פוליטיקאים בריטים רבים סיימו את הקריירה שלהם ביום הבחירות (12.12.19), אך אקונומיסט מבשר להם שהם יכולים לצפות לנחיתה רכה במגזר העסקי – כפי שמלמדות מערכות בחירות קודמות.

היציאה הגדולה ביותר הייתה של שמרנים בכירים לאחר נצחון הלייבור ב-1997. לא פחות מ-175 חברי ממשלה ועובדי ציבור עזבו בשנים 1998-1996, על-פי נתוני ועדת הצינון שבמזכירות הממשלה. ואילו אחרי תבוסת הלייבור בשנת 2010, נחתו עשרות חברי פרלמנט לשעבר במשרות תאגידיות. את אותו דבר עשו כמה עשרות אנשי לייבור וליברל-דמוקרטים אחרי בחירות 2015.

ההערכה היא, שהשיא יישבר אחרי הבחירות הנוכחיות, וסביר שכמה פוליטיקאים בכירים בדקו מראש את האפשרויות לנוכח הסקרים. משרות עסקיות הפכו להיות הפרק המקובל שאחרי קריירה פוליטית או בשירות הציבורי. לפני שנות ה-90 של המאה הקודמת, היו אלו בעיקר שמרנים שפנו למגזר העסקי, אך מאז שגם הלייבור התקרב לעסקים – גם אנשיו נחתו שם. ועדת הצינון מטפל ב-200-150 מקרים בשנה של שרים, מנכ"לים של משרדים ממשלתיים ומנכ"לים של חברות ממשלתיות. משרות נוספות במגזר הפרטי נתפסות בידי חברי פרלמנט לשעבר ועובדי ציבור בכירים פחות.

התומכים במעבר טוענים, כי המגזר הפרטי למעשה מסבסד גיוס של אנשים מוכשרים למגזר הציבורי, משום שהם יודעים שבהמשך יוכלו לזכות במשרות משתלמות שם. המתנגדים מצביעים על מקרים שנויים במחלוקת. שרים מחפשים משרות בתחומים עליהם פיקחו, והם נדרשים בידי ועדת הצינון שלא לפנות למשרדיהם-לשעבר במשך שנתיים בשם מעסיקיהם הנוכחיים. אבל החשש העיקרי הוא מפני מתן משרות בתמורה בדיעבד להחלטות שהתקבלו בעת היותם בתפקיד.

כמה מקרים בלטו במיוחד. הכנסותיו של טוני בלייר לאחר סיום כהונתו כראש הממשלה עוררו מבוכה. שר האנרגיה לשעבר, אד דייווי, עבר לעבוד בחברת יחסי ציבור שעבדה עבור חברת האנרגיה הגרעינית הצרפתית EDF. בתפקידו הקודם הוא נשא ונתן על עסקה ב-24 מיליארד דולר עם החברה; דייווי אומר, כי לא טיפל בענייניה של EDF בחברת יחסי הציבור.

שר האוצר לשעבר, ג'ורג' אוסבורן, עורך כעת את העיתון איבנינג סטנדרד, אך יום אחד בשבוע הוא עובד בחברת ההשקעות בלאק-רוק תמורת 650,000 ליש"ט בשנה. באותה חברה עובד גם ראש מטהו לשעבר, רופרט הריסון. בשנת 2014 קידמו השניים רפורמה בתחום הפנסיה ממנה יצאה בלאק-רוק נשכרת. אוסבורן אמר, שתפקידו זה אינו שונה משל שרי אוצר קודמים.

פקידים ברשות המיסים הבריטית הופכים לעיתים ליועצי מס בארבע רשתות ראיית החשבון הגדולות. שותף לשעבר באחת מהן אומר, כי מדובר לרוב בפקידים בעלי ידע מקצועי או בבכירים שנמנו על מקבלי ההחלטות ברשות. לדבריו, בחלק מן המקרים מדובר במתן כבוד למי שהיו מועילים בתפקידיהם הציבוריים. ובמקביל, ועדת הצינון אומרת שהמעבר ממשרד ההגנה לתעשיות הביטחוניות הפך ל"גל".

התוצאה הבעייתית ביותר של תופעה זו, טוען אקונומיסט, היא פגיעה באמון הציבור בממשלה – והבעיה הזאת אינה הולכת לשום מקום. עובדי המדינה יודעים שאין המדובר במשרות לכל החיים, ומיסוי הפנסיות מוביל לכך שגם פורשים חייבים להמשיך לעבוד. אבל מאז משאל העם על הברקזיט, פרשו יותר שרים וחברי פרלמנט בגלל המשבר הפוליטי המתמשך. ואילו לוועדת הצינון אין שום כלים המאפשרים לה לוודא שהפורשים מצייתים למגבלות המוטלות עליהם. ויש אפילו פוליטיקאים בכירים שמנסים להיפטר ממנה לחלוטין.