|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הכנסת ה-18 - בסימן חקיקה מגדרית
|
שורה ארוכה של הצעות חוק של הכנסת ה-18 מאמצות את תפישת העולם ועולם המושגים של הארגונים הפמיניסטים ● תשומת לב מיוחדת הקדישה הכנסת הנוכחית לצרכיהן של קורבנות עבירות מין
|
|
חוטובלי מלכת המגדר [פלאש 90]
|
|
|
|
|
לבטל את ההתיישנות בעבירות מין
|
|
עו"ד יוסי דר
|
|
קורבן של עבירת מין שהתיישנה מובאת אל דוכן העדים ומעידה בהתרגשות ובדמעות על אונס שביצע בה הנאשם, לא כדי להרשיע אלא כדי למסור לבית המשפט "עדות שיטה", במטרה לחזק עדויות אחרות של קורבנות שמעשי האונס שאותו נאשם מואשם בהם טרם התיישנו
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
ח"כ חוטובלי: "לבטל ההתיישנות על גילוי עריות"
|
|
עופר וולפסון
|
|
ורד לב, נפגעת גילוי עריות אשר שובתת למעלה מחודש מול הכנסת בדרישה להחרמת הענישה על עבירות גילוי עריות, השתתפה בדיון מקצועי בנושא בוועדה לקידום מעמד האישה * "לבטל חוק ההתיישנות על עבירות אלו, לקבוע פיצוי מינימלי ולהתאים בין הדין הפלילי לאזרחי"
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בדורות קודמים עבירת מין כלפי אישה הוגדרה מנקודת מבט גברית פטריארכלית - החוק לא הכיר בזכות האישה על גופה, ואינוס אישה נתפס כעבירה כלפי "הבעלים" של האישה, היינו, בעלה. על-פי החוק המקראי, גבר אשר אנס אישה ביצע עבירה כלפי אביה ו/או בעלה, ועל כן היה צריך לשאתה לאישה (בכדי למזער את הבושה שתגרם בכך שבתולה קיימה יחסי מין שלא במסגרת הנישואין) או לשלם מוהר לאביה. בימים עברו - גבר שאשתו נאנסה היה זכאי לתבוע את האנס לדין, לא משום פגיעה ב כבוד האישה, אלא משום פגיעה בכבודו הוא. זכות האישה על גופה, כזכות נפרדת, בלא כל קשר ל"בעלות" הגבר עליה, לא הוכרה במשפט. אך ורק בשנות השבעים של המאה העשרים, עם הגל השני של התנועה הפמיניסטית, החלה מערכת המשפט לתפוס עבירות מין מנקודת מבטם של נשים - שהיו והינן מרבית הקורבנות של עבירות אלו. עבירת מין החלה להתפס כעבירה של חילול האוטונומיה האישית של האישה ושל פגיעה בכבודה ופרטיותה. במקביל - בעוד שבימים עברו גבר היה רשאי לאנוס אישה - ובתנאי שהוא נשוי לה כדין, שורה ארוכה של מדינות החלו לאסור אינוס אישה בידי הגבר שנשוי לה. "קבוצות המודעות" שהוקמו בידי הגל השני של הפמיניזם, קבוצות אשר במסגרתן התכנסו נשים לדון בבעיותיהן האישיות בכדי לגלות את 'טביעת האצבע החברתית' בבעיות "אישיות" לכאורה אלו ("האישי זה הפוליטי"), העלו למודעת את תופעת ההטרדה המינית כביטוי נוסף של הדרת נשים מן המרחב הציבורי (אישה שחשופה להטרדה מינית במקומות ציבוריים לא תחוש בנוח במקום עבודתה ו/או ברחוב); עבירת ההטרדה המינית נחשבת לעבירת המין הראשונה אשר הוגדרה מתוך קונטקסט של חווית חיים נשית - בידי נשים - וזאת להבדיל מעבירת האינוס אשר הולדת-הגדרתה בעולם עתיק פטריארכלי בידי גברים כפשע, כאמור לעיל, כלפי הגבר שהוא "הבעלים" של האישה, ורק בעקבות המודעות שחוללה התנועה הפמיניסטית, 'מוגדרה', והוגדרה מחדש בהתאם לניסיון החיים הנשי. המשפטנית הפמיניסטית, פרופ' קת'קין מקינון, גרסה כי מערכת המשפט הותוותה ונולדה בעולם שנשלט על-ידי גברים ועלתה בקנה אחד עם ניסיון ועם חווית החיים שלהם, תוך התעלמות מחווית החיים וצרכי הנשים: כך לדוגמה עבירת האינוס הוגדרה במשקפיים גבריות, באופן כזה שרק אקט מיני אשר כולל "חדירה" ייחשב לאונס, וזאת