הביטוי הנפוץ כרגע בבית הלבן, בכוחות המזוינים ובקהילה המודיעין הוא "מעבר לאופק". הוא מתייחס למאמץ להתמודד מרחוק עם איומי הטרור, בלא כוחות בשטח. הרעיון ברור: כאשר מתמודדים עם אל-קאעידה ודומיו, מדוע לשלוח חיילים למשימות מסוכנות ומסובכות במקומות כמו אפגניסטן, עירק, סוריה או צפון אפריקה, כאשר טיל טומהוק יכול להשיג את אותה מטרה. מבחינתו של ג'ו ביידן, "מעבר לאופק" מאפשר לארוז ולהתקפל מאפגניסטן.

ביידן השתמש בעבר בביטוי בלא קשר לאפגניסטן; כמותו עשו זאת שר ההגנה, לויד אוסטין, ויו"ר המטות המשולבים, מארק מיליי. בשבוע שעבר ביידן חזר עליו בנאומו בעקבות נפילת קאבול, באומרו שארה"ב פיתחה "יכולת של מעבר לאופק במאבק בטרור", המאפשרת לה לעקוב אחרי האיומים ולפעול במהירות. הבעיה הגדולה, טוען ניוזוויק: בעוד התפיסה הזאת פופולריות מבחינה פוליטית בעיני הציבור, היא שנויה במחלוקת קשה ואיננה פופולרית כלל בחוגי הצבא והמודיעין בוושינגטון ובעיני בעלות בריתה של ארה"ב.

כדי להבין מדוע, יש לחזור לשנות ה-90. לאחר ההתקפות של אל-קאעידה על שתי שגרירויות אמריקניות באפריקה ב-1998, הורה הנשיא ביל קלינטון לתקוף בטילי טומהוק בסיסים אימונים של הארגון בסודן ואפגניסטן. מטרה נוספת הייתה לחסל את אוסמה בן-לאדן, אך הטיל החטיא ופגע במפעל תרופות. הביטוי "מעבר לאופק" הפך לדוגמה למלחמה בלתי-חכמה בטרור.

אסטרטגים צבאיים אומרים כי מאבק יעיל בטרור תלוי ביכולת לפעול על בסיס מידע מדויק ועדכני – וזהו החיסרון העיקרי של "מעבר לאופק". דרושות שעתיים כדי להזין מידע לטיל בצוללות, ולטיל המשוגר מהאוקיינוס הערבי נדרשת שעה כדי להגיע לאפגניסטן. זה אומר, שהמודיעין צריך לדעת היכן האדם המבוקש יהיה בעוד לפחות שלוש שעות. לעומת זאת, כוח קומנדו עשוי להיות מוצג במרחק של 30-15 דקות טיסה במסוק מן היעד, כך שהוא יכול לפעול כמעט מיד.

בחודש שעבר אמר ראש ה-CIA, ויליאם ברנס, כי ארה"ב תשמר "יכולות משמעותיות באפגניסטן ומסביב לה" כדי למנוע פעילות טרור ממדינה זו. אבל כיום אין שגרירות אמריקנית בקאבול ממנה ניתן לנהל את מבצעי איסוף המודיעין. ואף מדינה שכנה לא הסכימה לארח כוחות אמריקניים למאבק בטרור.

מובן שהטכנולוגיה השתפרה בצורה משמעותית מאז אותו שיגור טילים ב-1998. לווינים יכולים לראות מה הטרוריסט אוכל לארוחת הבוקר. כלי טיס בלתי מאוישים הפכו לאמצעי קטלני. עם מודיעין טוב, "מעבר לאופק יכול לעבוד", אך היעילות שלו פוחתת והסיכון הכרוך בו עולה – טוען קצין לוחמה בטרור בממשל אובמה. ובלי מודיעין טוב, הוא כמעט בלתי אפשרי, כי דרוש זמן ניכר לוודא את מיקומו של היעד ולהעריך מה יהיה הנזק ההיקפי של הפגיעה בו. לרוב, הללו נעשים בעזרת מודיעין אנושי מהשטח. במדינה כמו אפגניסטן, קשה יותר לעשות זאת בלא בסיס קדמי או שגרירות. וגם כאשר יש מודיעין בשטח, הוא עלול לטעות – כמו שמדגימה ההשתלטות המהירה של הטליבאן על אפגניסטן.

הבחירה לנטוש את אפגניסטן ולהסתמך על "מעבר לאופק" גורמת כאבי ראש לרבים בפנטגון וב-CIA, מדווח ניוזוויק. שר החוץ, אנתוני בלינקן, טען שהנוכחות של אל-קאידה באפגניסטן ירדה משמעותית, אך זה אינו אומר שהם אינם שם. רבים מלוחמי הארגון מצויים בצידו הפקיסטני של הגבול, ובשנה שעברה היה לארגון לפחות בסיס אימונים אחד באפגניסטן. השתלטותו החלקה של הטליבאן על צפון המדינה נבעה בחלקה משיתוף פעולה בינו לבין אנשי אל-קאעידה שהגיעו מאוזבקיסטן וטג'יקיסטן.

הפסימיים שבין הפרשנים חוששים שכעת אל-קאעידה וכל הג'יהאדיסטים המוסלמים ישאבו עידוד מנצחונו המוחץ של הטליבאן וכך יצוצו סכנות חדשות. מנהיג אל-קאעידה, איימן א-זהווירי, תיאר את "האמירות המוסלמית של אפגניסטן" בהנהגת הטליבאן כאבן הפינה של החליפות החדשה, וקרא לתומכיו ברחבי העולם לראות אותה כמודל לשלטון מוסלמי. יתרה מזאת: האיומים אף עשויים להחמיר, ברגע בו יש הרפיה בלחץ ורשתות הטרור מקבלות אוויר לנשימה המאפשר להן להתאושש.