|
|
|
רון בריימן
תשובה ציונית הולמת ומתבקשת מול "בית הדין" האנטישמי בהאג היא הצטרפות של כל הכוחות הציוניים לממשלת חירום, מיאיר לפיד ועד איתמר בן-גביר  לשם כך על כולם לגזור על עצמם איפוק ואחריות
|
|
|
|
|
יואב יצחק
המשטרה חקרה חשד, לפיו מאור פחימה, עבריין ידוע ומוכר למשטרה, מעורב בהטמנת מטען חבלה שנועד לפגוע במנכ"ל החברה הכלכלית לפיתוח קיסריה, מיכאל כרסנטי - לאחר שזה דחה בקשתו להכשיר עבירות ב...
|
|
|
|
|
דרור אידר
למרות הקשיים ומורכבות המצב חובה לראות את התמונה הרחבה ולהודות על נס התקומה המדינית ועל היכולת להגן על עצמנו על שמחה בזמנים קשים ועל ה"אף-על-פי-כן" המפורסם של ברנר. טובה הארץ מאוד...
|
|
|
|
|
איתמר לוין
שני מקרים של חייבים שהעבירו רכוש לאחיהם מגיעים לאולמו של השופט יעקב שקד. שימת לב לפרטים, גישה מעשית ואנושיות מובילות אותו למסקנות הפוכות
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
דיפלומטית, פוליטיקאית אביטל קולט (ילידת 1.5.1940), רומניה. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה. דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית.
|
|
|
|
|
|
|
רב, פוליטיקאי יעקב אביטן (נולד: 5 במאי 1970), פוליטיקאי ישראלי ששימש כשר לשירותי דת, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם סיעת ש"ס, סגן ראש העירייה ורב המועצה אזורית חוף אשקל
|
|
|
|
|
|
|
כלכלן ישראלי יאיר אבידן (נולד: 25 בדצמבר 1959), כלכלן. במאי 2020 החל לכהן בתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. מכהן כיום כחבר בדירקטוריון של נימה, חברת הפינטק מקבוצת
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
תמרה |
|
4/09/07 12:12
|
|
|
|
|
אֵיך אַדְמַתֵנוּ מִדָּם בַּחוּרֵינוּ כַּיְאוֹר הֶאֱדִימָה.
נְזְכּוֹר, לא נִשְכַּח, בתוֹדָעָה נִצְרוֹב, לא נִסְלַח, את תקופתה הנוֹרָאָה של מִפְלֶגֶת "קָדִימָה"
אֵיך אַדְמַתֵנוּ מִדָּם בַּחוּרֵינוּ כַּיְאוֹר הֶאֱדִימָה. אֵיך וכֵּיצַד לִישוֹן הִשְכִּיבָה "קָדִימָה" עַם שַאֲנָן והִרְדִימָה.
חרף העובדה, כי במלחמה, לשלום בַּחוּרֵינוּ הִתְפַּלַלְנוּ, הַגִינוּ, פִּילַלְנוּ, יִיחַלְנוּ, רָצִינוּ כָּל-כָּך לְהַאֲמִינָה
מְלֵאֶי-תִקְוָוה, עִם כָּל הַלֵב, הִמְהַמְנוּ אַף שַרְנוּ : "כָּל עוֹד בַּלֵבָב פְּנִימֶה"
לא היתה אוֹזֶן קַשֶבֶת-שוֹמַעַת ב"מנהיגות" מִפְלָגָה עָלוּבָה, נְבוּבָה, רְקוּבָה, מַשְמִימָה
מִפְלָגָה אשר מְאוּמָה, שוּם-כְּלוּם, טִיפַּת-עֵרֶך, לא חָרְתָה על דִגְלָה, דָבָר לא הִפְנִימָה.
מִפְלָגָה אֲשֶר בְּחַיֵי חֲיילֵינוּ שִיחֲקָה, שִיחֲקָה וְצַחֲקָה, שִיחֲקָה וְשָתְקָה, כְּמוֹ בְּמִשְחַק פַּנְטוֹמִימָה
מִפְלֶגֶת עִיוְורִים-אִילְמִים-חֵרְשִים-עֲרֵלִים-אַכְזָרִיִּים אֲשֶר שְמָה הוֹלֵך לְפָנֶיה : "קָדִימָה" !
