|
|
|
דן מרגלית
היא רצתה להיות בתו של משה דיין, שהיה אישיות מקרינה ושנויה במחלוקת ובעייתית, ובעיקר מיוחדת במינה, כה מקורית
|
|
|
|
|
צבי גיל
בהמשך המלחמה הנגררת בעזה - צה"ל, ומאחוריו הציבור שנותן בו אמון, אנו מאבדים את המצפן  מי שחושב באופן אופטימי שעם חיסול החמאס הבעיה של ישראל תיפתר סופית מרמה את עצמו ואת הציבור
|
|
|
|
|
אלי אלון
אחד התנאים שהתנה יצחק בן צבי לקבלת תפקיד הנשיא הוא שבית הנשיא ישכון בירושלים תרצה רבינוביץ' מדריכה וחוקרת ב-"יד בן צבי" אומרת כי אין זה מקרי שזה היה התנאי של בן- צבי. ליצחק בן צב...
|
|
|
|
|
חיים רמון
גלנט מתנגד בתקיפות לפתרון הישים של ממשל צבאי זמני, ותומך בתוכניות הזויות שלא יתממשו לעולם אני חושב שהנזקים שגרמה התנגדותו לממשל צבאי העבירו את גלנט על דעתו ולכן הוא מעלה טיעונים ...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
דיפלומטית, פוליטיקאית אביטל קולט (ילידת 1.5.1940), רומניה. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה. דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית.
|
|
|
|
|
|
|
רב, פוליטיקאי יעקב אביטן (נולד: 5 במאי 1970), פוליטיקאי ישראלי ששימש כשר לשירותי דת, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם סיעת ש"ס, סגן ראש העירייה ורב המועצה אזורית חוף אשקל
|
|
|
|
|
|
|
כלכלן ישראלי יאיר אבידן (נולד: 25 בדצמבר 1959), כלכלן. במאי 2020 החל לכהן בתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. מכהן כיום כחבר בדירקטוריון של נימה, חברת הפינטק מקבוצת
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
באום |
|
11/09/22 10:45
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
11/09/22 13:51
|
|
|
|
|
|
לרבות "חיקוי והתבוללות". עם זאת לא הבנתי את ההקשר. אחד העם דיבר על ההכנה להקים מדינה יהודית בארץ-ישראל. כאן מדובר על שימורה וקידומה. יש מרכיבים משותפים, אבל נקודת המוצא, התכלית והצורך ממוקדים עתה בעניין אחר והעניינים אינם זהים.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
באום |
|
11/09/22 15:19
|
|
|
|
|
|
העניינים בדיוק זהים. החזון של מדינת כל אזרחיה וחיסול מדינת הלאום היהודית בידי השמאל עליהם אתה מדבר לא הגיעו מתוך מוחו של השמאל הישראלי אלא שזהו חיקוי של אופנות ורעיונות שהומצאו בחו"ל בידי הוגי דעות שמאלנים וליברלים. חנוך לוין המחזאי למשל, אחד מאבות הקונספציה, אם למישהו נדמה שהוא הגה את רעיונותיו,אז הוא טועה,הוא פשוט העתיק/חיקה את הרעיונות שרווחו אז בחו"ל בשנות ה60(וויטנאם) והעביר אותם לארץ מבלי לקחת בחשבון שהתנאים פה שונים לגמרי.