ועדת החוץ והביטחון התכנסה (יום ב', 15.4.24) לדיון בהצעה לסדר בנושא: "השארה קבועה של נשק ללוחמי מילואים" של ח"כ
עמית הלוי.
יו"ר הוועדה ח"כ אדלשטיין: "אני לא חושב שיש מחלוקת על עצם קיומה של הבעיה והצורך בהגברת הביטחון האישי. חלוקה פראית של נשקים היא לא תמיד הפתרון הטוב והמתבקש, אך על-מנת להפיק לקחים מאירועי ה-7.10, עלינו לפעול לעיבוי כיתות הכוננות ולשיפור מהירות התגובה. ישנם מספר קריטריונים שעלינו לבחון בהם רמת המיומנות של נושאי הנשקים, והתייחסות למיקום הגאוגרפי ורמת הסיכון בו."
בהצעתו כתב ח"כ הלוי כי "מלבד הזכות הבסיסית להגנה עצמית, קיימת חובה ציבורית על בעלי היכולת לשאת נשק לעשות זאת, על-מנת לסייע בהגנה על האזרחים שאין ביכולתם להתגונן מפני ההתקפות הרצחניות הפוקדות את ארצנו חדשים לבקרים.
לוחמי המילואים, השותפים לילות כימים להגנת המדינה כשהם לובשים מדים, ראויים ומסוגלים לקחת חלק משמעותי בתרומה על אבטחת המרחב הציבורי גם כשאינם בימי השירות הצבאי. נוכחותם של לוחמי המילואים עם נשקם במרחב הציבורי תורמת להרתעה ומסייעת בתגובה המהירה ובאספקת מענה ראשוני באירועים ביטחוניים טרם הגעת כוחות הביטחון. הצמדת הנשק תביא גם לשדרוג אישי של הנשק ע"י הלוחם."
בדיון הציע ח"כ הלוי הצעות אופרטיביות כגון הרחבת הליך ה"הרשאה הזמנית" כך שיכלול לוחמים או לוחמים ביחידות מיוחדות, במעמד "משרת מילואים פעיל" גם כשלא נמצאים בצו פתוח, כאשר ניתן לבחון את האפשרות שאפיק זה יתאפשר רק במצב חירום. בנוסף הציע ח"כ הלוי להרחיב את כיתות הכוננות ולהקל על חסמים המונעים מאנשים להצטרף אליהן, ליצור מעגל שני של עתודה בכיתות הכוננות, ולבדוק אפשרות ליצירת מסלול רישוי לכלי נשק ארוך כפי שמתאפשר רישיון אזרחי לאקדח בנסיבות מסוימות.
ח"כ
גלעד קריב התנגד להצעה ואמר: "מטריד אותי שפעם אחר פעם בחצי השנה האחרונה מדברים רק על הבעיה שגלויה לעין ויש סירוב עיקש לדבר על עוד בעיה שמתוקפת באין ספור מחקרים וניתוחים בארץ ובעולם, וזו הבעיה של המחיר בחיי אדם שאנחנו משלמים על תפוצת נשקים רחבה בחברה. הבעיה שח"כ הלוי מתאר היא אמיתית אבל הפתרון שהוא מציע הוא מרחיק לכת."
סא"ל אלעד פסל מאמ"ץ: "החוק היום לא מאפשר לצה"ל לקבוע את הסמכות לתת נשק צבאי לאזרחים. כשחייל מילואים שוחרר משירות מילואים פעיל הוא אזרח לכל דבר ואז הרשות למסור לו נשק היא של גורמים אחרים. עם זאת אנחנו נותנים נשקים לאזרחים עם זיקה ביטחונית כמו כיתות כוננות, רבש"צים, אזרחים עובדי צה"ל וכדומה.
אנחנו מבינים את המצב הנוכחי. נכון להיום אפשרנו בפיקודים המרחביים כמות גדולה של נשקים לאזרחים שירצו להצטרך למערך ההגמ"ר, ההיענות לכך הייתה חלקית. ברגע שנפתח את זה לתפוצה רחבה ללא קשר למערך ההגמ"ר יהיה לצה"ל מאוד קשה לפקח ולעקוב אחרי זה."
הודיה מויאל משדולת הנשים: "מחקרים בישראל ובעולם מצאו שככל שהמדינה מאמצת חוקי נשק מתירניים יותר, כך חלה בהתאמה עלייה במקרי רצח של נשים, וקיים קשר בין הזמינות לנשק לבין היקף האלימות במשפחה."
יו"ר הוועדה, ח"כ אדלשטיין אמר בסיכום הדיון: "בסופו של דבר נשק זה נשק ואין ספק שהשליטה והבקרה חשובים ביותר. גם אם היו ניואנסים ביחס להצעה עצמה, לא היו חילוקי דעות לגבי הצורך של עיבוי כיתות הכוננות והגנה על היישובים. רשמנו לפנינו שצה"ל בתחילת מהלך של שילוב מחזיקי נשק במערך ההגמ"ר. אנחנו נעקוב אחר התקדמות הפרויקט והביצוע, ואם נראה שהוא מחזק את תחושת הביטחון ולא גורר תופעות לוואי נחשוב על צעדים נוספים."