איך שָלְחוּ "מנהיגינו" את בָּנֵינוּ לתוֹפֶת, למָוֶות, להֶרֶג, לחֲזִית, לשֶטַח
בֵּן-אחר-בֵּן, פֶּרַח-אחר-פֶּרַח, מִשְפָּחָה-אַחַר-מִשְפָּחָה, פֶּלַח-אַחַר-פֶּלַח.
הִשְלִיכוּם כְּנֶגֶד צַר וְאוֹיֵב, כרָחֵל לִפְנֵי גוֹזְזֶיה, כצאן לטֶבַח.
לא הוֹתִירוּ לבָּנֵינוּ כָּל שֶמֶץ סִיכּוּי, שְבִיב תְקְוָה, צֵל שֶל אוֹר, בשעת רֶתַח.
לא הִשְאִירוּ לָהֶם דֶרֶך מִילוּט, חִילוּץ, חַלּוֹן, סוּלָם, צוֹהַר, פֶּתַח.
ועוד זכו "מנהיגינו" אחרי-כן מנֶאֱמָנֵיהֶם-עֲמִיתֵיהֶם
לשֶפַע אֲמִירוֹת רַהַב, קֶלֶס, פְּאֵר, הַלֵל, דִבְרֵי-הֶבֶל, עִיתוּרֵי שֶבַח !
לא זָכְרוּ, לא הִפְנִימוּ לא רָצוּ "מנהיגינו" לִזְכּוֹר,
כִּי כָּל אֶחָד מִבָּנֵינוּ בֵּן טָהוֹר, בֵּן צָחוֹר, בֵּן חָפֵץ-אוֹר, בֵּן מְלֵא-חַיִים, בֵּן שוֹאֵף דְרוֹר,
בֵּן אוֹהֵב, בֵּן יָקָר, מֶלַח האָרֶץ, בֵּן בִּמְלוֹא תִפְאֶרֶת פְּרִיחַת-עֲלוּמָיו, בֵּן פֶּרַח.
וכמו להוסיף חֵטְא על פֶּשַע, בַּבְּחִירוֹת הַבָּאוֹת,
אֲשֶר כוּלָנוּ תקווה כִּי ייערכו, הלוואי, בעוד יֶרַח
בשֲעֲטַתם-דְהַרתָם שוב לשְרָרָה-כּוֹח-הוֹן וְשִלְטוֹן,
הוֹאִיל ולא יסתפקו כְּמוּבָן "מנהיגינו" אַך בנֶתַח
בְּהַזְכִּירָם "מנהיגותם" בעֵת-מִלְחָמָה, תְקוּפָה הֲרַת-אָסוֹן, שעה רְוּוית-מְלאַת-סְפוּגַת-מֶתַח
בְּהִתְעלְמָם מאִי-הִתְמַצְאוּתָם הבְּסִיסִית-אָסוֹנִית-סוֹפָנִית-אוֹבְדָנִית-חוּרְבַּנִית-גוֹרָלִית
בָּה לְעוֹלָם לא יוֹדוּ "מנהיגינו" לבֶטַח
אִי-יְכוֹלְתָם לִקְרוֹא קְרִיאַת מַפַּת-מְצִיאוּת נְכוֹנָה-הֶגְיוֹנִית-אֲמִיתִית בשֶטַח
יָמִים בָּהֶם שָלְחוּ, בְּלֶי-הִיסוּס, את בָּנֵינוּ כְּעֵדֶר-צאן לטֶבַח
עוד יְנַסוּ-יְקווּ-יבַקְשוּ וודאי "מנהיגינו"
להַפִיק מִכָּך (אֵיך לא?) מֵירַב ומְלוֹא-רֶוַוח.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
תמרה |
|
4/09/07 12:40
|
|
|
|
|
"שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים"
שיר זה מוקדש לארבעת שופטי-רוב עלובים ולפסק דינם המחפיר, המביש והמבייש. שופטים מעוררי בוּז, סלידה, חוסר-אמון, תיעוב, מפח ושאט-נפש בנשמה ובלב. שופטי בית-המשפט ה"גבוה" ל"צדק": אליעזר ריבלין, אסתר חיות, סלים ג'ובראן ואשר גרוניס. (בג''ץ 6728/06 ו- 7607/06).