משום שכזו היא התפיסה הגברית לגבי יחסי מין, תוך התעלמות מאמצעי כפייה מינית אחרים, שאינם פחות פוגעניים ומשפילים. תפיסת העולם הליברלית שהולדתה בעולם מושגים וחוקים שהותווה דרך הפריזמה של חווית החיים הגברית קידשה את חופש הביטוי ואת חופש העיסוק ומכאן התפיסה של פורנוגרפיה ואף זנות כחלק מ"חירויות" אלו. רק חלחולו הקול הפמיניסטי הרדיקלי לשיח המשפטי עוררה את עולם המשפט לתפוס פורנוגרפיה וזנות כביטויים לניצול, שליטה והשפלה של נשים בידי גברים, ובמקרה של הפורנוגרפיה - כאמצעי חזותי אשר מעודד תפיסות של אלימות כלפי נשים, ולא כ'אחת מדרכי חופש הביטוי/עיסוק' גרידא. השיח הפמיניסטי הסב את תשומת ליבה של החברה לניצול ולהשפלה הכרוכים בפורנוגרפיה וזנות ולעצם העובדה שנשים המגיעות לעיסוקים אלו, לרוב, מרקע של ניצול מיני בילדות, לרבות גילוי עריות, התעללות ועוני, והשתתפותן ב"תעשיית" הפורנוגרפיה והזנות אינה תוצר של 'בחירה' מושכלת - כפי שהשיח הליברטני בוחר לראות - אלא של מצוקה ושל ניצול אשר ממחוזרים, משוחזרים ומועצמים בתוך "תעשיה" זו. לשיטת מקינון, יש לקרוא מחדש את מושגי היסוד המשפטיים אשר מכוננים את ההוויה החברתית לאור חווית החיים וניסיון החיים הנשי: אין להסתפק, לשיטתה, ב"שוויון" ניטרלי ואריסטוטלי, אשר מקנה "שוויון לשווים" בלבד, משום שתפיסת שוויון זו דורשת מנשים להידמות לגברים, כתנאי מקדמי לזכותן לשוויון; כן לשיטתה, אין לראות את הזנות והפורנוגרפיה דרך עולם המושגים של "חופש עיסוק" ו"חופש ביטוי" שכן "עיסוקים" אלו רומסים את כבוד האישה, מחפיצים אותה, מקרבנים אותה וכרוכים באלימות קשה כלפיה, ואינם יכולים להתפס קונספטואלית במסגרת "חירויות" אלו, שכן במהותם הם משעבדים את האישה. בעשורים האחרונים, עקב פעילותם הערה של ארגוני-נשים פמיניסטים, השקפת העולם הפמיניסטית וקודי השיח שלה חודרים יותר ויותר אל מערכת החוק והמשפט: כך לדוגמא, בעוד שבימים עברו קבע החוק כי אונס יוגדר כך אך ורק אם הנאנסת גילתה 'התנגדות פיזית ממשית', כיום החוק תופס מעשה אונס כיחסי מין בניגוד לרצונה של האישה, כל עוד הביעה התנגדות, גם מילולית וגם ב'שתיקה אילמת' כמו במקרה האונס בשמרת, שם קפאה הנאנסת מפחד ובעתה, בזמן שחבורת האנסים ביצעה בה את זממה. השופט חשין קבע שלא יתכן כי חבורת נערים בוגרים תסבור כי נערה מבועתת אשר נכנעת להם תחת סחיטה באיומים, יכולה "להסכים" לקיום יחסי מין עימם - אך ורק משום שלאחר ששברו את רוחה, היא הפכה ל'בובה ממוכנת' מבועתת מפחד אשר אינה מעזה יותר להתנגד. בעוד שבעבר, תפיסות פטריארכליות ולפיהן, בעוד שלנשים "צנועות" ו"חסודות" שמורה הזכות על גופן, הרי שנשים אשר מימשו את החופש המיני שלהן, ועל כן, מכוחן של תפיסות מוסרניות וצדקניות, נתפסות כ"מופקרות" אשר "הגיע להן" להיאנס, ועל כן חקירה נגדית בדבר "עברן המיני" תחשוף את "קלונן" ו"תזכה" את האנס, הרי שכיום החוק אוסר על חקירה נגדית של קורבן עבירת מין בדבר עברה המיני. עם השנים, עם כן, מתקדמת מערכת המשפט ומתאימה את החקיקה המתיחסת לעבירות מין לסיטואציה הנשית ולחווית החיים הנשית כתוצאה מעבירות מין, תוך התאמת החקיקה בנושא לערך כבוד האדם וכבוד האישה בפרט. האיסור לחקור נאנסת בדבר עברה המיני משקף תפיסה ולפיה לכל אישה, גם זו אשר בחרה לקיים יחסי-מין עם גברים רבים, הזכות לסרב לקיום יחסי מין, וזאת במסגרת זכותה על גופה. גם חוקים המכירים ב"זכות הקורבן" להביע עמדתו בהליך המשפטי