ביהמ"ש העליון מצמצם משמעותית את ההכרה ב"תיקון דרך" כתאונה

כאשר רכב חונה בצד הכביש לצורך תיקון ונפגע מרכב אחר, הפיצוי ישולם בידי חברת הביטוח של הרכב החונה ולא של הרכב הפוגע. כך קובעת לראשונה (5.3.26) שופטת בית המשפט העליון, יעל וילנר. הביטוח של הרכב החונה יופעל רק אם ייגרם לו נזק בשל פעולת התיקון עצמה.

וילנר מדגישה, כי ברור שאם נהגו של הרכב החונה נפגע מרכב חולף - מדובר בתאונת דרכים, והפיצוי ישולם בידי חברת הביטוח של הרכב הפוגע. השאלה שעמדה להכרעה הייתה מי יכסה את הנזק לרכב החונה, וכיצד יש לפרש את המילים "טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו" המופיעות בהגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, על-פי תיקון 8 לחוק משנת 1990.

לדעת וילנר, "הגדרות החוק העדכניות למונחים 'תאונת דרכים' ו'שימוש ברכב מנועי'; כמו גם כוונת המחוקק, המשתקפת בהיסטוריה החקיקתית של תיקון מס'8 ותכליותיו של חוק הפיצויים - מובילות כולן למסקנה ברורה, שלפיה אין לייחס לחלופת 'תיקון דרך' סיכון להיפגע מרכב חולף עקב ביצוע התיקון".

החוק מיועד להעניק פיצוי על נזקים במהלך "שימוש ברכב מנועי", בשל סיכונים תחבורתיים שהתממשותם היא "תאונת דרכים", מסבירה וילנר. לאור זאת, קשה לומר שהחלופה של "תיקון דרך" באה לפצות על סיכון של פגיעה מרכב חולף - שכן פגיעה כזו מכוסה ממילא בהגדרת "תאונת דרכים". מאחר שהמחוקק אינו משחית את מילותיו לריק, המשמעות של "תיקון דרך" צריכה להיות שונה.

זאת ועוד: החוק מחריג מהגדרה זו תיקון דרך שנעשה במהלך עבודתו של הנפגע. תאונת דרכים כשלעצמה אינה עושה אבחנה כזאת, ולכן נראה שהסיכון הגלום ב"תיקון דרך" אינו זהה לזה של תאונת דרכים ואינו כולל פגיעה מרכב חולף. עוד מראה וילנר, מתוך דיוני הכנסת בתיקון 8, כי הסיכון המכוסה נובע מפעולת התיקון עצמה, ולא מרכב חולף.

הנשיא יצחק עמית הסכים עם וילנר בעיקר לנוכח תכליותיו הסוציאליות של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התוצאה אליה הגיעה וילנר, הוא מסביר, תוביל לכך שהנזק יתפזר בצורה שווה או כמעט שווה בין חברות הביטוח, וסיכון זה מתומחר ממילא בפרמיות.

עמית מעיר: "מסיבה זו יש להצר על כך שחברות הביטוח מביאות את תביעות השיבוב שלהן בתביעות נזקי רכוש ('תביעות פח'), אל בתי המשפט. תביעות אלה, שנדונות במסלול של דיון מהיר יוצרות עומס כבד על בתי המשפט, ויש להניח כי על-פי חוק המספרים הגדולים, התביעות מתקזזות או כמעט מתקזזות זו כנגד זו. למצער, ניתן היה לקבוע מנגנון התחשבנות של 'מכה כנגד מכה' או ליצור מנגנון שיטפל בתביעות השיבוב מחוץ למערכת בתי המשפט".

השופטת גילה כנפי-שטייניץ הסכימה גם היא עם וילנר. בית המשפט העליון קיבל (בגלגול שלישי) את ערעורה של חברת הביטוח כלל וקבע, כי היא אינה אחראית לתשלום פיצוי על הנזק שנגרם לרכב שביטחה, עמד בשולי הכביש לצורכי טיפול ונפגע מרכב חולף בתאונה קטלנית. בית משפט השלום בתל אביב הגיע לאותה מסקנה, בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב את כלל וכאמור העליון החזיר על-כנה את מסקנתו של השלום, ולפיו האחריות מוטלת על הראל והכשרה ביטוח.

את כלל ייצג עו"ד ירון אורי, את הביטוח הלאומי ייצג עו"ד ישראל ברזילי, את הראל ייצגה עו"ד מיכל רוזנברג, ואת הכשרה ביטוח - עו"ד יניב כהן.