|
|
|
רון בריימן
תשובה ציונית הולמת ומתבקשת מול "בית הדין" האנטישמי בהאג היא הצטרפות של כל הכוחות הציוניים לממשלת חירום, מיאיר לפיד ועד איתמר בן-גביר  לשם כך על כולם לגזור על עצמם איפוק ואחריות
|
|
|
|
|
אלון קוחלני
ביה"ד הארצי לעבודה דן בסוגיה שהייתה במשך עשרות שנים נטושה במחלוקת פרשנית וקרא למשרד הפנים לעשות סדר (ע"ע (ארצי) 58770-11-23 ריוא חטיב נ' עמותת עורכי דין למינהל תקין
|
|
|
|
|
דן מרגלית
שלושה או חמישה ימים לפני תאריך היעד לפקיעת האולטימטום בנימין נתניהו יחריף את העימות בגליל העליון ממנו נסוג בבושה ובבושת פנים ובחרפה
|
|
|
|
|
צבי גיל
בהמשך המלחמה הנגררת בעזה - צה"ל, ומאחוריו הציבור שנותן בו אמון, אנו מאבדים את המצפן מי שחושב באופן אופטימי שעם חיסול החמאס הבעיה של ישראל תיפתר סופית מרמה את עצמו ואת הציבור
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
דיפלומטית, פוליטיקאית אביטל קולט (ילידת 1.5.1940), רומניה. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה. דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית.
|
|
|
|
|
|
|
רב, פוליטיקאי יעקב אביטן (נולד: 5 במאי 1970), פוליטיקאי ישראלי ששימש כשר לשירותי דת, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם סיעת ש"ס, סגן ראש העירייה ורב המועצה אזורית חוף אשקל
|
|
|
|
|
|
|
כלכלן ישראלי יאיר אבידן (נולד: 25 בדצמבר 1959), כלכלן. במאי 2020 החל לכהן בתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. מכהן כיום כחבר בדירקטוריון של נימה, חברת הפינטק מקבוצת
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
אלכסנדר |
|
6/07/08 17:15
|
|
|
|
|
ראש מֶמְשָלָה סְמַרְטוּט, חדל-אישים, חסר-אונים, בז לעצמו, בז למדינתו, בז לעמו, בן נעוות המרדות
אנטי-גמור של אחריות, צל-מוחלט של אישיות, שִיא של בוּז, זִילְזוּל בלי-גְבוּל בחיים, שִיא של צְבִיעוּת
מתייחס אל חיילינו, אל בנינו, אל נערינו, אלינו כמו אל עצמו, כפי שהוא נראה בעינינו : חפץ, תפאורה, צעצוע, קישוט, ריהוט. ראש מכשלה כה עלוב, כה נבוב, כה נבול, כה חלול, במצב כה קאפוט
גוליית במדינת גמדים, שליט ברפובליקת בננות, ענק בארץ לִילִיפוּט.
בתולדותינו לא היה לנו מעולם עדיין אדם כה נִקְלֶה, כה נִבְזֶה, כה בָּלֶה,
יצור אשר את כוחותינו מְכָלֶה ובכל זאת מְכַהֵן (יש הדואגים לכיסאם ואומרים לו אָמֵן) כראש מַכְשֵלָה
איך לערך חיינו מתייחס בצורה כה זוֹלָה, מוּפְקָרָה, מַפְקִירָה, מוּזְנָחָה, מְרוּשָלָה, אוּמְלָלָה ?
התייחסות שטחית, אסונית, אפסונית, עקבית, מזלזלת, מקוממת, רדודה, קלילה וקלה
עובדה המעידה כי עבורנו, עבור עמנו, ראש מכשלתנו, לא היה מעולם ברכה אלא קְלָלָה.
דבר-מה בסיסי בממלכתו המושחתת-מסואבת מן השורש ומן היסוד במַהוּת מאד רָקוּב
כלום יש פלא בכך כי ראש מכשלתנו נראה כחֶרְפָּה ? כְּבוּשָה ? ככְּלִימָה ?
כה עָגוּם במראהו ? כה עָלוּב ? כה מדוכא ? כה עָצוּב ?
אמנם, תפקידו עושה ממנו אדם בעל-כוח, איש שררה, בעל שלטון, איש מאד חשוב
אך עמוק בנשמה, קיים אצלו וואקום, חלל, ריק, מִפגע, חוצְפה, בוז, יריקה עסיסית בפרצוּף !