סליחה שאתם לבד יוני, 08/03/07 23:47 אני מתבייש בי ובכולנו שמי שמפגין לבד אלו המשפחות השכולות.
שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
אֵלּוּ שֶפְּקַדָם הַשְכוֹל וְאֵלֶּה שֶלא
יַעַן הכּוּשִי יָכוֹל וְצָרִיך לָלֶכֶת
כִּי הַכּוּשִי עָשָה אֶת שֶלוֹ !
18. וינוגרד אתה מצפה שאחרים יעשו את העבודה המלוכלכת צח, 09/03/07 00:18
העמידו אותך כראשות וועדה פקידותית ללא כל אחריות אין למדינה זמן לחכות ,אם השמועה שלא תפרסמו אזהרות ואחריות נכונה ,עבודתכם לא תיהייה שווה אפילו לנייר בשירותים, למדינה אין זמן ואל תחכו שמשהו אחר יעשה את העבודה המלוכלכת תוציאו את האמת ועכשיו למדינה אין את הלוקסוס הזה לחכת הזמן יקר והמלאכה מרובה.
שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
אֵלֶּה שֶבְּנֵיהֶם-בְּנוֹתֵיהֶם חֵרְפוּ נַפְשָם, לַקְרָב יָצְאוּ, ואֵלֶּה שֶלא
יַעַן מִי שֶשְלָחוּם לַמִלְחָמָה בְּשֵם מְדִינָתָם וְהַמוֹלֶדֶת
בְּשוּם טִיפַּת-אַחֲרָיוּת לא נָשְאוּ, לא לָקְחוּ, לאֹ נָטְלוּ :
אִיש-אִיש וְסִיבּוֹת חֲשוּבוֹת-לוֹ מְאד-מְאד מִשֶלוֹ.
כל עוד לא תצא האמת..לא שולח את הילד לצבא .. ל"ת לא מאמין לכלום, 09/03/07 09:09
שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
אֵלֶּה שֶנָחֲתָה עֲלֵיהֶם הַמַכָּה וְאֵלֶּה שֶלא
יַעַן כְּמוֹ בַּשוֹאָה, כָּאן הֲרֵי כּוּלָם מַאֲמִינִים וסְבוּרִים
כִּי הַמַכָּה תִפְסַח-תְדָלֵג עֲלֵיהֶם,
תִיפּוֹל (כַּנִרְאֶה?) רַק עַל אֲחֵרִים.
על הועדה להצביע לאלתר על האחראים לכשלים. ללא מסקנות ברורות הופכת עצמה הועדה לשותפה למחדל. שוש, 09/03/07 08:00.
שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
הוֹרִים שֶבְּנֵיהֶם-בְּנוֹתֵיהֶם מֵתוּ כָּכָה סְתָם, לַשָוְוא ולְחִינָם, וְאֵלֶּה שֶלא
כִּי כַּאֲשֶר קוֹבְרִים אָנוּ כִּמְעַט בַּחֲשַאי, בְּהֶסְתֵּר, אֶת בָּנֵינוּ-בְּנוֹתֵינוּ
אִיש בַּמְדִינָה אֵיננוֹ חוֹשֵב
כִּי מוֹתָם נִגְרָם אוֹ הִתְרַחֵש (שוֹמּוּ שָמַיִים ! חָלִילָה וְחַס !) בִּגְלָלוֹ.
"אין מסקנות אישיות? נחריף את המאבק" הורים ששכלו את ילדיהם במלחמת לבנון ה-2 תקפו בחריפות את הדיווח לפיו בדוח הביניים של ועדת וינוגרד לא יהיו מסקנות אישיות.
שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
אֵלּוּ שֶהִתְאַכְזֵר אֲלֵיהֶם, הִתעַמֵּר בַּהֶם גוֹרָל החַיִים וְאֵלֶּה שֶלא
יַעַן הֵם שֶאִיבְּדוּ בָּשָר מִבְּשָרָם ובְּעַצְמָם הָפְכוּ קוֹרְבְּנוֹת-מִלְחֶמֶת-שָוְוא-חִינָם וְשוֹלָל
רַק הֵם אָכֵן אֵלוּ הַיוֹדְעִים לְהַעֲרִיך אֶל נָכוֹן, מַהוּ עֶרְכָּם-מַשְמָעוּתָם האמיתית שֶל חַיִים,
חַיָּיו שֶל אָדָם, אִשָה, אִיש, אָבָּא, אֵם, בֵּן, בַּת, חַיֶּילֶת, חַיָּיל, עוֹלָל וְחָלָל.
