הטיפול בהתפרצויות הקורונה הקשות בירושלים ובבני ברק בשנה שעברה היה חלקי בלבד, עם מחסור בנתונים על חולים מאומתים ואכיפה שלא עמדה ביחס להתפרצויות המגיפה. כך מגלה (יום ג', 31.8.21) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, בדוח שלו על ההתמודדות עם הקורונה.

קבינט הקורונה לא דן באופן הטיפול בערים שהיו מוקדי התפרצות הקורונה, גם לא לקראת פרוץ הגל השני ולאחריו, והדיונים בצמצום תחלואה עסקו בהיבט של הגבלות ברמה הארצית (דוגמת הגבלת התקהלות) או בהיבט של אזורים מוגבלים. גם הממשלה וועדות שרים נוספות לא עסקו במדיניות הנדרשת לטיפול בערים אלו.

במהלך הגל הראשון (אפריל ומאי 2020), גם משזוהתה ירושלים כמוקד תחלואה (שיעור מאומתים בסך 17% לעומת 7% בממוצע הארצי), משרד הבריאות לא הגדיל את מספר הבדיקות בעיר אלא עם ההכרזה על אזור מוגבל באמצע אפריל. בגל התחלואה השני (יוני-אוגוסט 2020) עלה, כי בחודשים יוני ויולי חלה עלייה ניכרת בהיקף התחלואה בבני ברק ובירושלים (בבני ברק שיעור המאומתים היה 10%-21% לעומת ממוצע ארצי של 4.5%-8%) והיקף הבדיקות גדל בהתאמה עד אמצע יולי ומאז מספר הבדיקות החל לרדת, אף ששיעורי החולים המאומתים בשתי הערים נשארו גבוהים מהממוצע הארצי.

משרד הבריאות ניהל שני מסדי נתונים נפרדים שאינם מתואמים. משום כך, בגל הראשון היה בידי מערך החקירות האפידמיולוגיות מידע הנוגע ל-38% ו-44% מהחולים המאומתים בבני ברק ובירושלים (בהתאמה). הדבר הביא לביצוע חקירות לחלק מהחולים המאומתים, וזאת בערים שבהן כאמור הייתה תחלואה גבוהה במיוחד. בגל השני המצב השתפר, אולם עדיין לא היו למערך החקירות האפידמיולוגיות נתונים על 20% מהחולים המאומתים.

היקף הדוחות שנתנה המשטרה בירושלים ובבני ברק לא תאם את רמת התחלואה בהן, כפי שנדרש היה בהתאם למדיניות לטיפול באזורים במיקוד. בירושלים בשבועיים שלפני ההכרזה הראשונה על אזורים מוגבלים בעיר (אשר חלה בין 12 ל-19 באפריל 2020), הייתה עלייה בהיקף מתן הדוחות - אולם עם תום ההכרזה הראשונה חלה ירידה ניכרת במספר הדוחות, שנמשכה גם במהלך תקופת ההכרזה השנייה (בין 30 באפריל ל-4 במאי). בחודשים מארס-ספטמבר 2020 חילקה המשטרה בבני ברק 2,145 דוחות לעומת 52,628 בירושלים באותה התקופה. בירושלים, אשר מספר תושביה גדול פי 4.5 מאשר בבני ברק, חולקו פי 24 יותר דוחות מאשר בבני ברק.

נדונו שני איזורים מבין 16

עד נובמבר 2020 לא היו קריטריונים לסיום הכרזה על אזור מוגבל, ועובדה זו הביאה לעיתים לסיומה של ההכרזה בטרם הושגה ירידה בתחלואה. לדוגמה, משרד הבריאות לא העלה לפני ועדת השרים להכרזת אזור מוגבל את האפשרות להאריך את תוקף ההכרזה על ביתר עילית, והכרזה נוספת לא נידונה בוועדה זו עד ספטמבר 2020, אף שהנתונים העידו על המשך התפשטות התחלואה בעיר.

משרד הבריאות לא הביא לדיון בוועדת השרים להכרזת אזור מוגבל את כל הערים שעמדו בתנאי הסף שהוא עצמו קבע להכרזה על אזור מוגבל, ועל כן הטיפול בערים אלה, בהן היקפי התחלואה היו גדולים, לא היה אחיד. למשל: ב-1.7.20 דנה הוועדה, בראשותו של בנימין נתניהו, רק בשניים מבין 16 האיזורים שנתניהו עצמו קבע יום קודם לכן שיש לדון בהם. ועדת השרים לא פעלה באופן יזום לקבלת מידע לגבי ערים שיש בהן תחלואה גבוהה ולבחינת ההתמודדות לצמצום היקף התחלואה, בהן והיא מיקדה את דיוניה בהמלצות משרד הבריאות. ועדת השרים להכרזת אזור מוגבל לא התכנסה במשך חודשיים (מ-9.7.20 עד 6.9.20), אף שמצב התחלואה הוחמר בתקופה זו.

המטה לביטחון לאומי (המל"ל) ומשרד הבריאות לא העלו לפני קבינט הקורונה את נושא חוסר האחידות בהכרזות על אזורים מוגבלים, הטיפול הלקוי באזורים המוגבלים, לרבות שילוב ההכרזה בהגדלת היקף הבדיקות, כדי לאפשר דיון בהגברת האפקטיביות הנמוכה של ההכרזות, על-אף העלייה בתחלואה.

הגם שהחובה לעטות מסיכה הוטלה באפריל 2020, פקחי הרשויות המקומיות הוסמכו לאכוף הוראה זו רק שלושה חודשים מאוחר יותר. ברשויות בני ברק ודיר אל-אסד ניתנו בין ספטמבר לדצמבר אשתקד 92 וארבעה דוחות (בהתאמה) על-ידי פקחי הרשות המקומית בגין אי-עטיית מסכה ואי-עמידה בהוראות "התו הסגול". פקחי הרשויות המקומיות לא הוסמכו לבצע אכיפה על חולים מאומתים וחייבי בידוד, הגם שמשטרת ישראל מתקשה לעמוד ביעדים שקבעה בנושא. בספטמבר-דצמבר שעבר פחתה האכיפה של המשטרה ל-47%-8% מהחולים המאומתים שחויבו בבידוד ול-22%-7% מחייבי הבידוד האחרים, למרות שבדצמבר הגיע מספר החולים ל-98,000, ומספר חייבי הבידוד - ל-465,000.