ראש מכשלה יהִיר אשר בָּז למוסד ביקורת המדינה, בז לכל ביקורת כלפיו, שולחם לכל רוח, שוללם על הסף,
משתלח בהם בכל הזדמנות, את זרע הפורענות, פירות הבְּאוּשִים אותם נטע ושתל, מעולם לא קטף
משל וכאילו היתה ביקורת בבחינת מיטרד עבורו, בגדר בדיחה, שטות וטעות מכוונת, אשר ריח זדוֹן ממנה נדף
תולדות כשלונותיו-שגיאותיו-טעויותיו מתעד ראש מכשלתנו מדי יום ביומו, במו מחדליו מוסיף דף-אחר-דף
להיכן נגוזו ערכינו ? לאן נעלמה ערבותינו ? ערבות הדדית ? איפה קיימת נשיאה באחריות ? אַיֵה הרעות ? בצמרת שולטים רק להיטות לכוח, לשררה, למעילה, בעילה, זימה, זדון, זנות ומינות.
כיצד ואיך עלה בידו של שלומיאל-מושלם-נורא-זה, איש כה בלתי-ראוי, כה-בלתי מוצלח, כה-בלתי-יוצלח
אשר בראי בוקר-בוקר מתבונן בעצמו, בהשתדלו בוודאי לנסות להיראות מְטוּפַּח
כיצד עלה ואיך הצליח להשליך, בעקבות מלחמה, משפחות כה רבות ישירות מן הפחת לפח ?
בעוד הוא ולוּ טיפת אחריות אישית על עצמו לא נושא, לא נוטל. אחרי ככלות הכל הן משמש הוא
כראש מכשלת עם ישראל. מעולם לא חשב אודות כך, כאשר אחריות אישית על עצמו, כלל לא לקח.
לטכס הזיכרון השנתי בהר-הרצל, נמנע מלהגיע, נעדר במפגיע, לא הופיע, לא בא, לא נכח.
אין זאת אלא שבנשמתו, לא רק כראש מכשלה, לא זכה לחינוך ראוי והולם, נותר מופקר, מנוכר,
לעמו יצור זר, קר ומוזר. יצור מוזנח, מתנהג כילד רחוב, כפוּשטק ופרחח.
פוליטיקאי יהיר-שאפתן-חמקמק-חלקלק-ממולח אשר דרך ארץ ישכיל ללמוד (אולי) רק משכמותו ומצלופח
כלפי חוץ נראה ראש מכשלתנו תמים כתינוק בן-יומו, נקי וצחור כשלג, זך וצח
אך אם תתן לו רק הזדמנות, נזק ישית וימיט על כולנו, נזק עצום : בוּם ! בוּם ! בוּם ! טְרַח ! טְרַח ! טְרַח !
שַמוֹת יעשה מסביבו, בבתינו יגרום לפוגרום, יביא בחילה בנשמה, שאט נפש, גועל, מפח.
איש אשר פעל בפזיזות, בחובבנות, בחוסר מוחלט של מקצועיות, בחופזה, בלי כל תעוזה,
ל
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
תמרה |
|
6/07/08 17:57
|
|
|
|
|
אֵיך.... אֵיך.... אֵיך.... כך מֵת הקַבִּינֵט.... ? ? ?
כלל לא לפתע מֵת הקַבִּינֵט. זה היה צפוי. זה היה ראוי. זה היה חזוי. זה היה רצוי. הקַבִּינֵט מֵת.
יש אף האומרים כי הקַבִּינֵט לא רק מֵת בלבד - אלא החליט להתאבד. שֵד נכנס בו. נכנס בו שֵד.
חש כי לנוכח מציאות החיים הסוערים-המיוסרים-המכוערים החל להתגמד.
לכן החליט הקַבִּינֵט להתאבד. לעשות כן אף בלי נוכחותו של עד.
לא ככה סתם מת הקַבִּינֵט. מת הקבינט בחטא. חטא גדול. חטא יום אתמול. לכן מת הקַבִּינֵט.
קַבִּינֵט אשר לא עשה כְּלוּם. לא טרח בִּמְאוּם. שקע רק בנימנוּם. משוּם-דבר נראה הָלוּם. הָמוּם.
אט-אט חל בו גם כירסום. נשמע יותר עָמוּם, בָּלוּם, עָלוּם. מלא בשפע של גימגום.
הפך עָרוּם, צָרוּם, פָּרום. יש האומרים אף כי הוגש נגדו כבר כתב-אישום.