גם אם יעברו 6 חודשים הם בשבילי לא קיימים יותר ל"ת לא נשכח לא נסלח, 08/03/07 23:45
שְתֵּי מְדִינוֹת לִשְנֵי עַמִים :
אֵלּוּ שֶהִתְנַסוּ וְחָווּ מַהוּ שְכוֹל ואֵלֶּה שֶלא
יַעַן הַכּוּשִי-הַכּוּשִית יָכוֹל-יְכוֹלָה לָלֶכֶת....
כִּי הַכּוּשִית-הַכּוּשִי, בֶּאֱמֶת וּבְּתָּמִים, כְּבָר מִזְמַן עָשְתָה-עָשָה אֶת שֶלָה-וְשֶלו ֹ!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
בנימין |
|
4/09/07 12:48
|
|
|
|
|
''מטילים עליהם (על המפקדים) אחריות שהם לא מסוגלים לעמוד בה. איש מהם לא נותן את הדין על הדרך שבה מעבירים פקודות הקובעות חיים ומוות. הם יודעים שבהיותם טובים ונחוצים במערכת, לא יצטרכו לתת את הדין על אסונות. וזה מנוון את הבלמים הטבעיים שלהם. הם עדים לבריחה מאחריות מלמעלה, מהקצונה הגבוהה. זה החינוך המשמעותי ביותר שהם מקבלים''. נעמי אונגר אמא של ניצן ז"ל אשר נהרג מכדור תועה במהלך תרגיל אימונים בצנחנים, בספרה ''לעצור את הכדור'', הוצאת מערכות.
''אני כואבת את מריחת חקירת האסון הזה כי היא תביא לעוד מקרי מוות מיותרים. באיזשהו מקום האמנתי, שיתייחסו לאסון הזה ברצינות. הזעזוע הרי היה אדיר. חצי ממשלה ישבה פה בבית. בכירים מהצבא. הושמעו התבטאויות חמורות, וחברי כנסת זעקו, שאסוּר שאסון כזה יחזור. היום, לאחר כל אסון נוסף, אני שומעת בדיוק אותן התבטאויות והבטחות. המסקנות החפוזות של הוועדה, ההדחות, עיסקות הטיעון – כל אלה יצרו בציבור את התחוּשה, שאסון צאלים ארע בשל טעות-אנוש, לא מוּצְתָה אחריות, לא הופקו לקחים אמיתיים איך להתמודד עם רשלנות פושעת ועם זילזול בחיי אדם. ...ברור היה לי שהם לא בסדר אבל ברור היה יותר שהאחראים האמיתיים לא יושבים אתם על הספסל. היה ברור שהמערכת מגלגלת את האשמה על אנשים בדרגת סרן, כשהבעיות הן ברמת ניהול של תא"ל. כגודל הכאב היה גודל הכעס. איילה, רעייתו של רס"ר רמי כץ ז"ל אשר נהרג באסון צאלים הראשון.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
אך איש אינו לוקח זאת, חלילה, ברצינות יותר מדי חמורה
באשר להמשך קידומם הצבאי, אין ספק,
כי לא יחלוף יום והם יקודמו בדרגה ובתפקיד במהרה... ! ! !
המוות. השכול. היגון. הכעס. האבל. הסבל. הזעם. הכאב. עובדה גמורה. חתומה.
גדשה הכוס. הגיעו מים עד נפש. פקע כיס המרה.
כלום ''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' מתיימר להיות מס-מתק-שפתיים ? קלישאה ? אמירה ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לא לחינם פרקליטות המדינה (העורב)
על הפצ''ר (הזרזיר) שפע הלל ושבחים מרעיפה, מעטירה
צה''ל ניצח ! ניצלה (בנס?) מדינה !
לשבט או חסד ייחרץ בעתיד גורלה או דינה ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
לכל היותר, יגישו שוב כמה הורים שכולים עוד עתירה לבג''ץ, שִגרה של עוד עתירה...
מנהיגות הצבא עם קציניה לעולם לא מחמירה...
