|
|
|
דרור אידר
למרות הקשיים ומורכבות המצב חובה לראות את התמונה הרחבה ולהודות על נס התקומה המדינית ועל היכולת להגן על עצמנו  על שמחה בזמנים קשים ועל ה"אף-על-פי-כן" המפורסם של ברנר. טובה הארץ מאוד...
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
אנשים בבזל לא בדיוק מבינים את פשר מלחמתנו בטרור הם, כמו בית הדין האנטישמי בהאג ניזונים בערוצי הטלוויזיה ממראות ההרג וההרס בארץ החמאס
|
|
|
|
|
רון בריימן
תשובה ציונית הולמת ומתבקשת מול "בית הדין" האנטישמי בהאג היא הצטרפות של כל הכוחות הציוניים לממשלת חירום, מיאיר לפיד ועד איתמר בן-גביר לשם כך על כולם לגזור על עצמם איפוק ואחריות
|
|
|
|
|
אלון קוחלני
ביה"ד הארצי לעבודה דן בסוגיה שהייתה במשך עשרות שנים נטושה במחלוקת פרשנית וקרא למשרד הפנים לעשות סדר (ע"ע (ארצי) 58770-11-23 ריוא חטיב נ' עמותת עורכי דין למינהל תקין
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
דיפלומטית, פוליטיקאית אביטל קולט (ילידת 1.5.1940), רומניה. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה. דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית.
|
|
|
|
|
|
|
רב, פוליטיקאי יעקב אביטן (נולד: 5 במאי 1970), פוליטיקאי ישראלי ששימש כשר לשירותי דת, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם סיעת ש"ס, סגן ראש העירייה ורב המועצה אזורית חוף אשקל
|
|
|
|
|
|
|
כלכלן ישראלי יאיר אבידן (נולד: 25 בדצמבר 1959), כלכלן. במאי 2020 החל לכהן בתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. מכהן כיום כחבר בדירקטוריון של נימה, חברת הפינטק מקבוצת
|
|
|
|
|
|
נבזות |
|
|
|
מאת: אביתר בן-צדף | 10/11/2007 |
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
שמעון מהצפון |
|
10/11/07 19:38
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
משה, עורך-דין |
|
10/11/07 22:45
|
|
|
|
|
אינני כופר, כמובן, בצדקת דרישתם של אורי אריאל ואביתר בן-צדף, כי היהודים תושבי יו"ש (לצערי כבר אין יש"ע) יושוו גם בתחום ההנצחה וחלוקת הכספים לכך ממשרד הביטחון, לאלה המתגוררים בתחומי "הקו הירוק". העמדה המגונה שהוצגה ע"י משרד הביטחון, שלפיה חוק שירות ביטחון חל גם ביו"ש, אך חוק התגמולים להורים שכולים אינו חל שם - מהווה איפה ואיפה בין שווים, אפליה פסולה והתנכלות פוליטית לחלק חשוב של האוכלוסיה.
אבל, ללא קשר, יש לדעתי להפסיק את הפרויקטים הפרטיים של הנצחה בידי בודדים, על שטחים ציבוריים. אינני מתנגד, ואיש גם אינו זכאי להתנגד, להנצחת חייל שנפל בידי בני משפחתו, בפינת הנצחה בביתם.
ואולם, ישראל כבר שטופה בהמון מצבות מכל הסוגים, הגדלים, המינים, הטעמים (ובמקרים רבים מאוד חוסר-טעם משווע) והצבעים. בליל של פסלים, אנדרטאות, גלי-עד, מצבות ותמונות מוצב לא רק לזכר חללי צה"ל, אלא גם במקומות שבהם אירעו תאונות דרכים קטלניות.
אינך רואה תופעה כזו בשום מדינה, ולפחות תאונות דרכים קטלניות יש למכביר גם במדינות אחרות. הורים שכולים מקימים, אם רצונם בכך, פינת הנצחה בדירתם או בחצר ביתם, ובזה תם העניין. אצלנו מנכסים הורים לעצמם שטחים ציבוריים, ואיש אינו מעז לומר להם: סליחה, את טעמכם האישי תוכלו להפגין בביתכם, ואילו בתחום הציבור לא נרשה עוד את הבליל שתואר לעיל.
יש מקרים שבהם קבוצות של הורים שכולים לוחצות להתייחס אל בניהן באופן שונה מהיחס לחיילים אחרים. כך, למשל, הורים של חללי אסון המסוקים מנסים כל השנים לזכות ביחס מיוחד. למה? במה שונה חייל שנהרג באותה התנגשות מסוקים והוא אחד מ-73 חללים, מחייל אחר, שנפל לבדו בפעולה נגד מחבלים?.