זו דוגמה לחיקוי מתוך התבטלות וזה מה שעושה השמאל של היום,מחקה מתוך התבטלות ולא ממציא שום דבר חדש. על זה בדיוק דיבר אחד העם ואת טענתו שחיקוי מתוך התבטלות מביאה להרס של לאום, אנחנו רואים וגם מרגישים היום הלכה למעשה והרי מאמרך עוסק בעניין הזה. גם אני אגב למדתי הרבה ואימצתי לעצמי הרבה דברים מתרבות המערב הליברלית בזמנו עת הסתובבתי עם החבר'ה בדרכים,אבל עשיתי זאת מתוך התבדלות כי ידעתי שאני חוזר לאן שאני חוזר והם חוזרים לאן שהם חוזרים.לכן נשארתי יהודי לאומי שבז לחקיינים של השמאל שעד היום לא הצליחו באמת לחדור אל תוך הליבה של תרבות המערב.העולם לא משתנה ודברים שנאמרו אפילו לפני 3000 שנה עדיין רלוונטים,לא כל שכן דברים שנאמרו לפני 100 שנה או משהו.אין חדש תחת השמש.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
באום
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
15/09/22 12:27
|
|
|
|
|
|
כשהחלה בישוב היהודי המחלוקת הפנימית על הזכות על הארץ בעקבות ניצחונות מלחמת ששת-הימים, עמדה ביסוד הויכוח הנמשך עד עצם היום הזה סוגיית ההגמוניה (את המלחמה ניהלה ממשלה שבה היו שותפים גם נציגי חירות והליברלים) והגישה שגרסה שיש לשמור את השטח ששוחרר בידינו, נבעה בעיקר מעמדת המפד"ל והימין דאז כשהשמאל ראה בה פיקדון זמני לצורך מו"מ עם הערבים – ירדן, הפלשתינאים והליגה הערבית. התנהלות דיין בכותל ובהחזרת כ- 400 אלף פליטים מאיו"ש שברחו לירדן, היא אחד המחדלים הקשים ביותר של ההנהגה הישראלית בכל הזמנים.
היה ברור מאז כשם שברור גם עכשיו, שהשמאל עדיין חותר להיפרדות טריטוריאלית מהפלשתינאים באמצעות החזרת שטחים, בעוד הימין רואה בשטח אלמנט לאומי נפרד ובנוכחות הפלשתינאית בו, אלמנט אחר...
לפיכך, הגמוניה שלטונית שמאנית או מרכז-שמאל בישראל, תחפש דרכים לקדם את החזרת השטחים, ולו גם בעזרת כפייה אמריקנית 0והאמריקנים יודעים זאת ולכן "מסמפטים" את גנץ ולפיד ומסייעים להם באופנים שונים.
בימי רבין והסכם השלום עם ירדן, יהיו מהלכי אוסלו חלק מאותה השקפת עולם, והוא הדין גם עם הסכם פרס-חוסיין, שטורפד לפני כן ע"י שמיר.
כיום, כשהימין נראה חזק יותר פוליטית, יתקשה השמאל לבצע מדיניות החזרה פיסית, ועל כן הוא מנהל מלחמת דימויים שמטרתה לשנות את מאזן התמיכה הציבורי ולחזור לדרך ההונאה הרבינית, או לפחות למנוע סיפוח השטח לישראל באופן חד-צדדי (דבר שעשוי לפגוע בהסכם השלום עם ירדן (ההישג המדיני היחיד של השמאל לפי שעה).
ככל שיתחזק הימין – בין אם בגלל דמוגרפיה, קירבה ליהדות, אמונה דתית או זיקה לאומית חזקה יותר משל השמאל (שאצלו הפוסט-ציונות והציונות כבר כמעט באותה עוצמה) – יתרחק השמאל משאיפתו להתנתק מהפלשתינאים ואיו"ש כעיסקת חבילה, ויעמוד בפני אופי חברתי-לאומי-אמוני, מובהק וקשוח יותר; כאן נעוץ המאבק ההגמוני.