כאשר נסתבר לכל, כי הקַבִּינֵט כלל לא לפתע הפך להיות לגמרי בעל-מום, נפל הקַבִּינֵט בבת-אחת, קָרַס בְּבּוּם.
קַבִּינֵט אשר זילזל, חגג, להג, לגלג, קטרג, את עצמו בלבד עִנֵג, יום-יום התמוגג. את ההיסטוריה לא דגדג.
לא חש כלל כי העם מאוס מאס בו (אחרי ככלות הכל, הן לכל דבר יש עת). העם מזמן נתן לו גט.
קַבִּינֵט כסיל ואוויל אשר לשום מקום לא חפץ, לא רצה, לא הצליח להוביל. לא הנהיג. לא היה שולט.
ביהירות, טיפשות, עִיקשות, נוּקשוּת, חֵרשות, אדישות, תְלישות, התכתשות,
עיוורון, זילזול ויוהרה היה הקַבִּינֵט בולט.
כאשר להחליט היה צריך, שִקְשֵק כולו, קבל פיק ברכיים, רעדו לו הידיים. הרופאים ציוו לו דֶקִינֵט.
כך, באופן זה, בדרך זו, מת. התאבד הקַבִּינֵט.
זו אכן האמת. כל האמת. רק האמת.
הקַבִּינֵט מת. אפילו לא במשחק טניס מת הקַבִּינֵט. לא היה כאן כל עניין של נֵט.
את שומעת נִינֵט ? איננו חי יותר הקַבִּינֵט. שבק חיים לכל חי. מת הקַבִּינֵט. ברוך דיין אמת.
שח היום לי ילד ברחוב ריינס שאף לא אחד מחברי הקַבִּינֵט
לא יכול היה ומסוגל כמותו לרכב על קוֹרְקִינֵט.
אלה חיים אלה ? הפטיר הילד. טוב אם כן, טוב לכן, מה טוב, שמת הקַבִּינֵט.
מלמעלה, מארמון השן, צפצף הקַבִּינֵט עלינו. על כולנו.
בנו האזרחים, אזרחי המדינה, ללא שעור וגבול זילזל. היתל, טילטל, מילמל והתפתל.
לא יכול היה הקַבִּינֵט עם האמת ועם המציאות להתעמת.
ביוהרתו ובהתנשאותו נסה אותנו להרשים. מטרות אשר לא היו לו כלל, העמיד פנים, השים עצמו מגשים.
אוֹ-טוֹ-טוֹ צריך אותו היה גם להנשים. אבל בתיפקודו אותנו רק קלקל. את אמוננו בו כליל דִלֵל. את שורותינו אך דילדל. זכר בנים חִלֵל. משפחות רבות אימלל. את עצמו בלבד הִלֵל. אך לחיי יום-יום לא יכול היה להסתגל.
לא הייתי זאת אף לאוייבינו מאחל. מי היה מאמין כי כך יקרה לנו ? מי פִּלֵל ? מי מִלֵל ?
אבל לפחות, חֵרֵף ולַמְרוֹת, עם ישראל חַי. חי וקיים. עֲדֵי עולם. השֶבַח לאֵל ! יְחִי עם ישראל !
אך בל נשכח, חרף שאט-הנפש, דַאֲבוֹן-הלב, הגועל, החֶרְפָּה, הבּוּשָה, הכְּלִימָה, הבְּחִילָה והמַפַּח,
בְגִין קַבִּינֵט כה לא מוּצְלָח, כה לא יוּצְלָח, כה מְפוּלָח, כה מְפוּצְלָח, כה בִּלְתִי-יְסוּלָח !
כִּי יש עדיין מי אשר שוֹאֵל : מתי, אם בכלל, יבוא לציון גוֹאֵל... ?
יען בינתיים, עד אשר יבוא משיח, יימשך אצלנו וודאי בלהט רב-השיח,
ואין ספק כי עד אז נאלץ כולנו לִשְהוֹת בצֵל (לך אל נמלה עצֵל...) כך זה מִצְטַלְצֵל... כך זה לפחות מֵרִיחַ !
למצוא מקום, פִּנָה, תחת סככה, למרגלות עץ או תחת שִיחַ. חלומות גנוזים בתוך בועות סבון לאוויר נפריח.