משקפים תפיסה-מעצימת נשים, שכן קורבנות עבירות מין נאלצו להיות פסיביות במהלך התקיפה המינית, ופסיביות שנכפית עליהן במהלך ההליך המשפטי, בו אינן "צד" להליך אלא אך ורק "עדות"- מעין אובייקט המסייע לתביעה להרשיע את האנס, משחזרת את תחושת חוסר האונים - ועל כן מתן אפשרות לקורבן עבירת מין להשמיע את קולה בהליך המשפטי - מהווה כלי מעצים אשר מתקן את חווית איבוד השליטה וחוסר האונים של הפגיעה המינית. במובן זה, של אימוץ תפיסות עולם פמיניסטיות המכירות בצורך לכונן חקיקה המתחשבת בחווית החיים הנשית - הכנסת ה - 18 הייתה חרוצה במיוחד, ושורה ארוכה של הצעות חוק, הן בתחום התיישנות על עבירות מין והן בתחום אופן הסיקור של עבירות מין, כמו גם בהקשר של העיסוק בזנות, שגם הוא פן של עבריינות מין במסווה של "חופש עיסוק" - מציגות שחר חדש של הבנת בית המחוקקים את תופעת התקיפה המינית מנקודת מבטם של הקורבנות. כך לדוגמה השכילה הכנסת ה - 18 להבין כי עבירת מין אינה "ככל עבירה", שכן עבירה זו כרוכה בחילול עצמיותה של הקורבן, ברמיסת כבודה, בהשפלתה, בביזויה, ובאלימות כלפי המובן העמוק ביותר של מהותה, ועל כן, כל קורבן של עבירת מין זקוקה לפרק זמן ניכר, מעבר לפרק הזמן אשר המשפט הליברלי מכיר בו כ'מספיק' לכינון תביעה, לצורך גיבוש תביעתה, על כל הקשיים הנפשיים והחברתיים הכרוכים בכך: על כן מספר הצעות חוק של הכנסת ה - 18 עוסקות בהארכת תקופת ההתיישנות לקורבנות עבירות מין ו/או הטרדה מינית. הצעות חוק אחרות נוגעות לזכות קורבן עבירת המין לפרטיות, לזכותה להשמיע קולה בהליך המשפטי, לזכותה לנגישות להליך המשפטי ולהעצמה במסגרתו, ועוד. הנה מקצת הדוגמאות של כנסת אשר שמה לה למטרה לגונן על נשים מפני אלימות מינית: |
|
זכות קורבן עבירת המין לפרטיות
|
|
|
|
א' מבית הנשיא
|
|
|
הצעת חוק מטעם שורה ארוכה של חברי כנסת מכל רחבי הקשת הפוליטית מיום 8.2.10 מציעה להטיל חצי שנת מאסר על מי שמצלם קורבן/מתלונן בעבירת מין במטרה לפרסם את התמונה ( הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור צילום נפגעי עבירה מינית), התש"ע–2010). על-פי דברי ההסבר: "מפגש של נפגע העבירה עם צלמי העיתונות גורם סבל גדול לנפגע העבירה הנמצא ממילא בשעת מצוקה אישית גדולה". ניתן להניח כי הצעת חוק זו נולדה לאחר פרסום הצילומים של א' מפרשת קצב ברשימות תפוצה ושל דליפת הצילומים של ה' מפרשת רמון. הצעת חוק של ח"כ ציפי חוטובילי מיום 15.03.10 ) הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון ¬¬– יידוע נפגע), התש"ע–2010) מציעה להרחיב את זכויותיו של נפגע עבירה בהליך הפלילי בכמה מישורים וביניהם: זכותו לקבל מידע בדבר זכותו להגיש תביעה אזרחית, סמכות ביהמ"ש להשית על הפוגע קנס וכן בדבר זכותו להיות מיודע טרם הגשת תסקיר בעניינו בכדי שיוכל להגיש את עמדתו במועד. אך דומה כי הזכות החשובה מכל הינה זכותו של קורבן עבירת מין להיות מיודע בבקשות שמגישים גורמי תקשורת לקבל עותקים מחומרים מן המשפט – חומרי חקירה, עדויות וכדומה. בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב: - חלק זה של הצעת החוק מתייחס לתופעה ההולכת ומתרחבת של חשיפת חומרי חקירה, עדויות וראיות מתוך משפטים פליליים בכלי התקשורת השונים, חלקם חומרים שביהמ"ש הטיל עליהם חיסיון ואיסור פרסום כדי להגן על נפגע העבירה, אך נפגע העבירה אינו מיודע בנוגע לבקשה שהוגשה לבית המשפט לחשוף את החומרים ולהסיר את איסור הפרסום.
