הראיות בעניינו של נוחי דנקנר מוכיחות מעבר לכל ספק סביר, כי הוא התכוון להשפיע על שער מניית אי.די.בי בהנפקה בפברואר 2012 וכי פעל בתיאום עם איתי שטרום כדי להשיג מטרה זו - קובע (יום ד', 29.8.18) שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל.

הנדל דן תחילה בשאלה האם היה לדנקנר מניע להשפיע על שער המניה בהנפקה, ומגיע למסקנה חיובית תוך שהוא דוחה את ארבעת הרכיבים שלטענת דנקנר הוכיחו את ההפך. הוא אומר, כי גם אם רוב המשקיעים לא היו רגישים לשער המניה - עדיין הייתה לו חשיבות; ומה עוד, שהוכח פוזיטיבית שהמפיצים והמשקיעים לא היו אדישים לשער, למרות שהייתה זו "הנפקת חברים". גם אין זה נכון שההנפקה לא הייתה חשובה משום שלאי.די.בי היו מקורות מימון אחרים; העובדות מוכיחות עד כמה היא הייתה קריטית להמשך שליטתו של דנקנר בקונצרן.

דנקנר גם לא יכול היה להיות בטוח שההנפקה תצליח, ממשיך הנדל, משום שההצלחה בימיה הראשונים לא הבטיחה את ההצלחה הסופית. הוא גם מעיר, כי רוב פעילותו של שטרום בוצעה ביומיים הראשונים - בהם ההצלחה טרם הייתה מובטחת.

סידר 15 מיליון שקל

לאחר שהוכח המניע, ממשיך הנדל, יש להוכיח שדנקנר אכן פעל להשגת מטרה זו - והוא מוצא לכך שפע הוכחות בהתנהלותו של דנקנר בזמן אמת ובהתייחסותו בדיעבד לפעולות אלו. הנדל עומד על פנייתו של דנקנר לראש החטיבה העסקית בבנק הבינלאומי, אילן צברי, כדי שהבנק יעניק לשטרום אשראי של 15 מיליון שקל לרכישת המניות. השיחה מלמדת על קיומה של תוכנית משותפת, קובע הנדל, שכן דנקנר סייע לשטרום לקבל כסף שלא ייכנס במישרין לקופתה של אי.די.בי.

עוד עומד הנדל בהרחבה על כך שדנקנר הפנה לשטרום חמישה משקיעים שירכשו ממנו את מניות אי.די.בי - במקום שיקנו את המניות במישרין בשוק ובכך יסייעו להנפקה. הוא אומר, כי לא היה הסבר משכנע מדוע שלושה מהם - יוסי ויליגר, אילן בן-דב וצביקה בארינבוים - הופנו לשטרום במקום לשוק, אם באמת רצו לרכוש מניות, ומדוע פנה אליהם דנקנר אם באמת חשב (כטענתו) שאינם מתכוונים להשתתף בהנפקה. ואילו לגבי גלעד טיסונה ושמעון וינטרוב הוכח, כי דנקנר הפנה אותם לשטרום למרות שהיו מוכנים לרכוש מניות בשוק.

מרכיב נוסף הוא ההלוואה בסך 8 מיליון שקל שהעניק דנקנר לשטרום לשם רכישת מניות אי.די.בי לחשבונו הפרטי (להבדיל מזה של חברת IPS שהייתה בבעלותו). מועד מתן ההלוואה (לאחר ההנפקה) ודבריו של דנקנר בדיעבד מלמדים, שהוא רצה לגמול טובה לשטרום על עזרתו ולסייע לו לפתור את הבעיה אליה נקלע בשל פעילותו בזמן ההנפקה, אשר פגעה בהונו העצמי - קובע הנדל.

אמרות שהן ראשית הודיה

מכאן עובר הנדל לגרסאותיו של דנקנר ולשתיקה בולטת שלו בחקירה. הוא מסכים עם השופט המחוזי חאלד כבוב, שהיו לדנקנר שורה של אמירות שניתן לראותן כראשית הודיה. למשל: שטרום "עשה מה שהוא חושב שנכון כדי לסייע להנפקה", כי הוא קלט "מאסה של שחרור סחורה". עוד אמר: "לא מנעתי ממנו, נתתי לו לבצע את המִבצע שלו". דנקנר אף אישר, כי היה מודע לפעילותו של שטרום ולהיקפה. הנדל קובע: "לא מדובר בפליטות פה חד-פעמיות ומקריות, אלא בחשיפת אינטרס ורצון משמעותיים לשמור על שער המניה מפני ירידה, בסמוך להנפקה".

