הקבלן יאיר ביטון מבקש (28.7.20) לזכותו בפרשת רונאל פישר, עוד לפני שמיעת פרשת ההגנה. ביטון מעלה את טענת "אין להשיב לאשמה" ("no case to answer"), בנימוק שהתביעה לא הוכיחה אפילו לכאורה את העבירות המיוחסות לו - שיבוש מהלכי משפט וקבלת נכסים שהושגו בפשע.

בכתב האישום נאמר כי ביטון היה לקוחו של פישר ומיודד עם רות דוד. לטענת המדינה, ערן מלכה מסר לפישר בשנים 2014-2013 מידע מתוך החקירה הסמויה נגד ביטון בנוגע לקשריו עם העבריין יצחק אברג'יל (ביטון עומד לדין בנפרד בפרשה זו, המצויה בשלב הסיכומים). פישר ודוד טסו במארס 2014 לבודפשט, נטלו עימם את החומרים שמסר מלכה ותדרכו את ביטון לקראת חקירתו. עוד נטען, כי במאי 2014 הדליף מלכה לפישר את תאריך ה"פרוץ" (המעבר לחקירה גלויה), ובעצתו התאשפז ביטון בבית החולים הדסה עין כרם בטענה לבעיות לב, כדי לסכל את מעצרו. ה"פרוץ" נדחה בשבועיים, מלכה שוב הדליף זאת לפישר, וביטון לן בביתו של פישר בניסיון להתחמק ממעצר - אך נעצר שם.

סניגורו של ביטון, עו"ד איתן פלג, טוען כאמור, כי המדינה לא הוכיחה אפילו לכאורה את העבירות שהיא מייחסת למרשו. לדבריו, מלכה ועדת המדינה ע"י מסרו גרסאות רבות הסותרות זו את זו, ולא ברור איזו מהן אימצה המדינה. הוא גם מזכיר, כי המדינה הבהירה שהיא רואה את כל האישום נגד ביטון - הדלפת חומרי החקירה והדלפת תאריך ה"פרוץ" - כמכלול אחד, ולכן די בכך שאחד מחלקיו נופל כדי להפיל את האישום כולו.

לגבי ההכנה לחקירה טוען פלג, כי החקירה כלל לא הייתה סמויה, לא הוכח מה היו "חומרי החקירה" שהדליף מלכה לפישר ולא הוכח שביטון ופישר שוחחו על כך - ובכל מקרה שיחתם נהנית מחיסיון עו"ד-לקוח. לדבריו, אין ראיה לשיחת תדרוך כלשהו בין ביטון, פישר ודוד, אין כל ראיה לכך שביטון נחשף לחומר מסווג ואין כל ראיה שהוא ידע מה מקור המסמכים. עוד הוא אומר כי לא הוכח שביטון ידע על הדלפת תאריך ה"פרוץ", וכי כל מי שעיניו בראשו ידע שהוא ייעצר בקרוב. וביטון אכן חש שלא בטוב - כפי שיוכיחו המסמכים הרפואיים שבכוונתו להגיש; עבירת השיבוש מצריכה כוונה, מציין פלג, ולא הוכחה כוונה כזו מצידו של ביטון. לדברי פלג, היערכות למעצר (בדמות הלינה בביתו של פישר) איננה עבירה, ובכל מקרה - מעשה זה מיוחס לפישר ולא לביטון.