בסעיף 8(א)(4) מוצע ליידע את נפגע העבירה בכל בקשה המוגשת לבית המשפט על-ידי גורם שלישי, שאינו הנאשם או בא-כוחו, לחשוף חומרים הנוגעים לעבירה שבוצעה בו. מדובר בתופעה נפוצה בה מגישים גורמי תקשורת שונים בקשות לבית משפט לקבלת חומרי חקירה, עדויות, ראיות חפציות וכיוצא בזאת לשם פרסומם או אזכורם בתקשורת, בנוגע לעבירה שבוצעה בנפגע האמור באופן ספציפי, או לעבירה או עבירות דומות כאשר החומר המבוקש מהווה "חומר רקע". הנוהג הקיים הוא שבית המשפט מבקש את תגובת הפרקליטות אך לא את תגובת נפגע העבירה, שלא היה צד לדיון הפלילי. נפגע העבירה אינו יודע כי הוגשה בקשה שכזאת, וחרף העובדה שכתוצאה מחשיפת החומר לעיונו או לידיו של המבקש עלולה פרטיותו להיפגע, הוא אינו מיודע בנוגע לבקשה, וכך נמנעת ממנו האפשרות לבקש להצטרף כצד לדיון, להציג את עמדתו ביחס לבקשה בפני בית המשפט, ולנסות למנוע את החשיפה בידי המבקש ו/או את הפרסום.
לא פעם אנו נחשפים בתקשורת לתיאורים של עבירות מין שאינם אלא פורנוגרפיה לשמה, שאינם תורמים לליבון הדיון בתפקידם של עבירות מין ככלי לדיכוי מגדרי, בהשפעות החברתיות והנפשיות הקשות של עבירת המין על הקורבן, על מעמדם של קורבנות עבירות מין בחברה ובמשפט – אלא ליצר המציצנות הצהוב של הקורא. עיתונאים אינם בוחלים בתיאור מפורט של האופן שבו בוצעה עבירת המין בקורבן תוך אטימות לרגשותיה של הקורבן, תוך החפצתה, ותוך חוסר אכפתיות לפגיעה הנוספת בה, מעצם אילוצה להיחשף כך בפני עולם ומלואו: גם אם מרבית הציבור לא יזהה אותה, ניתן להניח שהסביבה הקרובה אשר מיודעת להיותה קורבן לעבירת מין תזהה אותה בכתובים והתיאור הפורנוגרפי המחפיץ, אשר מהווה 'אונס עיתונאי', יבזה אותה בעיני סביבתה הקרובה. מן הראוי שהמחוקק יגן על קורבנות תקיפה מינית לא רק מפני ה"אונס השני" בבית המשפט, אלא גם מפני האונס העיתונאי. ואני לא יכולה להמנע מהערה אישית: אם וכאשר הגיעו לרשותי פסקי דין העוסקים בעבירות מין, השמטתי לרוב את התיאורים הגרפאים והפורנוגרפים מן הכתבה. אין שום ערך עיתונאי לתיאור גרפי של עבירת מין. יש בכך ביזוי מחודש של קורבן העבירה והפיכתה לאובייקט למציצנות הציבור.
|
|
כבודה של קורבן עבירת המין
|
|
|
|
העיתונות כחוליה בשרשרת הניצול [פלאש 90]
|
|
|
שורה ארוכה מאד של חברי כנסת מכל רחבי הקשת הפוליטית, מציעים, בהצעת חוק מיום 15.03.10, להשית שלוש שנות מאסר על מפרסם שירותי זנות ועוד כשבע שנות מאסר על מפרסי שירותי זנות בנסיבות שבהן ל"נותן" שירותי הזנות אין כל ברירה, לדוגמה במקרים שהוא/יא קטין/נה, מכור/ה לסמים קשים או קורבן סחר בנשים. מחברי ההצעה מכירים בפרסום שירותי הזנות כחוליה בשרשרת הניצול, ומפרטים, בדברי ההסבר להצעת החוק, את הרעות החולות הטמונות בפרסום שירותי הזנות: - "הסייגים שנקבעו על פרסום מודעות זנות בחוק העונשין עד היום נחקקו במטרה להגן על רגשות הציבור. החוק לא הביא בחשבון את ניצולן של הנשים שפורסמו במודעות, כמו גם את רווחי העתק שהרוויחו המפרסמים על חשבונן. הוא נחקק במנותק מן המדיניות הכללית בנושא הזנות, הרואה בה תופעה חברתית שלילית ומפלילה את מנצליה, החיים על חשבון הנשים המוזנות. בכלל זה, לא הביא החוק עד כה בגדר שיקוליו את השפעת הפרסום על מצבן של הנשים המפורסמות במודעות אלה, את הפגיעה בכבודן, בחירותן, בפרטיותן ואת הצורה בה משפיע הפרסום על הגברת ניצולן על-ידי לקוחות".