גוש האוכלוסייה העיקרי ביסודו הוא ימני, גוש זה נבלם בדרכים שונות ע"י מוקדי כוח הגמוניים שבהם שולט השמאל ובכללם: צה"ל, בית המשפט, האקדמיה, התקשורת וחלק מהקבוצות הכלכליות החזקות במשק – חדירת הגמוניה זו לצה"ל, (וכיום זה כבר ברור לחלוטין) – היא סכנה לביטחון הלאומי. הריפיון הצבאי, הרפיסות במאבק נגד הטרור במיוחד נגד חמאס, והניסיון "למתן" את קידום ברית-אברהם ולהתנותה בהסדר עם הפלשתינאים (מאמץ ישראלי - (שמאל-מרכז) - אמריקני (דמוקרטים-היהדות הרפורמית) משולב הוא יסוד כל האנרכיה הפוליטית בה אנו נתונים. אירופה מועלת בשיתוף עם ארה"ב, לפחות אירופה שבה השמאל-מרכז המדינתי עדיין בשלטון.
זו איננה שאלה של חדש תחת השמש, אלא של תכלית היותנו עם יהודי וחזרתנו לארץ-ישראל דווקא. פעילות השמאל -מרכז איננה מקרה אלא מעשה בכוונת-מכוון. פוסט מודרנה ופוסט ציונות הם חלק מאותו מאבק בתחום האידאולוגי, ההכחשה שישראל הוא עם ככל העמים – היא חלק מאותו מאבק, הגדרת הציונות כגזענות, מלחמת ניו-יורק טיימס בישראל, מימון אירגוני הטרור ומימון אירגוני שמאל המגיעים לכאן כדי להשחיר את ישראל בתקשורת העולמית – כולם חלק מאותו מאבק, ויש עוד ועוד. בתחום מאבק מדיני-הסברתי-תדמיתי זה מעשיו של נתניהו כראש ממשלה וכראש אופוזיציה גם יחד לא עמדו על הגובה...
אפשר שברקע הרצון להיות ככל העמים ע"י שחרור מהיהדות והציונות קיים גם מרכיב של התבוללות: הרצון להיות ככל העמים מתוך התבטלות, רצון הנובע מאי-הבנת הסוגייה כולה ומשמעויותיה.
אני אישית סבור שהרצון לחיקוי מתוך התבוללות לא היה המניע אלא התוצאה של אסון מלחמת העולם השניה ושואת אירופה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
הירונימוס |
|
11/09/22 17:28
|
|
|
|
|
|
ברור שיש בישראל בעיית משילות, הדבר נובע מכך שארגונים, קהילות ואוכלוסיות שלמות בישראל קיבלו זכויות אוטונומיות שהשלטון מנוע על פי חוק מלהתערב בהן. דוגמה בולטת היא החינוך הממ״ד שמנוהל על ידי מועצה עצמאית (וכמובן פוליטית) ואין לאף אחד בישראל זכות להתערב במה שקורה שם אבל התקציבים שלהם הם הגדולים ביותר בישראל פר קפיטה. החינוך החרדי דומה ביותר אם כי מבחינה תקציבית הוא פחות מוסדר מהממ״ד.
דוגמאות נוספות הן איגודים פרופסיונליים כמו לשכת עורכי הדין למשל שמנהלות את ענייניהן בסתר והרחק מענייני הממלכה שאינה רשאית להתערב. בנוסף לארגונים מסוג זה יש כמובן קהילות שלמות שנטלו בכוח (פוליטי או סתם ביריוני) חסינות מפני התערבות ממלכתית בענייניהן, החל ממתנחלים שחסינים בפני התערבות הצבא בעבירות פליליות והשתלטות על קרקעות וכלה בבדואים שנושאים נשים רבות ומשתלטים על קרקעות ואין איש פוצה פה.
המשטרה שלנו קטנה מדי מכדי למלא את כל תפקידיה הן בהגנה מפני עבריינים פליליים או עברייני תנועה והן בתפקידה לשמירה והגנה מפני עבירות בטחון ופיגועים. (למשל אין אונים בטיפול בשוהים בלתי חוקיים, אין אונים בטיפול בגניבות רכב, פריצות וביריונות וכו׳).
