לעולם אלמלא התירה השופטת קרבת יתר זו לנציג רשות ניירות ערך ואלמלא התירה לו לפנות ישירות אליה. הקשר הישיר שנוצר בין השניים לא היה צריך להתקיים".

פוזננסקי-כץ גם עברה על הכלל המחייב שופט להימנע ממעשים שאינם הולמים את מעמדו או עלולים לפגוע בדימויה של מערכת המשפט - ממשיך ריבלין. הקשר הישיר שלה עם שחם-שביט היה הפרה של הכלל המחייב שופט להימנע מכל מעשה העלול לפגום בחזותו האוביקטיבית והמקצועית: "בקיום הקשר הישיר עם התובע, בקבלת מידע ממנו, מאחורי גבה של רשות אחרת - הפרה השופטת גם כלל זה".

ריבלין אומר, כי בדק את מלוא ההתכתבויות בין פוזננסקי-כץ ושחם-שביט וקיבל את תמליל חקירתו של שחם-שביט בנציבות שירות המדינה. פוזננסקי-כץ תושאלה בנוכחותו של עו"ד אופיר סטשרנוב, ושיגרה השלמות כתובות באמצעות עו"ד ציון אמיר. ריבלין גם הפנה שאלות לנשיא בית משפט השלום בתל אביב, אביחי דורון, ולסגנו האחראי על המחלקה הפלילית, צחי עוזיאל.

"דיאלוג פסול"

פוזננסקי-כץ העידה, כי זמן קצר לאחר שיצאה לשבתון (29.1.18) הודיעה לעוזיאל, כי חודשה החקירה בפרשת בזק - בה טיפלה בגלגול הראשון אשתקד - וכי "הייתה אליה פנייה לדון בבקשות שונות שהוגשו בפרשה המתחדשת". פוזננסקי-כץ הביעה נכונות לעשות זאת בזמן השבתון, עוזיאל חשב שזה רעיון טוב (כלשונו) ונענה לבקשה. "זרעי הפורענות מצאו להם קרקע פורייה בדרכי השיבוץ האלה", אומר ריבלין.

לדברי פוזננסקי-כץ, הפנייה אליה הייתה של שחם-שביט, הדבר החמיא לה ולכן נענתה. לטענתה, מאחר שבעת השבתון לא היה לה עוזר משפטי - קיבל שחם-שביט את מספר הטלפון שלה. "כאן נזרעו הזרעים הנוספים של ההתנהלות השיפוטית הקלוקלת ושל הפרקטיקה המערכתית הפסולה", קובע ריבלין. "הקשר הישיר בין השופטת לבין החוקר, שהחל בתיאום לוגיסטי, התדרדר חיש קל לכלל דיאלוג פסול".

ריבלין חושף התכתבויות בין פוזננסקי-כץ לבין שחם-שביט מאז יוני 2017 בעייני הדיונים שהיו קבועים בפניה. "הי, נגיע בארבע. יש הסכמות", כתב לה פעם אחת. במקרה אחר: "יצא חוקר. לאן שיבוא אלייך? תודה ענקית"; ופוזננסקי-כץ השיבה: "בלשכתי במהירות ובזהירות"; שחם-שביט ענה: "את רוצה רקע. תודה. יהיה לך מעניין".

"בית המשפט על אופניים"

לדברי ריבלין, התכתבויות אלו מלמדות ששחם-שביט קיבל מפוזננסקי-כץ שיתוף פעולה בעקיפת הדרך המינהלית הרגילה בנוגע לקשר בין שופט לבין בעלי דין וניהל מולה במישרין את ההסדרים המינהליים. "התנהלות זו פגומה מיסודה, היא אינה מתיישבת עם ההסדרים הראויים ושונה לחלוטין למשל מן ההתנהלות של המשטרה מול השופטים שדנים במעצרים". עוד קובע ריבלין, כי העובדה שלפוזננסקי-כץ לא היו עוזר משפטי ומתמחה - אינה מצדיקה את התנהגותה. "פרקטיקה כזו, של קשר ישיר בין השופט לתובע, אסור היה לה שתתקיים והיא עשויה ליצור, כפי שיצרה במקרה זה, פמיליאריות בלתי ראויה בין תובע לשופט". ריבלין אומר, שכדברי הפתגם - הפמיליאריות אכן הובילה לביזוי.

