שערורייה הגובלת בעזות מצח. לא מצאתי מילים עדינות יותר להגדיר את הנימוק של השופט בדימוס עודד מודריק להקלה בעונשו של יעקוב בולוס, שהורשע בעבירות מרמה, ניירות ערך וגניבה במיליוני שקלים. מודריק שלח (יום ה',14.1.16) את בולוס ל-21 חודשי מאסר - מתחת למתחם הענישה שקבע (שנתיים-ארבע), ונימק כך:

• 
  "פעמים הרבה נדרשתי בעבר לנושא של הזמן שחלף. במשפט הזה חלק לא מבוטל של התנהלות המשפט הואט ואף נפסק בשל נסיבות אוביקטיביות וגם ההתנהלות השוטפת, בגלל עומסים יוצאי דופן על לוח הזמנים של בית המשפט התנהלה בקצב איטי למדי. בסה"כ זו עובדה שמאז מעשי העבירה עברה תקופה ארוכה ביותר ובתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון נוהגים להתייחס למצב כזה כנסיבה מקלה למדי. אין זה אומר שעבריין לא צריך לבוא על עונשו אבל בנסיבות המיוחדות הללו נראה לי שאפשר לרדת אל תחתיות המתחמים ואפילו מתחת להם".
  

אכן, כתב האישום הוגש בשנת 2005 וגזר הדין ניתן בתחילת 2016. אבל מי בדיוק נושא באחריות לכך? סבתא שלי? לא. יש אחראי אחד ויחיד ושמו עודד מודריק. וזה לא רק בגלל שהשופט הוא האחראי הראשון ולעיתים הבלעדי לקצב ניהול התיקים, אלא גם ובעיקר משום שמודריק הוא גררן סדרתי.

ראו את התיקים בהם נאלץ מודריק להכריע רק בחודשים האחרונים, בשל פרישתו לגמלאות. תיק בזק - 11 שנים. תיק בולוס - 10 שנים. תיק יוסי נאמן - 7 שנים. תיק רונן בר-שירה - 5 שנים, בהן הנאשם מצוי במעצר. כלומר: זה ממש לא מקרי אלא שיטתי.

הבטלנות הזאת של מודריק היא כשל מערכתי של בתי המשפט. לא רק שהוא לא ננזף - הוא קיבל קידום לתפקיד סגן נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב. זה קרה בספטמבר 2009, כאשר תיקי בולוס, בזק ונאמן כבר שכבו על שולחנו. תפקיד של סגן נשיא כולל גם מטלות מינהליות, שגזלו עוד מזמנו של מודריק. הנשיאה דבורה ברלינר סיפרה בטכס הפרידה ממנו, כיצד היה מוכן ליטול על עצמו כל משימה. אבל למה לכל הרוחות נתנו לו עוד משימות, כאשר הוא לא מתפקד כראוי במשימה הבסיסית ביותר - שיפוט?

דבריה של ברלינר היו היפוך האמת. לא ציפיתי שבמעמד הפרידה ממודריק, ברלינר תגנה אותו על האיטיות והסחבת. מצד שני, אין מקום להכשיר ולמרק את אותן איטיות וסחבת, על-ידי מתן שבחים על כך שנטל על עצמו כל משימה. כי מה בעצם המסר? פחות חשוב איך אתם משרתים את הציבור; העיקר הוא איך אתם משרתים את המערכת.

הסחבת הזאת לא הייתה סוד. כל מי שהסתכל על יומנו של מודריק, היה יכול לראות מתי בדיוק נפתח כל תיק. כולם ידעו - ושתקו. כולם ראו - ולא עשו דבר. כולם אפשרו למודריק לענות דין שנים על גבי שנים, בתיקים על גבי תיקים. ואלו הנושאים באחריות:

• נשיאי בית המשפט העליון דורית ביניש, אשר גרוניס ומרים נאור.

• נשיאי בית המשפט המחוזי בתל אביב אורי גורן ודבורה ברלינר.

• מנהלי בתי המשפט משה גל ומיכאל שפיצר.

כל אלו, כל אחד מהם ובוודאי כולם יחד, היו חייבים לעשות מעשה. להבהיר למודריק שהוא חייב לסיים את התיקים. לא לאפשר לו לשמש כמרצה באוניברסיטה. לשלול ממנו שבתונים. אם כלו כל הקיצין - לאיים עליו בפיטורים. את כל זה הם לא עשו. מה כן עשו? - נתנו לו קידום.

זהו מקרה של כשל חמור וקיצוני, שמצביע על סדר עדיפויות לקוי ואף מעוות של כל אותם בכירים לאורך כל אותן שנים. טובת המתדיינים לא הייתה במקום האחרון; היא לא הייתה קיימת בכלל. ככה בדיוק מאבדים את אמון הציבור.