כל הדרכים מובילות לאמת הניצחית

"Все счастливые семьи похожи друг на друга, каждая несчастливая семья несчастлива по-своему".

עד היום סברתי שטולסטוי דייק במשפט הפתיחה שלו ב"אנה קרנינה": "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה". עתה מתברר בעידן הפייק ניוז והמציאות המדומה, ההדחקה ושיכתוב ההיסטוריה, תסמונת שטוקהולם והצדקת מחריבי הבית, שיכולה להיות משפחה שהיא גם מאושרת וגם אומללה, גם אהבה וגם חושך. אהבה לאחת חושך לאחרת, כל אדם והאמת שלו כדברי המחזאי המודרני לאויג'י פירנדלו.

נשאלת השאלה כיצד יש להוכיח את האמת על-פי התגלותה החיצונית? כיצד שני עדי ראיה לאותו אירוע חווים מציאות שונה לחלוטין? אומרים שהיופי בעיני המתבונן, אך מתברר שגם האמת היא בעיני המתבונן. אין עיוור גדול יותר מזה שלא רוצה לראות, מזה שרוצה לראות רק מה שנוח לו, מה שמתאים לאג'נדה שלו, למדורת השבט, לבון טון, למאמר המערכת בעיתון היחידי שהוא מאמין בו, ולא חושב אפילו לרגע שגם העיתון עושה מניפולציה לאמת.

טולסטוי ורבים וטובים חוטאים בחטא של קביעת "אמיתות" פשטניות על משפחות מאושרות ואומללות. ואפילו באנה קרנינה מופרכת הטענה שבפתיח. כי אין אף משפחה שהיא רק מאושרת או רק אומללה, ניתן לתקן את הנוסח כך: כל המשפחות נבדלות במיקס שלהן בין אושר לאומללות. משפחה שהיא רק מאושרת משעממת אלא אם כן זו סאטירה כמו קנדיד, ומשפחה שהיא רק אומללה היא פתטית כמו בטלנובלה בערוץ ויוה ובסרטים טורקיים והודיים.

לכן, פירנדלו יותר מדייק מטולסטוי, אך לא לחלוטין, כשהוא טוען שאין רק אמת אחת, משום שלכל אדם אמת משלו. אני בכלל מאמין שדמויות ספרותיות, ברומנים, מחזות וסרטים, הן לא פחות ריאליות מדמויות אמיתיות, כי האשליה אינה נופלת מהמציאות והיא לעיתים אף חשובה יותר. ד"ר שטוקמן באויב העם, ז'אן דה פלורט של פניול, גורדון גקו בוול סטריט, רלוונטיים יותר למציאות של ימינו וכל אחד מאיתנו מוזמן לגלם את הדילמות האתיות שלו.

אך בימינו, כמו בימי פירנדלו, כל אחד טוען שהשני הוא לא שפוי. שהוא סובל מתסמונת, רק אני רואה את המציאות נכוחה וכל האחרים טועים. רק היהודים צודקים, רק הערבים, רק אוסלו הוא הפתרון, רק ארץ ישראל השלמה, הרי עמדתם על המרפסת, הרי יריתם באלטלנה, הרי חוויתי אפליה במעברה, הרי מצאתי מזרחי אחד שטוען אחרת. בכלל, הסקת מסקנות על הכלל על-פי דוגמה אחת היא נחלת הכל, ישראל=אפרטהייד, כי פלשתיני בן 80 מת כפות.

אם סופר התאכזר לבתו כי היא היחידה שקראה תיגר לעליונותו ולא סגדה לו "סימן" שהוא סופר גרוע, סימן שמשנתו המדינית פשטה את הרגל. אם עד מדינה התעסק מהצד "סימן" שעדותו לא אמינה, כי מי שמשקר לאשתו משקר תמיד. הבת טוענת שאין להסיק מסקנה ממקרה אחד על הכלל, אך ציבור שלם מסרב להאמין לאלפי מקרים של רצח חפים מפשע כהוכחה לטירפוד אוסלו, כי זה נוגד לאג'נדה שלו, מה שחשוב זה מותו של פלשתיני בן 80.