יען עד אשר יבוא
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שאלת תם |
|
7/07/08 08:23
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
תמרה |
|
7/07/08 16:39
|
|
|
|
|
הקַבִּינֵט מת. אפילו לא במשחק טניס מת הקַבִּינֵט. לא היה כאן כל עניין של נֵט.
את שומעת נִינֵט ? איננו חי יותר הקַבִּינֵט. שבק חיים לכל חי. מת הקַבִּינֵט. ברוך דיין אמת.
שח היום לי ילד ברחוב ריינס שאף לא אחד מחברי הקַבִּינֵט
לא יכול היה ומסוגל כמותו לרכב על קוֹרְקִינֵט.
אלה חיים אלה ? הפטיר הילד. טוב אם כן, טוב לכן, מה טוב, שמת הקַבִּינֵט.
מלמעלה, מארמון השן, צפצף הקַבִּינֵט עלינו. על כולנו.
בנו האזרחים, אזרחי המדינה, ללא שעור וגבול זילזל. היתל, טילטל, מילמל והתפתל.
לא יכול היה הקַבִּינֵט עם האמת ועם המציאות להתעמת.
ביוהרתו ובהתנשאותו נסה אותנו להרשים. מטרות אשר לא היו לו כלל, העמיד פנים, השים עצמו מגשים.
אוֹ-טוֹ-טוֹ צריך אותו גם להנשים. אבל בתיפקודו אותנו רק קלקל. את אמוננו בו כליל דִלֵל. את שורותינו אך דילדל. זכר בנים חִלֵל. משפחות רבות אימלל. את עצמו בלבד הִלֵל. אך לחיי יום-יום לא יכול היה להסתגל.
לא הייתי זאת אף לאוייבינו מאחל. מי היה מאמין כי כך יקרה לנו ? מי פִּלֵל ? מי מִלֵל ?
אבל לפחות, חֵרֵף ולַמְרוֹת, עם ישראל חַי. חי וקיים. עֲדֵי עולם. השֶבַח לאֵל ! יְחִי עם ישראל !
אך בל נשכח, חרף שאט-הנפש, דַאֲבוֹן-הלב, הגועל, החֶרְפָּה, הבּוּשָה, הכְּלִימָה, הבְּחִילָה והמַפַּח,
בְגִין קַבִּינֵט כה לא מוּצְלָח, כה לא יוּצְלָח, כה מְפוּלָח, כה מְפוּצְלָח, כה בִּלְתִי-יְסוּלָח !
כִּי יש עדיין מי אשר שוֹאֵל : מתי, אם בכלל, יבוא לציון גוֹאֵל... ?
יען בינתיים, עד אשר יבוא משיח, יימשך אצלנו וודאי בלהט רב-השיח,
ואין ספק כי עד אז נאלץ כולנו לִשְהוֹת בצֵל (לך אל נמלה עצֵל...) כך זה מִצְטַלְצֵל... כך זה לפחות מֵרִיחַ !
למצוא מקום, פִּנָה, תחת סככה, למרגלות עץ או תחת שִיחַ. חלומות גנוזים בתוך בועות סבון לאוויר נפריח.
יען עד אשר יבוא משיח נִשָמַע כעַם אשר על גורלו בוֹכֶה כמִתְנַצֵל,
עַם מכה על חטא על חזונו אשר אָבַד ואין לו דרך חילופית מלבד זו שבמוֹרָד, אין כל אפשרות אחרת להִינָצֵל,
עַם אשר מוריד דמעות על תקוותו אשר עליה המסך ירד, כאשר ברקע בדָרוֹם בָּרַד של מַטְחֵי טִילֵי קאסם וגְרָאד
)כלום היה מי אשר חָבַש בגדי-שְרָד ואשר בממשלה מכך חָרַד?)
מראה קשה ממנו אין אדם, אזרח אחד בארץ, אשר אינו מוּטְרָד ועַם שָלֵם, בשל כך, אפילו לא מָרַד.
חִזָּיוֹן נורא אשר מְצַלְצֵל כמְנַצֵל, כמְפַצֵל ומִתְפַּצֵל.
אֵיך.... אֵיך.... אֵיך.... כָּך מֵת הקַבִּינֵט.... ? ? ? אֵיך....
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
פראייר מצוי |
|
6/07/08 18:25
|
|
|
|
|
מהיעד הממוגן - אולמרט, שעליו בעצם באה הדרישה לוועדה להגן.
ואולי בכלל לא חשובה הוועדה עצמה כמו שחשוב להטיל אימה ומהומה על הפרקליטות ועל המשטרה.