החידוש המגדרי בהצעת החוק הוא שהצעת החוק אינה רואה במודעות פרסום-לזנות פגיעה ברגשות ה"ציבור" אלא דריסה ברגל גסה של רגשותיהן של הנשים אשר "שירותיהן" מפורסמים: - "....הצעת חוק זו מציבה לנגד עיני הציבור לראשונה את הנשים המפורסמות במודעות, לעתים קרובות בכפיה או תוך ניצול מצוקה, מעניקה להן הגנה שנשללה מהן עד כה, יוצרת לראשונה הרתעה משמעותית בקרב המפרסמים, וצפויה לתרום תרומה ניכרת לצמצום תופעת הזנות. בנוסף, הצעת החוק נועדה לתת מענה לקשיים רבים בהם נתקלו המשטרה והפרקליטות בהתמודדותן עם תופעת הפרסומים, המותרים בפועל, למרות היותם חלק בלתי נפרד מפעילותם הבלתי חוקית של סרסורים וסוחרי נשים... הצעת החוק מבקשת להאבק בפרסום בשלושה מישורים: במישור הראשון, בעצם האמירה כי המודעות פסולות, שכן הן מבזות ומשפילות נשים, פוגעות במעמדן בחברה והופכות אותן לחפץ, ולכן פסולות מכל וכל".
הצעת חוק זו אשר הוגשה, כאמור, בידי חברי כנסת רבים מאד מכל רחבי הקשת הפוליטית משקפת שינוי מבני חברתי: הזנות אינה נתפסת עוד כ"עבירה כנגד המוסר הציבורי", במובנו הצדקני-ויקטוריאני-ש"סניקי של הונח, אלא כעבירה כנגד כבודה של האישה, תוך הכרה בכך שפורנוגרפיה (ופרסום מודעת זנות מהווה סוג של פורנוגרפיה) והחפצת האישה מעל לדפי העיתון פוגעת בפרטיותה ובכבודה של האישה, היות והיא מאיינת את תכונותיה האנושיות ומציגה אותה כחפץ מיני שמיש לכל.
|
|
נגישות למשפט לנפגעי עבירות מין
|
|
|
|
דוכן העדים - סיוט?
|
|
|
עבור קורבן עבירת מין, הבחירה בין המנעות מהגשת תלונה במשטרה לבין בחירה במסלול של הליך משפטי כמוה כבחירה בין דבר לשחין: המנעות מהגשת תלונה במשטרה ו/או תביעה נזיקית כנגד הפוגע, פירושה 'לאפשר לו לנצח', אך מאידך – בחירה במסלול של הגשת תלונה במשטרה או אפילו הגשת תביעה אזרחית נלווית כמוה כהליכה מודעת בשדה מוקשים: בהליך הפלילי נאלצת הקורבן לתאר בפרטי פרטים את התקיפה המינית שעברה– דבר הכרוך בהשפלה ניכרת שכן הוא נעשה באולם בית משפט לנוכח עיניהם ואוזניהם הבוחנות של שופטים, סניגורים, קטיגורים, מתמחים ועדים של שני הצדדים ("בדלתיים סגורות"), כמו גם בתחושת חפצון: הדין הפלילי אשר מושתת על יסודות עובדתיים של עבירה שאותם יש להוכיח מעבר לספק סביר, מייצר פרקטיקה אשר במסגרתה קורבן עבירת המין נאלצת לתאר כל פרט, וזאת בכדי לאפשר לפרקליטות לגבש 'תמונת עבירה' ולבית המשפט להרשיע בעבירה ספציפית ומדויקת. פרקטיקה נוהגת זו היא קשה מנשוא לקורבן עבירת המין, אשר נאלצת לחיות מחדש חוויה שהייתה מעדיפה להעלים מתודעתה: קושי ייחודי זה מצטרף לקושי המובנה בכל הליך משפטי (כל אדם שפנה לבית המשפט בעניין אזרחי פעוט ביותר יספר לך כמה ההליך סחט אותו, כמה השופט היה אנטיפת וכמה עורך הדין של הצד שכנגד היה אכזרי), והופך את ההליך המשפטי להעמדת הפוגע לדין למשימה אשר נדרשים כוחות נפש בלתי רגילים בכדי לצלוח אותה (בניגוד למיתוס הרווח בין הטוקבקיסטים הנוהגים להגיב לכתבות שעוסקות בעבירות מין, אחוז קטן בלבד מכלל הנפגעות מעז להתלונן). הכנסת ה – 18 הגישה שורה של הצעות חוק אשר נועדו להקל את נגישותה של קורבן עבירת המין להליך, תוך העצת קולה. כך לדוגמה הצעת חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (תיקון – הוספת הצהרת נפגע עבירה להערכת מסוכנותו של הפוגע), התש"ע–2010 מיום 17.03.10 של הח"כים דב חנין ו יריב לוין מציעה לכלול את תצהיר נפגע העבירה במסגרת החומרים