ערך שמירת החיים צונח. יורד. נופל נפילה חופשית. מדרדר ומוּזל. מתחסל במכירה.
''כי במותם הם ציוו לנו את החיים...''. יחרוק תקליט ישן. אך יש צורך להמשיך בשמירה.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה'' כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל''ת
לאפס שואף היום ערך חיי-האדם בצבא
באוצר מילות צה''ל לא קיים מונח המגדיר בוודאות מַהוּת אחריות אישית
אך יש במילון מושג המסביר מהי:
רשלנות פושעת. נמנעת. מיותרת. נמהרת. ארורה. טיפשית.
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מבחינת הצבא, עובדה זו, בהחלט מספיק מרתיעה !
זורים חול לבריות בעיניים. משלמים מס מתק שפתיים.
דובר צה''ל מודיע: ''התאונה הבאה תתרחש'' בעוד שעה ? שעתיים ? יומיים ? שבוע ? שבועיים ?
...''הם קיבלו מכתבי אזהרה''
מאין ולאן הולכת את, משתרכת, בכבדות מתנהלת לך, השיירה... ?
רשימת חללים מתארכת... מלאכה מפרכת... חזיון שווא ? כלום אמנם, אכן, באמת ''אין ברירה'' ?
זר פרחים. רגבי עפר. אדמה. את חפירה. רב. פסוקי תהילים. אותיות נשמה. ''קדיש''. ''אל מלא רחמים''.
אב ואם. אח ואחות. מגש כסף. נער. נערה.
יש שקיבלו מכתבי אזהרה...
...יש שעבורם אין כבר דרך חזרה.
כמה נכון, כמה כואב וכמה מעצבן ל"ת פנינה, 18/09/06 2
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
בנימין
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
שושנה 2006 |
|
4/09/07 18:25
|
|
|
|
|
לאחר מלחמת לבנון השנייה פירסם "מעריב", כי בבוקר שבו פרצה המלחמה התקשר חלוץ לבנק והורה למכור את תיק המניות שלו, בשווי 120 אלף שקל. בדיעבד, מבחינה כלכלית, היתה זו החלטה שגויה, משום שהבורסה רק הוסיפה לעלות. אבל הרבה מעבר להפסד הכספי, היתה לחשיפת פרשת מכירת המניות השפעה הרסנית על מעמדו הציבורי של חלוץ.
למה כאשר אני מסתכלת בעיניים של דן חלוץ אני חושבת על מניות... ?
ומיד אחר-כך, חוזרת אנכי ונזכרת,
בתוצאות אותה מלחמת-ברירה רשלנית-הרסנית-שלומיאלית :
בסבל, באבל, בכעס, בצער, בזעם, בצרות,
ביגון, בשכול, בכאב, בים הדמעות.
איך נפלו כך בחורים ?
איך הקריבו נפשם עלמים צעירים, פרחי-חמדה, שְכִיוֹת.
איך בעקבות מלחמת ברירה הרפתקנית-חובבנית- מקוממת-מרושלת-כושלת-נכשלת הצטרפו למעגל-שכול עוד משפחות ?
איך הצטנפו-התכרבלו בתוכם אמהות, אבות,
אחים, אחיות, בנים, בנות ?
איך התכנסו בריות, אט-אט פנימה,
כמו שבלולים אל תוך קונכיות ?
אכן, גם הפעם לא תעזורנה, קינות, נהיות, תהיות, תמיהות, פליאות.
אכן גם הפעם לא תיטולנה-תקחנה-תשאנה דמויות-פוליטיות
ולו מעט טיפת אחריות על חיי-חיילינו, חיי בנינו, חיי-נערינו,
בגין רצף טיפשי, מר, נמהר, נמנע, מיותר, הרה-אסון
אשר נגרם בעטיין של החלטות כושלות, אומללות, לקויות, שגויות.
אכן, גם הפעם, ייתכן כי לא יהיה איש שילמד, מי אשר יפיק לקחים
משרשרת מקוממת-נמהרת-מיותרת-חפוזה-נמנעת-פזיזה של טעויות.
למה כאשר אנכי מתבוננת בעיניו של דן חלוץ אני חושבת על מניות.... ?
כאילו שלא חסרות לנו, באמת ובתמים, במדינתנו, כלל יותר צרות, מצוקות, בעיות ?