שיפחדו מבדיקות ומביקורות, שיהיו עסוקים כל היום בוויכוחים ציבוריים בממשלה ובכל מיני פורומים שמארגן להם פרידמן, העיקר שלא יהיה להם זמן, כוח ו"ראש" לחקירות של אולמרט.
הכל, אבל ממש הכל, עושים על-מנת לעכב לדחות להפריע ולהציק.
אילו ידע אולמרט שהוא חף מפשע היה מזרז את החקירות, אץ רץ להוציא עצמו נקי כמו שעשה יעקב נאמן למשל.
אך לא, הוא יודע מה הוא עשה ויודע שאם יעזוב את השלטון לא ישוב אליו. לו אין אולמרט, כמו שלחיים רמון יש אולמרט, שהזמין אותו לחזור .
אין עוד אף אחד כמוהו עם עור גס ויכולת צפצוף על הציבור. אין דבר כזה מלבדו.
ונכון שהפרקליטות חלשה לעומתו.
כל המדינה חלשה לעומתו.
מדינה שלמה לא רוצה אותו, אך נדמה שאין מה לעשות.
האיש כוחני ברמות שלא היו כאן.
אני כבר מזמן חוששת שגם החלטה דמוקרטית של פריימריס או בחירות לא בטוח שתוציא את האיש הזה מהלשכה.
מצב בזוי ומסוכן כזה לא היה כאן מעולם!!
והוא מוקף במלחכים שאוכלים פרורי מדינה ושלטון מידיו, גמדי-נפש ומוסר, שלמען תפקיד עלוב יסתמו אף, יעצמו עיניים ורק לוע רחב יפתחו להשמיע את קולותיהם למענו, למען כיסאותיהם.
כמה נמוך כמה בזוי כמה מסוכן!!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פראייר מצוי
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
תמרה |
|
6/07/08 23:25
|
|
|
|
|
|
אולמרט ראש מכשלה פרזיט אשר לא טעם מעודו טעמה של חזית
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
שושנה 2006-2008 |
|
6/07/08 23:31
|
|
|
|
|
אוֹלְמֶרְט, צֵל עֲנָק, צֵל חֲמַקְמַק-חֲלַקְלַק, צֵל מְהַתֵּל, צֵל פְּתַלְתַּל-מִתְפַּתֵּל,
צֵל מְהֲלֵך (אֵין כָּל סִיבָּה לְחַייך, גַם לא סִיבָּה לגַחֵך, מוּטָב אַל תִשְאַל לָמָה, מַדּוּעַ וְאֵיך....)
צֵל מְהֲלֵך עֲלֵינוּ אֵימִים, וְהוּא עֲבוּרֵנוּ בְּגֶדֶר סֵבֶל, אֵבֶל, עִינוּי וְסִיוּט !
אוֹלְמֶרְט, לא לָקַח, לא נָשַא, לא נָטַל עַל עַצְמוֹ עַד עַתָּה
יוֹתֵר משָנָה לְאַחַר מִלְחֶמֶת לְבָנוֹן הַשְנִיָה
וְלוּ מְאוּם, כְּלוּם, שוּם טִיפַּת אַחֲרָיוּת !
אוֹלְמֶרְט הָפַך עַצְמוֹ לְבֵּן נַעֲוַת המַּרְדוּת.
כְּשֶאוֹלְמֶרְט מוֹפִיעַ בְּיָמֵינוּ-בְּלֵילוֹתֵינוּ מְהַוֶוה הוּא לָנוּ חֲלוֹם-רָע-וְנוֹרָא. בִּיעוּת.
מִי הָיָה מַאֲמִין כִּי בְּאַרְצֵנוּ שֶלָנוּ, יִתְגַלְגלוּ כָּך פְּנֵי הַדְבָרִים ? ייהפְכוּ לִמְצִיאוּת.
אֵינֶנִי יוֹדַעַת, אַך אֲנִי כּוּלִי מְקוָוה, כִּי אוֹלְמרְט בַּעָם מְהוֶוה רַק מִיעוּט.
נ. ב.
מה שקשור ונוגע באולמרט מאיים ומְסַכֵּן בריאות.
שושנה כנסי ISRA-HELL, 15/08/07 14:27 השיר שלך ראוי שיוכנס לתכנית הלימודים של משרד החינוך, ויבחנו עליו בבחינת הבגרות בספרות. חובה! וכ''כ נכון ועצוב...