עליהם מסתמכות הרשויות בהערכת מסוכנות עבריין המין. ההצעה, אשר נועדה להגביר את קולו של נפגע העבירה בהליך, גובשה בסיוע מרכז נגה לנפגעי עבירה. הצעת חוק של החכ"ים ציפי חוטובילי, אורית זוארץ ודב חנין מיום 15.03.10 מציעה להדחות את חובת תשלום האגרה בתביעות נזיקיות של קורבנות תקיפה מינית כלפי הפוגעים לסיומו של ההליך, כך שמחד, האגרה תשמש כתמרור אזהרה מפני הגשת תביעות סרק, ומאידך, לא תהווה מחסום שכן גם כך, בפני קורבן תקיפה מינית אשר חפצה להביא לדין (אזרחי/פלילי) את הפוגע, עומדים מכשולים רבים וביניהם, הצורך לגולל את הטראומה מחדש במעמד ההליך המשפטי, תוך חשיפת הסיפור לחקירה נגדית שאינה סמפטית, בלשון המעטה, ותוך הסיכון של חוויה מחדש של הטראומה, או כדברי הצעת החוק: - מנתונים סטטיסטיים עולה כי בעולם המערבי, אחת מכל 6 נשים עברה או תעבור אונס במהלך חייה. בישראל מתקבלות מידי שנה כ-9,000 פניות מנשים במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. אולם מנתונים של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית עולה כי בממוצע רק 2,800 מהפניות אליהם מגיעות לידי הגשת תלונה במשטרה ורבות נוספות אינן מדווחות כלל.
מכשולים רבים ניצבים בפני נשים שעברו תקיפה מינית בעת הגשת תביעה נגד התוקף. הן מצויות במצוקה נפשית וזקוקות לאומץ רב כדי לפתוח הליך משפטי בו יהיה עליהן לגולל את הטראומה הקשה שעברו. נפגעות אשר אוזרות עוז למצות את זכותן בהליך האזרחי, המבקשות להגיש תביעות נזיקין בתום ההליך הפלילי, נוכחות שהאגרה עומדת בפניהן כמחסום כלכלי. כחברה שרוצה להוקיע את תופעת האלימות המינית, שאיפתנו היא לעודד נפגעות אלה למצות את זכותן לפיצוי.
|
|
|
מירוץ ההתישנות יחל מגיל 38? [AP]
|
|
|
הקושי המובנה בהליך משפטי שנוקטת קורבן תקיפה מינית כנגד הפוגע הוא כה רב, עד שנדרשות שנים רבות להיערך לו, נפשית, חברתית, וכלכלית. האילוץ, אשר נובע משיטת משפט אדברסרית, של הקורבן לתאר מעל לגבי דוכן העדים את התקיפה המינית לפרטיה הקשים ביותר עלול לעורר בקורבן סבל נפשי קשה מנשוא, אשר יקשה עליו את ההתמודדות בחיי היום יום בתקופת העדות. לא פעם כאשר הפוגע מגיע מתוך הסביבה החברתית ו/או המשפחתית הקרובה, עצם ייזום ההליך מוביל לנידוי של הקורבן ממשפחתו או מסביבתו הקרובה, האשמתו בכך שהוא "טופל" אשמה על הפוגע, הצגתו כ"מדמיין" ועוד. לעיתים נדרשים שנים של טיפולים נפשיים בכדי להביא את קורבן עבירת המין למוכנות להתמודד על הויה-דלרוזה של הליך שכזה. לעיתים – והדבר נכון בעיקר למי שהיו קורבנות לתקיפה מינית במשפחה – נדרשת עמידה איתנה על הרגליים – מבחינה חברתית וכלכלית, בכדי לספוג את הנידוי הצפוי מן המשפחה והחברה הקרובה, נידוי שעלול להיות כרוך בגירוש מן הבית, עצירת סיוע כלכלי שנהוג ברגיל לתת במשפחה, וכדומה. שורה של הצעות חוק אשר מאריכות את תקופת ההתיישנות מגלות הבנה לסיטואציה הבלתי אפשרית שבפניה ניצבת קורבן עבירת מין אשר נדרשת לגייס כוחות נפש בל-יתוארו בכדי לחוות מחדש את הפגיעה המינית במהלך ההליך המשפטי, תוך שהיא נאלצת לתפקד בחיי היו םיום בנסיבות שבהן, לעיתים קרובות, החשיפות-מחדש לטראומה מקשה על התפקוד, והפוגע בא מקרב המעגל הקרוב המתנכר לה בשעה כקשה זו. הארכת תקופת ההתישנות מתיישבת עם הצורך של הקורבן להיערך, לעיתים במשך שנים, להליך שכזה – נפשית, פסיכולוגית, כלכלית וחברתית. היא מתיישבת עם מציאות שבה – חרף העובדה שעבירות