או שמא נובעת אכזבתנו מכך שגבוהות מדי היו מ"מנהיגינו" וממפקדינו הציפיות ?
בלית-כל-ברירה, מתמיהות, משאלות, מפְּלִיאוֹת אותה מלחמה, אזכור אף אזכורה,
כי היה מי שזמן ופנאי היה לו (איך וכיצד ייתכן הדבר ?), ערב פרוץ מלחמה,
לחשוב, לעסוק ולטפל בתיק-מניות.
והיתה בקרית-שמונה המופגזת, אשה אחת (היש מי שיודע את שמה?)
אשר בעת מטחי הירי, את כל זמנה ועיתותיה הקדישה
לחילוצן, רווחתן ולהצלתן של חיות.
עצוב בלב. מיכל כהן, כדא''ה, 11/05/07 09:09
מה אפשר לומר ? שיהיה בסדר ? שיהיה טוב ? שממה שקרה נלמד ? נתקן ? נפיק לקחים ?
את חושבת שהם יודעים איזה לקחים להפיק שם למעלה?
צה''ל חזק יותר ? זאת התשובה ?
שר בטחון מוכשר יותר ? זאת התשובה ?
רמטכ''ל שהוא חי''רניק ולא מחיל האוויר ? זאת התשובה ?
ראש ממשלה בטחוניסט אולי ?
שבת שלום.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שושנה 2006
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
בנימין |
|
4/09/07 20:02
|
|
|
|
|
את וינוגרד הייתי משווה לסטלינגרד. למרות העובדה שבהיסטוריה לא קיימת השאלה: "מה היה קורה אילו...?" ולא קיימת המלה "אם" תארו לעצמכם מה היה קורה אם סטלינגרד היתה נופלת. מה יקרה אם לועדת וינוגרד לא תהא אפשרות להוציא את הדו"ח או לא יהיה אומץ להוציא מסקנות מהמלחמה ?. איזו נפילה חופשית, נפילה רבת עצומה באמון העם והציבור במערכת השלטונית ואלו משמעויות רחבות היקף ועמוקות יהיו לדבר שכזה (חוסר אמון ברור, חוסר אמון תהומי, בלתי-ניתן לגישור ובלתי הפיך כבר קיים היום בין הציבור ל"נציגיו" ו"נבחריו" בכנסת ובממשלה. רק עיוור לא יוכל לראות זאת.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
בנימין
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
גוגל מוגל |
|
4/09/07 20:07
|
|
|
|
|
הועדה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה כלפי בג"צ.
אם תנהג הועדה על פי תשובתה היום בבג"צ ועל פי הכתוב בהחלטה של היום, יביא להתפרקותה של הועדה ולהתפזרותה בטרם עת.
גם אם תשתוק הועדה ותעביר את דוח הביניים לדו"ח הסופי, יתטרכו חבריה להגיע לגיל של מתושלח על מנת לחיות עד יום סיום עבודת הועדה.
יש כאלה שרצו להרוג את הועדה הזו בהתחלה, הם אנשים טובים. אבל יש רעים שעשו הכל על מנת שתגיע לסוף הדרך, ואז תבצע חרקירי, וכרגיל הרעים הם הם המנצחים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
גוגל מוגל
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
בנימין |
|
4/09/07 21:43
|
|
|
|
|
"וִינוֹגְרָד מִתְמוֹסֵס"
את וינוגרד הייתי משווה לסטלינגרד. למרות העובדה שבהיסטוריה לא קיימת שאלה: "מה היה קורה אילו...?" ולא קיימת אף המלה "אִם", תארו לעצמכם מה היה קורה אם סטלינגרד היתה נופלת. מה יקרה אם לועדת וינוגרד לא תהא, בסופו של דבר, אפשרות להוציא כלל דו"ח או לא יהיה לה אומץ להוציא מסקנות מן המלחמה ? איזו נפילה איומה, נפילה חופשית, צניחה אימתנית, חזקה ומזעזעת, נפילה רבת עוצמה באמון העם והציבור במערכת השלטונית ואלו השלכות ומשמעויות רחבות, רבות היקף ועמוקות יהיו לתופעה כזאת בקרבנו. חוסר אמון ברור, חוסר אמון בסיסי, תהומי, בלתי-ניתן לגישור, בלתי הפיך, כבר קיים היום בברור בין הציבור ל"נציגיו" ו"נבחריו" בכנסת ובממשלה. רק עיוור לא יוכל לראות זאת.