ריבלין מגלה, כי ההתכתבויות הפכו להיות אישיות יותר. כך למשל כתבה פוזננסקי-כץ לשחם-שביט: "אנא בקש ממנה [נציגת המשטרה] שתגיע בעשר וחצי כי בית המשפט עדיין לא חזר מרכיבה על אופניים". שחם-שביט השיב: "בסדר. שבית המשפט ישמור על עצמו ולא יפול". הוא קובע: "זו קירבת יתר פסולה בין בעל דין לשופט".

כאמור, קשר זה החל עוד במהלך פרשת בזק המקורית, והוא שהוביל לכך שפוזננסקי-כץ תדון גם בתיקי פרשה 4000. ריבלין מדגיש: "התנהלות לפיה תובע 'בוחר את השופט' (מטעמים ענייניים כך נראה - בשל היכרותה הקודמת עם התיק) יוצרת מראית עין לא ראויה גם אם יש לה טעם ענייני. ההתנהלות במקרה זה הייתה מנוגדת לסדרי מינהל תקינים ויסודיים. שיבוץ השופט שדיון בתיק אל לו להיעשות לפי בחירת השופט או לפי בחירת בעל הדין".

"וכדי ביזיון וקצף"

עוד אומר ריבלין, כי את המסרונים יש לראות על-רקע חילוקי הדעות שהתעוררו בין רשות ני"ע לבין המשטרה בתיק 4000. המשטרה ביקשה יותר ימי מעצר, ואילו הרשות ביקשה למתן את מספרם - כפי שהסכימה לשחרור בתנאים מגבילים של רוב החשודים גם בתיק המקורי. פוזננסקי-כץ אמרה בלשכתה לנציגי המדינה, כי יש מקום ליצור מדרג בין החשודים ובכך הייתה עמדתה קרובה לזו של הרשות. לכך התכוונה פוזננסקי-כץ כאשר השתמשה במילה "מתווה" בהתכתבות עם שחם-שביט.

שחם-שביט מצא לנכון, ואולי גם לתועלת מבחינתו, לדווח לפוזננסקי-כץ על "התמתנות" בעמדת המשטרה: "'סבבה', הוא צוהל במסרון, 'אור [אלוביץ] ועמיקם [שורר] ישוחררו מחר בתנאים'. 'תיראי מופתעת' (כלפי נציגי המשטרה שאינם יודעים על ההתכתבות בינו לבין השופטת). זו, אין ספק, התנהגות קלוקלת מצידו והיא פוגשת התנהגות קלוקלת מצידה: 'אני מתחילה לעבוד על הבעה הולמת של הפתעה מוחלטת' - וכדי ביזיון וקצף", כותב ריבלין.

עוד מתייחס ריבלין להודעתו של שחם-שביט, ולפיה המדינה תבקש להאריך בשלושה ימים את מעצריהן של סטלה הנדלר ואיריס אלוביץ, אך מבחינתו יכולה פוזננסקי-כץ להסתפק ביומיים. המשמעות: למרות שבדיון יביעו שתי הרשויות עמדה אחידה - אין היא צריכה לקבל כלשונה את עמדת המשטרה.

העמדה לדין משמעתי של שופט מצויה בידי שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון (כל אחד בנפרד). במערכת המשפטית מצפים שפוזננסקי-כץ תתפטר ולא יהיה צורך בהליך המביך של דין משמעתי. ביממה האחרונה אמרו מקורביה, שאין לה כוונה לעשות זאת, משום שהיא סבורה שלכל היותר שגתה בשיקול דעתה.