המין מתיישנות "רשמית", לצלקות שהן מותירות בנפש הקורבנות אין תאריך תפוגה. הצעת חוק של ח"כ ציפי חוטובלי מיום 15.02.10 מציעה להגדיל את תקופת ה התיישנות לפי חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1988, ל שבע שנים במקום שלוש, כפי החוק העכשווי: "ברור לכל כי לשם הגשת תביעה בגין הטרדה מינית דרושים תעצומות נפש אדירות, תוך התמודדות חוזרת עם הגורם המטריד ועם החוויה הקשה; תהליך זה דורש לא פעם זמן ממושך; בהתאם לכך תקופת ההתיישנות של שלוש שנים בלבד יכולה לפגוע ביכולתם של מוטרדות ומוטרדים רבים להגיש תביעה, ולשלול את זכויותיהם הבסיסיות לפיתוי על הזנק הרב שנגרם להם", מסבירה הח"כ בדברי ההסבר, אשר נוסחו בשיתוף עם שדולת הנשים בישראל. הצעת חוק משותפת של הח"כיות ציפי חוטובלי ואורלי לוי אבקסיס מציעה להשוות את תקופת ההתיישנות של תביעה אזרחית בגין עבירות מין במשפחה לזו של תביעה פלילית (התקופה נספרת מגיל 28 של הקורבן), וזאת בכדי לאפשר לקורבנות להגיש תביעה אזרחית: - "...הנה כי כן, אומנם לקח המחוקק בחשבון את עובדת היותו של תובע קטין, אך לגבי מעשים המהווים עבירות מין, לא דאג המחוקק להשוות בין מועד תחילת תקופת ההתיישנות "האזרחית" למועד תחילת תקופת ההתיישנות "הפלילית". אי-התאמה זו מונעת מאדם אשר היה קורבן לעבירות מין לתבוע לדין אזרחי את העבריין, גם אם זה האחרון הורשע בדין פלילי בביצוע מעשה העבירה.
הצעת חוק זו באה להשוות את מועד תחילת מניין תקופת ההתיישנות לגבי תביעה אזרחית המוגשת על-ידי קורבן עבירת מין אשר בזמן ביצוע העבירה היה קטין. כך, לא יימנע מן הקורבן את האפשרות להיפדות בגין הנזק הפיזי, ובעיקר הנפשי, אשר גורם מבצע עבירת מין לקורבנו".
הצעת החוק של הח"כים אורלי לוי, ציפי חוטובלי ושלי יחימוביץ מיום 21.07.10 מציעה להרחיב את תקופת ההתיישנות של נפגעי עבירות מין שהיו קטינים בעת ביצוע העבירה, כך שמירוץ ההתיישנות יחל בהיותם בני 38, ולא בהיותם בני עשרים ושמונה. בדברי ההסבר להצעת החוק מתארות חברות – הכנסת עדויות של קורבנות עבירות מין אשר עשרות שנים לאחר הפגיעה חוות את השלכותיה, בניגוד לדיני ההתיישנות אשר מנוכרים לחוויתה של הקורבן: - "המציאות המשפטית הקיימת כיום מאפשרת למי שפשע כנגד קטינים חפים מפשע, להמשיך בחייהם היומיומיים מבלי שיעמדו לדין בגין אותן העבירות שביצעו. התיקון נועד לאפשר הגשת תלונה על-ידי אותם קטינים שכבר בגרו אך הדחיקו את הפגיעה שנעשתה בהם או חששו מסיבות שונות ומשום כך לא הגישו תלונה כנגד מי שפגע בהם"
|
|
טיפול לקטינים נפגעי עבירות מין
|
|
|
|
לסייע לילדים שנפגעו [פלאש 90]
|
|
|
הצעת חוק של ח"כ אורי אוריאל מיום 22.02.10 מציעה לאפשר לקטינים נפגעי עבירת מין טיפול נפשי בלא תשלום בידי מטפלים שהוכשרו לכך, כאשר לקטין מעל לגיל 14 שמורה הזכות לקבל את הטיפול אף בלא הסכמת נציגו, כל עוד רשויות הסעד אישרו לו לקבל טיפול זה: - "כשם שאדם פצוע מקבל טיפול רפואי מיידי, כך גם כשנפשו של ילד נפצעת בצורה כה קשה, יש לאפשר לו לקבל את הטיפול לו הוא זקוק. ילדים אלו זקוקים לטיפול נפשי מקצועי, זמין, נגיש וללא עלות. השארתם ללא טיפול הינה כהשארת "פצועים בשטח" ללא סיוע ומזור. הזנחתם והעדר טיפול בהם על-ידי הרשויות הינו פגיעה קשה נוספת על פגיעתם מהעבירה אשר בוצעה בהם"
ח"כ אוריאל מציין כי גם החברה תצא נשכרת מטיפולים אלו שכן חלקם של קורבנות עבירות המין הופכים בבוא היום לעברייני מין.