אצלנו, כרגיל, הבאלאגן חוגג, ואיש הישר בעיניו יעשה. פוליטיקאים לא יעזו לומר מילה קשה ותקיפה להורים שכולים, אך הניסיון מוכיח - המקרה של דוד גרוסמן, למשל - כי העובדה שחייל נהרג בשירותו 0או האזרח נהרג בתאונת דרכים) אינה הופכת את הוריו לחכמים, נבונים, בעלי התנהגות נאותה, ישרי-לב, מצניעי-לכת ושאר תכונות טובות. יש הורים שכולים שהשכול העצים דווקא תכונות שליליות שהיו בהם עוד לפני האסון, וכעת הם דורשים שראש הממשלה בכבודו ובעצמו יתייצב בכל אזכרה לבנם. לפני מות הבן, הם נמנו עם ההורים שטלפנו למח"ט כדי לצעוק עליו שהבן אינו מקבל דייסה בבוקר, או שהבן לא נשלח השבוע לקורס מכ"ים למרות שהוא חייל מצטיין (לדעתם).
את ההנצחה הציבורית יש לעשות בבתי העלמין הצבאיים ובבתי "יד לבנים", ותו לא. לכל חייל יש להקדיש אותו מקום ואותם משאבים בדיוק. כמו שקברי הנופלים הם בעלי מידות אחידות, עיצוב וכיתוב כמעטו זהה (גם בתחום זה היו כמה פורצי-גדר בין ההורים).
בכך יושם ממילא קץ לקיפוח ההורים השכולים תושבי יו"ש.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אביתר בן-צדף |
|
10/11/07 23:56
|
|
|
|
|
משה, אני מסכים עמך בכל הקשור להנצחה במרחב הציבורי. כתבתי לא מעט על ביזיון האנדרטות המוזנחות והנטושות. עוד אכתוב על כך - גם כאן.
הנצחה פרטית מסוג אחר נעשית במרחב הפרטי: כתיבת ספר לזכר הנופל, כתיבת ספר תורה, בניית אגף בבית-ספר, או במוסד אחר, נטיעת עצים, הקמת גן/גינה וכיו"ב. לכך נדרשת עזרה ציבורית (מוצדקת!) כיוון שהיא מעשירה את חיינו. ועליה איני מוכן לוותר.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אביתר בן-צדף
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
דורון ט |
|
11/11/07 10:59
|
|
|
|
|
|
אירופה מלאה באנדרטאות של אנשים שנהרגו בתאונות דרכים, ואני מדבר על מדינות נאורות, כמו למשל הולנד וגרמנייה. הייתי השנה חודשיים במדינות אלה ופגשתי בדרכי עשרות רבות כאלה. ושם האנטרטאות אפילו בעלות גוון דתי, שפה בדרך כלל זה לא קיים. דהיינו בני המשפחה מקימים דוכן תפילה קטן משייש איכותי בצד הדרך, לרוב עם פסל של מרייה. נראה לי, שגם שם זה מעשה לא חוקי, ברם הרשויות, ככל הנראה, לא מעיזות להוריד אותם. דהיינו עבודת האלילים הזאת של בניית מצבות, קיימת לא רק אצלנו אלא במרבית, אם לא בכל מדינות העולם.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
דורון ט
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
ישראלי מתוסכל |
|
10/11/07 23:01
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
רותי א. |
|
11/11/07 09:09
|
|
|
|
|
חשיפת שטיפת המוח שעשה הצבא לחיילים, ואחרי שהודו המשת"פים הפסיכולוגים במניפולציות על החיילים, ואחרי החשיפה של הסבת הצבא לצבא פוסט-מודרני של מדינה שאין לה כבר אויבים (כך הצבא!), עדיין הכתומים רצים לשרת, אין לנו תקווה. ה"ממלכתיים", כמו הסמול (וסליחה על ההשוואה של אנשים שאני אוהבת, לאלה שאני לא)לא יתן לעובדות לקלקל לו את האשליות. האשליה המיוחדת להם היא ש"אם לא אנחנו, מי יגן על המדינה". ממלכתיים יקרים: הצבא לא מגן ולא מתכוון להגן על המדינה. היא אפילו לא כל-כך חשובה לראשיו. מה שחשוב להם זאת המקפצה לפוליטיקה. צה"ל הוא המקפצה, ואתם אלה שמחזיקים להם אותה על כתפיכם וסופגים את המכות. וכשאתם מתים (לבנון) באים אחרים משלכם.כשאתם נהרגים, אתם נהרגים על מזבח ה"התכנסות", המדינה הפלסטינית, הקו הירוק ושאר חידקים אלימים.כן, מתים מזה!מתים עוד קודם מביטול "נוהל שכן".
מתים משמירת חייהם של "חפים מפשע" ערבים. קחו אוויר וחישבו על זה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רותי א.
|
|
|
|
|
|
|