אמת אחת

ברנז'ה נשאר האדם האחרון ב'קרנפים' של יונסקו, כל האחרים התקרנפו, כולל ז'אן חברו הטוב שהצטמרר כשהוא ניסה להביא לו רופא. בעולם המודרני, שכה היטיבו לתאר מחזאי האבסורד פירנדלו ויונסקו, שומה עלינו לנסות לאבחן בכל זאת מי משוגע ומי שפוי, מי דובר אמת ומי משקר, מי משקר בכוונה תחילה ומי משקר בגלל שטחו עיניו מראות. אחרת עלולים להתרחש אסונות נוראיים כפי שקרה באירופה בשנות השלושים כשכולם השתגעו.

אז זהו שלא, צ'רצ'יל ודה גול בכל זאת ראו נכוחה. תומאס והיינריך מאן הגיעו לאמת כבר בהתחלה. כך בימינו, יש בכל זאת אמת אחת ורק אחת, שדבקות בה 10 המדינות הכי אתיות ומשגשגות, על איכות החיים ומודל הקפיטליזם, על מתינות ודרך הביניים. יש אמת אחת שהיא לא האמת של אוסלו ושל א"י השלמה. יש אמת אחת שהיא לא של השטעטעל והמשיחיות. יש אמת אחת שהיא לא מיליטריסטית או פציפיסטית. שהיא לא של זכות השיבה והטרור.

איך ניתן להגיע לאמת הזאת? קודם כל על-ידי השתחררות מסטיגמות, שטיפות מוח ואג'נדות. שמור על ראש נקי מדיעות קדומות, מטראומות העבר, ממה שהחברים שלך חושבים. היה עם ראש פתוח, קרא רק דיווחים אובייקטיביים. אל תנסה לתרץ את מניעי האלימות. יש רע ויש טוב, אל תתפתה להאמין במה שעורכי דין מלומדים וטהרנים טוענים שהכל אפור. שכל אחד והאמת שלו. אל תאמין לצבועים וליפי נפש שמצדיקים רק את האויב.

המדינה שלך בוודאי לא רק צודקת אך היא הכי צודקת, אחרת תהגר לברלין. אל תעשה לאחר את אשר אינך רוצה שיעשו לך, אך הקם להורגך השכם להורגו. אל תבנה בית למחריבי ביתך. ואהבת לרעך כמוך הוא משפט מפתח, אך מעולם לא נכתב ואהבת לאויבך יותר מאשר לך, כפי שסופרים מגלגלי עיניים טוענים בעצרות זיכרון עם משפחות מחבלים ובספרים הזויים המחולקים לכל בוגרי התיכון, במקום אלטנוילנד, התנ"ך או כתבי עגנון.

אל תוקיע מי שמנפץ תדמית סופר נערץ, כפי שהוקיעו את מי שהפסיק לסגוד לשמש העמים. לא חייבים להגן על התדמית של גבר אלים כי הוא משלנו, כמו שאסור לתת מקלט לפדופילית כי היא חרדית. כי אין להוציא מהחצר האחורית את דיבת הקיבוץ, או לתרץ את האלימות בחברה הערבית בגלל אוזלת היד של המשטרה או הכיבוש. מי ששומר על ראש נקי יוכל לשפוט כל מקרה לגופו של עניין ולהגיע לאמת על-פי שיקול הדעת שלו, לא של העורך.

יש רק אמת אחת! זו אמת הנביאים, של משה רבנו, של אריסטו וישו, מוחמד ובודהה, של הרמב"ם, שפינוזה, הוגו, זולא, טולסטוי, איבסן, ארתור מילר, עגנון ו ... להבדיל מדעת הכלל, הספרות העברית הגיעה לשיאה עם עגנון ולא עוד. רק הוא שייך לדור הנפילים בספרות העולמית. רק הוא הגיע אל האמת בעיניים לא משוחדות. יש רק אמת אחת, הומניסטית, אתית, של צדק חברתי, של דרך הביניים, של קיימות, כי כל הדרכים מובילות רק לאמת הנצחית!