אלמנט נוסף בחוסר משילות היא ההפקרות הכללית שמתחילה מלמעלה לדוגמה - אין מערכת מעקב וביצוע של החלטות ממשלה (!!!), אין אכיפה של תקנות וחוקים (למשל ההפקרות המוחלטת בבני ברק או ביישובים ערביים, ההפקרות באיסור הצגת חמץ בפסח ויש כמובן עוד).
יש בעיה בנורמות של אנשי ציבור כמו אסירים פליליים שמכהנים בתפקידי שרים, חברי כנסת שכומדים לדין וברוב חוצפתם ממשיכים לכהן בכנסת, אישי ציבור בכירים ששומרים על ״זכות השתיקה״, ראש ממשלה שחי ללא בושה חיי מיליונר על חשבון הציבור ומתרועע עם טייקונים ועבריינים, ויש עוד.
וכמובן בעיית הכיבוש - מחד המדינה אוסרת אפילו על הצגת מפות של הקו הירוק (אם כי כמובן שאין לה יכולת לאכוף את האיסור), ומאידך יש חומת הפרדה לאורך מתווה הקו הירוק. מחדיש בשטחים הכבושים אוכלוסיות שלמות שעבורן אין קו ירוק ולידן אוכלוסיות שלגביהן הקו הירוק שריר וקיים אבל קשה לכפות זאת.
כל זאת בלי שום קשר לזהות היהודית או הישראלית או כל בעיה אידאולוגית.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
הירונימוס
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
14/09/22 22:57
|
|
|
|
|
|
אני יודע מהי חוסר משילות ואינך צריך למנות באזני חלק מהדוגמאות הבולטות לכך שהיא אכן קימת במקומותינו. השאלה הנכונה היא האם בדרך בה אנו הולכים בעשור או שניים האחרונים אנו מתקדמים לקראת מציאות משופרת או מתדרדרים לקראת הרס וקשיים חמורים הרבה יותר? ועל כך אינך משיב!
כפי שוודאי קראת במאמר האחרון וכפי שגם ציינתי לא אחת, דעותינו חלוקות ובחלק גדול מהמקרים אפילו הפוכות. לא אנסה אפוא לשנות זאת משום שאמונות אמת והבל גם יחד, הן חלק מהאמונה אצל רבים.
לכן, כתבתי הפעם וגם בעבר שיש לקבל הכרעה דמוקרטית מחייבת של רוב העם בשאלות המחלוקת, לאחר דיון וניסיון שכנוע הדדי קונקרטי ומי שלא יוכל או לא ירצה לחיות עימה, ימצא לעצמו "גן עדן חדש" במרחב עולמנו הגדול, אך לא כאן עימנו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
הירונימוס |
|
15/09/22 17:57
|
|
|
|
|
|
כל הדברים אותם הזכרתי בעניין חוסר המשילות רק הולכים ומתגברים במשך השנים, לעתים בקפיצת מדרגה משברית ולעתים באופן הדרגתי.
חוסר המשילות הנובע מאוטונומיה של קהילות וקבוצות אוכלוסיה מתפתח בעיקר בתקופות של משבר פוליטי (למשל הויתור לחרדים בנושאי חינוך), חוסר המשילות הנובע מרשלנות (כמו אי קיום החלטות ממשלה) הוא בדרך כלל הדרגתי ומצטבר, חוסר המשילות הנובע מאזלת יד (כגון מחסור בשוטרים או בפקחים) אף הוא הדרגתי ומצטבר ונוגע בתחומי חיים רבים שמתבטאים בהפרת חוק סיטונית (כמו חוקי תנועה, חוקי מס, תקנות בטיחות וכו׳), ובטח שיש עוד.
הפתרון לא נמצא בכל מני הכרעות פוליטיות מדומיינות, אין לכך שום קשר לאידאולוגיה אלא אך ורק לפרקסיס לקוי שהתפתח בעיקר תחת שנות שלטון רבות של הימין בישראל שתרגם את הברדק הפלמחניקי לשיטת פעולה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
הירונימוס
|
|
|
|
|
|
|