"וִינוֹגְרָד מִתְמוֹסֵס"
ייתכן אמנם שטרם הגיעה עת, ועוד מוקדם מדי להספיד את האיש ואת וועדתו, אשר לבטח נולדו בחטא, לא בנס
אך אתמול כאשר התבוננתי בתמונת דיוקנו של וינוגרד באינטרנט ובתחתיתה ראיתי כותרת: "וִינוֹגְרָד מִתְמוֹסֵס"
חשבתי, הרהרתי תחילה שאם אכן כן, ואם באמת "וִינוֹגְרָד מִתְמוֹסֵס"
חיים, סרג'יו, דוד, משה, גבי, גיורא, יורם, יוסי, ישראל, אהרון, אליפז, אבינועם ומי לא בארץ, אם עיין בכותרת,
את ציפורני אצבעותיו לאור מה שאמור, בעצבנות וודאי אוכל וכוֹסֵס.
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה ? מה עוד תבקשי ארצנו ? על איזה עץ גבוה עוד נאלץ לטפס ?
מה עוד צריך להתרחש ולקרות במדינתנו בה הכל, בלי יוצא מן הכלל, הכל, לא-וָדִאִי, לא-בטוח, תלוי-ועומד, רֵיק, תוסס
אותם ענבים אשר ראש מכשלתנו נָטַע ושָתַל, עשו באושים - הפרי הרקוב, נרקב ומרקיב, יושב על ענף שקורס,
תקוות, ציפיות, תהיות, אשליות, "צדק הטבעי", נשבר, מתמוטט, מתפרק, מתרסק, מתנפץ.
"הן עם לבדד ישכון", ברפסותו, אפסותו, אדישותו, שאננותו, חלמאותו, חידלונו,
חייו ממשיך כרגיל, כאילו מאוּם לא ארע: אוכל, שותה, נֶהֱנֶה ועוֹלֵץ
הכל יכול היה להיראות אכן כה-אחרת, טוב, מרנין, משמח, מדוע יש כלל צורך שהלב יִתְפַלֵץ ?
אלמלא עמד בראש מכשלתנו שלומיאל-מוקיון-טראגי, אָסונר-כישלונר-פשלונר, לֵץ בלי גבול, לֵץ בלי-דַי, לֵץ בלי קֵץ
לֵץ אשר יום-יום, מרגע הפציע שחר ועד שקיעת-חמה, עם צאתו למרקע, מסכן אותנו, גורם לליבנו להתפוצץ !
אותנו, את כולנו, למן אותה מלחמה ארורה-ונמנעת, פרחח, לא יוצלח, לא-מוצלח, נקלה-נאלח זה, אנס ואונס.
בצביעות אשר אין דוגמתה בחָלֶד, בתמימות אשר רק למראית עין הִנָה כמו של יֶלֶד
בטיפשות-רדידות-ריקנות מציאות יומיומית, בצבע וורוד ראש-מכשלתנו אולמרט מרסס
האם ייתכן כי חרף הכל, אולי, עדיין יכול בכל-זאת, כי יתרחש ולוּ בזו הפעם אף נס ?
כלום ייתכן כי וינוגרד וועדתו לא יתמוסס ? האם יש מישהו במדינה אשר לנוכח פני מציאות עָגוּמה זו איננו כועס ?
ואם וינוגרד כן יתמוסס.... עד מתי ימשיך אולמרט להחזיק בקרנות המזבח ? בשררה, כוח, הון ושלטון ידיו לכַּבֵּס ?
עד מתי ימשיך ראש-מכשלתנו בשלווה, כאילו מאום לא ארע, עד מתי ימשיך לשבת כמו מלך על כֵּס ?
דומה כי כל שבָּנִינוּ, יצרנו, אהבנו, טיפחנו, גידלנו במדינה ובארץ - במֵי-מַדְמֵנָה, מֵי-בִּיוּב, מֵי-שוֹפְכִין, מִתְבּוֹסֵס.
האם ייתכן כי לא יהיה כלל מָנוֹס ובסופו של דבר, ימוּנֶה למדינה, אף כוֹנֵס ?
איזה Mess !
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
בנימין
|
|
|
|
|
|
|