יפה. חבל שזה גם נכון...! ל"ת חשוך ימי בינימי, 10/05/07 15:43
לא מיעוט אלא מיאוס אזרח, עדיין חפשי, 14/05/07 21:20 נמאס לנו מהסיוט הזה. הוא מעורר גועל נפש. ואני רוצה להזהיר את אזרחי מדינתנו שאם ישארו אדישים כעת, כשיגיעו מים עד נפש, שוב לא יוכלו. הגב לתגובה זו
7. אולמרט,גמור מאוס מחוק! די נמאס ממנו, האיש לא נסבל, 09/05/08
12:16
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שושנה 2006-2008
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
תמרה |
|
6/07/08 23:44
|
|
|
|
|
חֲנוּת מַכּוֹלֶת.
מְנַהֲלִים הֵם אֶת מְדִינָתֵנוּ הקְטַנְטוֹנֶת, אֶת אַרְצֵנוּ הַפִּיצְפּוֹנֶת
כְּמוֹ אֶת מֶמְשָלְתָם-מַכְשֵלְתָם-מַכְשֵלְתֵנוּ מָשָל וּכְּאִילוּ הָיְתָה זוֹ חֲנוּת מַכּוֹלֶת.
חֲנוּת פְּרָטִית, מִשְפַּחְתִית, פִּינָתִית, שְכוּנָתִית, יוֹם סְגוּרָה, יוֹם פְּתוּחָה,
יוֹם יֵש, יוֹם אֵין, קֶמָח, אוֹרֶז או סוֹלֶת.
חֲנוּת מַכּוֹלֶת בָּה אֶפְשָר, לְעִיתִּים, מִפַּעַם לְפַּעַם, לִמְכּור אַף פְּסוֹלֶת.
תַּרְנגוֹל גָדוֹל פוֹסֵעַ-טוֹפֵף בַּחֲזִית חֲנוּת המַכּוֹלֶת,
צוֹעֵד הֲלוֹך וחֲזוֹר כְּשוֹמֵר-סַף, שְמַר-טַף
תַּרְנגוֹל אָדוֹם גָדוֹל, תַּרְנגוֹל מְגוּנְדָר, תַּרְנגוֹל צִבְעוֹנִי בַּעַל כַּרְבּוֹלֶת
מִדֵי פַּעַם התַּרְנגוֹל עוֹצֵר, מְנַקֵר, גַרְגֵר חִטָה אוֹ שִיבּוֹלֶת.
הַאִם יַצְלִיחַ תַּרְנגוֹל זֶה לְבַדּוֹ, בְּעַצְמוֹ, לִשְמוֹר אֶת חֲנוּת המַכּוֹלֶת ?
לְהַבְטִיח אֶת חֲנוּת המַכּוֹלֶת מִפְנֵי סְגִירָה ?
טַלְטֵלָה ? נְעִילָה ?
לְהַצִילָה מִמַפּוֹלֶת ?
לְהַגֵן עַל חֲנוּת המַכּוֹלֶת מִפְּנֵי מְעַרְבּוֹלֶת ?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
סוף פסוק |
|
7/07/08 08:27
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
Krief benjamin |
|
7/07/08 13:47
|
|
|
|
|
|
| 9 |
|
|
תמרה |
|
7/07/08 16:47
|
|
|
|
|
מְדִינָה בְּפְּשִיטָה מוּחְלֶטֶת שֶל רֶגֶל
מְדִינָה בפְּשִיטָה מוּחְלֶטֶת שֶל רֶגֶל
"נְשִיא" המְדִינָה משֶה קָצָב עָסוּק וטָרוּד מעל לראשו לא בייצוג
אֶלָא עִיקָר הִתְמַקְדוּתוֹ וְרִיכּוּזוֹ נְתוּנִים בִּלְעָדִית-יִחוּדִית לְמַזְכִּירוֹתָיו ,
לְנוֹשְאֵי מִין, סוּגְיוֹת נִיאוּף ועִנְיינֵי שֶגֶל.
בַּחוּרֶיה למִלְחָמָה יוֹצְאִים, נִקְרָאִים לְמַלֵא חוֹבָתָם, מְקַבְּלִים עַל עַצְמָם אַחֲרָיוּת
במְסִירוּת וְחֵירוּף נֶפֶש מְבַצְעִים לוֹחֲמִים שְלִיחוּתָם בְּהַגֵנָם על מוֹלַדְתָּם,
בַּזֶה-אַחַר-זֶה נִקְרָאִים בָּנִים לַדֶגֶל !