השתיקה אליה מתייחס הנדל הייתה בחקירתו של דנקנר ברשות ניירות ערך. "תשע דקות ספציפיות בחקירתו של דנקנר ברשות ניירות ערך, ראויות לתשומת לב מיוחדת. מדובר באפיזודה אשר בתחילתה נשאל דנקנר שאלה פשוטה ביותר, המנקזת לתוכה את עיקר מהותו של התיק - 'ביקשת מאיתי שטרום שיפעל במניה?'. זוהי שאלה פשוטה שהתשובה עליה אמורה להיות בינארית - כן או לא. באופן מפתיע למדי, דנקנר לא השיב על השאלה במשך תשע דקות שלמות, אשר בסיומן ביקש להתייעץ עם עורך דינו, והחקירה הופסקה... חשוב לציין, כי כאשר נשאל דנקנר את אותה שאלה במהלך עדותו במשפט, הוא השיב ללא כל היסוס בשלילה".

הנדל מוסיף: "שתיקתו האמורה של דנקנר מעוררת אי-נוחות, מערערת את אמינות גרסתו ומתחמקת. לא קל, בלשון המעטה, להסביר את תגובתו של דנקנר לשאלה הישירה שהפנה אליו החוקר בחקירתו. לכאורה התשובה לשאלה צריכה להיות פשוטה ומצופה שהיה משיב כי לא ביקש משטרום 'לפעול במניה', אם אכן לא היה כל ספק בכך. ניתן אומנם להבין תגובות שונות של נחקר אשר מצוי בסיטואציה מלחיצה ולא פשוטה של חקירה - אך העובדה שבמשך תשע דקות הנחקר לא מצליח להשיב לשאלה פשוטה, המצאת בלב הסוגיה הפלילית, אומרת דרשני".

לבסוף עומד הנדל, בשאלת הוכחת כוונתו של דנקנר, על נתוני התקשורת בין דנקנר לשטרום בימי ההנפקה. היו ביניהם 52 שיחות ומסרונים ביום הראשון ו-59 למחרת - פי חמישה מאשר בימים אחרים. עם זאת אומר הנדל, כי אין המדובר בראיה שחשיבותה אפסית אך גם לא מכרעת.

מתי החלה התוכנית העבריינית

בשאלת מימוש הכוונה והפיכתה לתוכנית עבריינית בה היה שותף שטרום, עומד הנדל על כך, כי כבר במהלך היום הראשון להנפקה, שטרום הורה לסוחר עדי שלג (עד המדינה) לרכוש כמויות מאסיביות של מניות אי.די.בי, והבהיר לשלג שיש לו קונים מחוץ לבורסה אשר מעוניינים לרכוש מניות אלו. כאמור, דנקנר ידע בזמן אמת על פעולותיו של שטרום וסייע לו להשיג אשראי משמעותי מהבנק הבינלאומי.

הנדל סוטה ממסקנותיו העובדתיות של כבוב, בכך שהוא קובע שהתוכנית העבריינית נרקמה מוקדם יותר מהמועד עליו הצביע כבוב - לכל המאוחר ב-21.2.12 בשעות הערב. הנדל מגיע למסקנה, כי הקשר החל כבר בשעות היום - כפי שניתן ללמוד מפעולותיו של שטרום באותן שעות - וזאת על סמך העובדות שהוכחו בנוגע למעשיו שלו ולפעולותיו המקבילות של דנקנר.

הנדל מסכם: "המסקנה הסבירה היחידה, העולה ממכלול הראיות שנבחנו לעיל, הינה כי דנקנר התכוון להשפיע על שער המניה, וכי פעל במסגרת תוכנית משותפת עם שטרום לשם כך. מסקנה זו מעוגנת במכלול הראיות, ובתמונה הכוללת שהן מציירות. משמעות הדבר היא שהיסוד העיקרי שהיה שנוי במחלוקת בפרשה זו - היסוד הנפשי של דנקנר - הוכח מעבר לכל ספר סביר על-ידי התביעה. זהו המפתח להרשעתו של דנקנר הן בעבירת ההשפעה בדרכי תרמית, והן בשאר העבירות של הנעה, דיווח, ואיסור הלבנת הון".