קרן טרנר מונתה למנכ"ל משרד האוצר

לפני מספר חדשים (5.12.19), פרסם כלכליסט מאמר יוצא דופן, פירצה משמעותית בחשיבה הפוליטית/סוציולוגית המקובלת. שני מרצים בכירים, פרופ' נסים ליאון וד"ר אורי כהן, התייחסו בו למערכת היחסים החדשה ההולכת ונרקמת בין המזרחיים במדינת ישראל לבין נתניהו, כאשר המנצח על התהליך הזה הוא בנימין נתניהו עצמו.

"שכל בלי כוח זכרון - משל למבצר בלי חייל משמר" (נפוליון בונפרטה).

יו"ר כחול לבן, שר הביטחון בני גנץ, אומר בראיון לאילנה דיין במשדר עובדה כי לא הוא פירק את כחול לבן, אלא יאיר לפיד ומשה יעלון. לדבריו, הסיכום בכחול לבן היה שהחלטות מתקבלות על ישי רביעיית ההנהגה, וכאשר הכוחות שקולים ויש תיקו, קולו כיושב-ראש הוא המכריע. הוא אמר כי הוא וגב אשכנזי היו בעמדה אחת שיש להעדיף את סדר היום של מדינת ישראל על פני סדר היום של "רק לא ביבי", אך לפיד ויעלון סרבו לקבל את ההערכה.

כמעט כל אדם עובר בחייו אירוע עוצמתי שמחלק את ציר חייו לשניים: החיים לפני האירוע והחיים לאחר האירוע. בנימין נתניהו עומד לעבור ביום ראשון הקרוב אירוע כזה. כל הסיבות שמנה נתניהו בבקשה לשחרר אותו מהופעה בבית המשפט - פשוט אינן רציניות וחבל להתעכב עליהן. כי נתניהו עומד לעבור ביום ראשון הקרוב טראומה, וממנה - הוא רוצה לברוח כמו מאש.

בימים האחרונים מסתמן בבירור שמדינת ישראל נכנסה לתהליך מואץ של יציאה מסגר הקורונה. הרושם המסתמן אצלי הוא של "עייפות חומר כפולה" - עייפות השלטונות ממאבק עם הציבור על שמירת הוראות הרשויות לגבי לוח הזמנים וסדר הפעולות של היציאה, ולצידו עייפות הציבור ממה שנראה לו כפער בלתי סביר בין פרסומי התקשורת על "השטחת עקומת הדבקות" לבין קצב החזרה ל"חיים נורמליים". לתופעה זו שלושה גורמים מסייעים נוספים: בעלי העניין הכלכלי, חילופי האישים בצמרת הגופים שתכללו ותאמו את המהלכים עד כה ו"החתרנות התקשורתית" שפעלה במשך כל הזמן כגורם המקעקע את אמינות הגורמים המופקדים על המאבק בקורונה.