לא מַעֲלִים על דַעֲתָּם בָּנֵינוּ, לא מְתַאֲרִים אַף לְעַצְמָם בָּנִים,
כִּי חֶבְרָתָם, מְדִינָתָם וצְבָאָם נִמְצָאִים
בְּמַצָּב כּה עָגוּם, כּה עָצוּב, כּה כָּאוּב, כּה נָבוּב, כּה רָקוּב.
כּה עָלוּב נִרְאִים כָּל "מנהיגינו" - כּוּלָם בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל - כָּל הַסֶגֶל !
חוֹר גָדוֹל נִפְעַר עַתָּה בַּחֶבְרָה וּבַּמְדִינָה,
חָלָל עֲנָק ועָצוּם אֲשֶר בְּאֲוִיר-שָקוּף מָלֵא, כְּמוֹ בבֵּיְיגְל.
אִימְרוּ-נָא, אַחִים, הַגִידוּ,
כְּלוּם משֶה לא שָבַר את לוּחוֹת הַבְּרִית אַך וְרַק בְּשֶל עֵגֶל ?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 10 |
|
|
תמרה |
|
7/07/08 16:53
|
|
|
|
|
מְדִינָה בְּפְּשִיטָה מוּחְלֶטֶת שֶל רֶגֶל
מְדִינָה בפְּשִיטָה מוּחְלֶטֶת שֶל רֶגֶל
"נְשִיא" המְדִינָה משֶה קָצָב עָסוּק וטָרוּד מעל לראשו לא בייצוג
אֶלָא עִיקָר הִתְמַקְדוּתוֹ וְרִיכּוּזוֹ נְתוּנִים בִּלְעָדִית-יִחוּדִית לְמַזְכִּירוֹתָיו ,
לְנוֹשְאֵי מִין, סוּגְיוֹת נִיאוּף ועִנְיינֵי שֶגֶל.
בַּחוּרֶיה למִלְחָמָה יוֹצְאִים, נִקְרָאִים לְמַלֵא חוֹבָתָם, מְקַבְּלִים עַל עַצְמָם אַחֲרָיוּת
במְסִירוּת וְחֵירוּף נֶפֶש מְבַצְעִים לוֹחֲמִים שְלִיחוּתָם בְּהַגֵנָם על מוֹלַדְתָּם,
בַּזֶה-אַחַר-זֶה נִקְרָאִים בָּנִים לַדֶגֶל !
לא מַעֲלִים על דַעֲתָּם בָּנֵינוּ, לא מְתַאֲרִים אַף לְעַצְמָם בָּנִים,
כִּי חֶבְרָתָם, מְדִינָתָם וצְבָאָם נִמְצָאִים
בְּמַצָּב כּה עָגוּם, כּה עָצוּב, כּה כָּאוּב, כּה נָבוּב, כּה רָקוּב.
כּה עָלוּב נִרְאִים כָּל "מנהיגינו" - כּוּלָם בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל - כָּל הַסֶגֶל !
חוֹר גָדוֹל נִפְעַר עַתָּה בַּחֶבְרָה וּבַּמְדִינָה,
חָלָל עֲנָק ועָצוּם אֲשֶר בְּאֲוִיר-שָקוּף מָלֵא, כְּמוֹ בבֵּיְיגְל.
אִימְרוּ-נָא, אַחִים, הַגִידוּ,
כְּלוּם משֶה לא שָבַר את לוּחוֹת הַבְּרִית אַך וְרַק בְּשֶל עֵגֶל ?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 11 |
|
|
דורי |
|
7/07/08 18:32
|
|
|
|
|
מֶמְשָלָה מוּבֶסֶת. מֶמְשָלָה בִּלְתִּי-מְאוּפֶּסֶת. מֶמְשָלָה גוֹסֶסֶת. כְּנֶסֶת רוֹפֶסֶת. מְדִינָה מְפַרְכֶּסֶת.
מְאִי-נְטִילַת, אִי-לְקִיחַת, אִי-נְשִיאָה בְּאַחֲרָיוּת אִישִית-מְדִינִית-פּוֹלִיטִית, נִיזוֹנָה-מֶמְשָלָה, מִתְפַּרְנֶסֶת.
