"הממשלה לא רשאית להתערב בטיפול בהפגנות"

סומפולינסקי מדגישה בתחילת המכתב: "מערכת אכיפת החוק מחויבת להפעיל את סמכויותיה שנמסרו לה בדין, באופן ממלכתי, מקצועי ועצמאי. קשה להפריז בחשיבות עצמאות הפעלת שיקול הדעת של מערכת אכיפת החוק. עצמאות זו מהווה ערובה מרכזית לשמירה על זכויות האדם, לפעולה בשוויון וללא שיקולים זרים ופוליטיים בעת הפעלת כוח כופה, ולהבטחת תקינות פעילות מערכת אכיפת החוק. זאת על-רקע הסמכויות הנרחבות שיש לגופי האכיפה וטיבן. בהתאם לכך, הממשלה והשרים אינם רשאים להתערב בפרטי הביצוע האופרטיבי והמבצעי של המדיניות, כל שכן עובר לאירועי מחאה קונקרטיים. עניינים אלה מצויים, על-פי דין, בסמכותו של הדרג הפיקודי של המשטרה ושל שוטריה, בהתאם לשיקול דעתם המקצועי".

לדברי סומפולינסקי, "על רשויות השלטון לאפשר לאזרחי המדינה לממש את חופש הביטוי שלהם... הזכות להפגין אינה זכות מוחלטת, אלא היא זכות יחסית שניתן להגבילה. בוודאי שאין משמעותה של הזכות להפגין היא מתן היתר לפעול באלימות או להפר את התנאים והמגבלות שנקבעו להפגנה על-ידי הגורמים האמונים על כך. הפרות חוק, תנאים ומגבלות נאכפים, בשטח, ובמקרים המתאימים אף במסגרת הליכים פליליים. זאת בהתאם לשיקול הדעת המקצועי של גורמי אכיפת החוק". היא מדגישה עוד, כי קיימות "אמות מידה אחידות ושוויוניות לכלל סוגי ההפגנות, התהלוכות ואירועי הפרת הסדר", ויישומן נתון לשיקול הדעת המקצועי של הקצינים והשוטרים שבשטח.

הזכות להפגין היא זכות יסוד הזוכה להגנה מירבית, אך היא אינה מוחלטת ויש לאזן אותה מול זכויות נוספות - מציינת סומפולינסקי. היא מצטטת את הפסיקה, לפיה המשטרה חייבת לסייע במימוש הזכות להפגין ורשאית להגביל אותה רק כאשר קיימת "ודאות קרובה לפגיעה קשה ורצינית בסדר הציבורי או בשלום הציבור" ורק במידה הדרושה למניעת פגיעה שכזאת. האיזון מוביל לכך, שיש להשלים עם פגיעות מסוימות במרקם החיים במסגרת מימוש הזכות להפגין.

בנוגע לחסימת צירי תנועה אומרות הנחיות היועצת (שעודכנו לאחרונה בינואר 2022), כי כבישים נועדו בין היתר להפגנות, ולכן "הציבור חייב ליטול על עצמו מידה סבירה של אי--נוחות, הכרוכה בקיום הפגנה ברחובות העיר, כדי לאפשר ליחיד לממש את זכותו להפגין". במקביל, המשטרה רשאית להטיל מגבלות על הפגנות ואף לעצור מי שבניגוד לחוק חוסם כביש ומשבש את התנועה ללא רישיון או בניגוד לתנאים שנקבעו.

כיצד לטפל בחסימת צירים

נהלי המשטרה מלמדים, ממשיכה סומפולינסקי, כי "ההחלטה בדבר חסימה יזומה של ציר תנועה, פתיחת ציר חסום - לרבות לעניין
הפעלת כוח לצורך פתיחת ציר חיוני שנחסם, היא החלטה מורכבת, שמחייבת שקילת שיקולים שונים, ולרוב נתונה לשיקול הדעת של מפקד המחוז. בכלל זה על מפקדי המשטרה הבכירים לבחון, בין היתר, קיומם של צירים אלטרנטיביים מתאימים לנפח התנועה בזמן הרלוונטי, מידת הנזק הנגרמת (החל מסיכון חיי אדם ועד הארכת משך הנסיעה) והכל בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של האירוע. בתוך כך, גם אופן פתיחת הציר החסום, לרבות ההחלטה על אופי השימוש בכלים מבצעיים ושלבי השימוש בהם, היא החלטה מבצעית מובהקת".

סומפולינסקי מדגישה: "המשטרה אינה רשאית להפעיל אמצעי שימוש בכוח בהפגנות או באירועי מחאה שאינם כרוכים בהפרות סדר. נהלי המשטרה עוסקים בשימוש באמצעים רק בנסיבות בהן קיימת הפרה של הסדר הציבורי, אי-ציות להוראות משטרה הנדרשות לשם שמירה על שלום הציבור וביטחונו, אלימות או עבירות פליליות".

בנוגע להפגנות לידי בתיהם של אנשי ציבור מצטטת הנחיית היועצת את פסיקת בג"ץ, לפיה אין להפגין ליד הבית הפרטי אם ניתן להפגין ליד המשרד. לעומת זאת, ניתן להפגין שלא ליד הבית אלא בסמיכות מסוימת אליו, ואז חלים האיזונים הרגילים הנוגעים להפגנות. אין רשות להפגין כלל ליד ביתו של עובד ציבור מן השורה (להבדיל מנבחר ציבור או עובדי ציבור בכירים).

סומפולינסקי מזכירה את הנחיות פרקליט המדינה בנוגע להעמדה לדין של מפגינים, המציינות שורה של שיקולים שיש להביא בחשבון על-פי נסיבותיו של כל מקרה. בנוגע לעבירות אי-ציות וסרבנות, קובעת הפסיקה שיש לנהוג בזהירות בטיפול בהן בכלים פליליים, בשל הצורך לאפשר חופש ביטוי נרחב.