|
|
הגדלת שיעור הפיצוי האזרחי
|
|
|
|
תאונת עבודה?
|
|
|
הצעת חוק של ח"כ ציפי חוטובלי מיום 8.02.10 מציעה להגדיל את שיעור הפיצויבלא הוכחת נזק בגין הטרדה מינית לסך של 100 אלף ש"ח (במקום 50 אלף ש"ח). הצעת חוק של ח"כ רוחמה בלילא אברהם מציעה לראות בפגיעה מינית בעבודה תאונת עבודה המזכה את הנפגע/ת בפיצויים מטעם המוסד לביטוח לאומי. לפי דברי ההסבר להצעת החוק "עד היום נקט המוסד לביטוח-לאומי במדיניות לפיה דמי פגיעה לרוב משולמים בגין פגיעות פיזיות שהתרחשו במקום העבודה. המוסד לביטוח לאומי כבר הכיר בתביעתה של עובדת, אשר נאנסה ע"י מעבידה, ואף שולמה לה קצבת נכות. לפיכך, יש מקום לקבוע בחוק מפורש את מדיניות המוסד על-מנת לאפשר שקיפות לציבור ובקרה על פעילות המוסד".
|
|
|
כתבה זו הינה כתבה ראשונה מסדרת כתבות הסוקרת את פעילות הכנסת ה - 18 בשורה של תחומים הנוגעים לזכויות מגזרים שונים
|
|
| תאריך:
|
08/08/2010
|
|
|
עודכן:
|
09/08/2010
|
|
ענבל בר-און
|
|
הכנסת ה-18 - בסימן חקיקה מגדרית
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
גיל רונן
|
9/08/10 09:51
|
|
|
|
2
|
|
יחד עם קצב כמובן.
|
9/08/10 10:29
|
|
|
|
3
|
|
אחד אחד
|
10/08/10 00:38
|
|
|
החופש הגדול בעיצומו ואלפי בני נוער מנצלים זאת כדי לצאת לעבוד ולהרוויח כסף. קיימות עבודות שהן אופייניות לבני נוער, כגון: מלצרות, הדרכות בקייטנות ומחנות קיץ, שירות משלוחים וכד'. וקיימות גם עבודות אחרות בהן עובדים בדרך כלל אנשים מבוגרים, ובני הנוער מבצעים אותן בחופש הגדול.
|
|
|
|
|
תערוכה של הצלם האמריקני הנודע והפרובוקטיבי דייוויד לה-שאפל מוצגת לראשונה בארץ במוזיאון תל אביב. ל כבוד הפתיחה הגיע הצלם לארץ ובמשך יותר משעה וחצי שוחח על עבודתו לפני אולם מלא עד אפס מקום וחשף את דרך עבודתו ודעותיו על המוטיבים המרכזיים בעבודותיו.
|
|
|
|
|
ההורים של דוד הגיעו אלי מאוד מוטרדים. הם סיפרו לי שבנם בורח מבית-הספר, מפריע בשיעורים, המורה מותש ממנו והוא מרבה להתפרץ. ההורים היו מודאגים שבקצב הזה הוא יסומן בבית-הספר, ובתחושה של איבוד שליטה מול ילד שהוגדר על-ידם כ"ילד בעייתי".
|
|
|
|
|
אנשים הלוגמים יין נתקפים בתופעות "מנוגדות". הם עשויים לגלות היפר אקטיביות או לחילופין להתקף בישנוניות. האם מדובר בתופעות "מנוגדות"? מדד העוררות יסביר את הקשר בין התופעות ויאפשר לנו להסתכל בצורה שונה על תופעות נפשיות וגופניות שכיחות.
|
|
|
|
|
ביום הראשון לשחרור, אחרי המלחמה הנוראה, הוזמנה אמו של אריה סתיו לאוהל המפקד הרוסי. הקצין אחז בידו דף נייר ארוך, הביט באם ושאל: "את מריה סטולרסקה"? "כן", הייתה התשובה. הקצין הביט בה שוב וסינן לפקוד שעמד לידו: "הוצא אותה להורג. מייד". מריה תרגמה בכפייה מפולנית לגרמנית עבור חיילי "צבא וולאסוב" - צבא שבויים רוסיים שעבר צד ונלחם לצד הנאצים.
|
|
|
|
|