מֶמְשָלָה בָּזָה, מְבוּזָה, מִתְבָּזָה, מְאוּסָה, מְקוֹמֶמֶת, מִתְנַווֶנֶת, נִרְגֶנֶת, מְשוּעַמֶמֶת, חוֹמֶסֶת, מְקָרְקֶסֶת, מְקוּרְקֶסֶת, מִתְחַפֶשֶת, מוֹאֶסֶת, מְבוֹאֶסֶת.
אַתָּה מַרְגִיש אֶת נְשִימוֹתֶיהָ הקְצוּבוֹת, האַחֲרוֹנוֹת,
שֶל מֶמְשָלָה יְהִירָה, יוֹמְרָנִית, הַרְסָנִית, רַשְלָנִית, חוֹבְבָנִית, שְלוּמִיאֵלִית, רוֹמֶסֶת, גוֹרֶסֶת, הורסת. דוֹרֶסֶת.
חָש וְרוֹאֶה אֵיך וְכֵּיצַד, אֶל מוּל, לְנוֹכַח, לְנֶגֶד עֵינֶיך, מֶמְשָלָה-מַכְשֵלָה זוֹ אַט-אַט גוֹסֶסֶת.
בְּמֵי-מַדְמֵנַת מֶחדְלֵיה שוֹקַעַת יֵישוּתָה, נְמַסָּה-מִתְמוֹסֶסֶת-מִתְבּוֹסֶסֶת-קוֹרֶסֶת.
כָּל הַעַם, לא רַק אַתָּה, עֵדִים לַמִתְרַחֵש, צוֹפִים בַּמִתְחוֹלֵל,
מִתְבּוֹנְנִים בַּתַהֲלִיך - לא מִתוֹך תְחוּשָה שֶל חֵן, רַחֲמִים וחֶסֶד.
חֵרֶף רְצוֹנָם נוֹכְחִים בְּכָּך אֲפִילוּ "נְצִיגֵינוּ", "נִבְחרֵינוּ" בַּכְּנֶסֶת.
בִּיְהִירוּתָה-רְהֲבתָנוּתָה-גַאֲוְותָנוּתָה-רַאֲוְותָנוּתָה מֶמְשָלְתֵּנוּ אינה מִתְרַפֶּסֶת.
אַך יוֹדַעַת-מוּדַעַת מֶמְשָלָה כִּי חָלַף זְמַנָה. תָּם קוֹרְבָּנָה.
מֶמְשָלָה עֵצָה מְטַכֵּסֶת. מֶמְשָלָה עַל עֵצִים מְטַפֶּסֶת. מֶמְשָלָה אֶת צִיפּוֹרְנֶיהָ כּוֹסֶסֶת.
מי יְתַאֵר עַתָּה את רוּח הַתְקוּפָה ? מִי יִכְתוֹב אֶת תוֹלְדוֹת הַכִּשָלוֹן ? הֵיקֵף הַחִידָלוֹן ? האֲבַדּוֹן ?
עוֹמֶק הַקֶרַע ? חוּמְרַת הַשֶסַע ? גוֹדֶל הַשֶבֶר ? מֵימַדֵי האֶסוֹן ? עוֹצְמַת היָגוֹן ?
מִי יְתַּעֵד עַתָּה אֶת דִבְרֵי הימִים ?
אַף אִם יֵש מְלָאי לְמַכְבִּיר שֶל דְיוֹ בַּקֶסֶת ?
כל מילה נכונה, אין לי מה להוסיף, רק להתפלל שנמשיך להתקיים. ל"ת אמיר ברד, צפון, 14/05/07 11:16
כל מילה מדוייקת. ל"ת אני, 19/05/07 12:34
שיר מגניב. ל"ת לאה, 19/05/07 23:15
עצוב. יותר ממה שזה מרגיז זה עצוב. ל"ת
מיכל כהן, 21/05/07 22:44
כואב אבל מקסים ל"ת עוד אחת, 22/05/07 10:42
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
דורי
|
|
|
|
|
|
| 12 |
|
|
דורי |
|
7/07/08 18:50
|
|
|
|
|
מֶמְשָלָה מוּבֶסֶת. מֶמְשָלָה בִּלְתִּי-מְאוּפֶּסֶת. מֶמְשָלָה גוֹסֶסֶת. כְּנֶסֶת רוֹפֶסֶת. מְדִינָה מְפַרְכֶּסֶת.
מְאִי-נְטִילַת, אִי-לְקִיחַת, אִי-נְשִיאָה בְּאַחֲרָיוּת אִישִית-מְדִינִית-פּוֹלִיטִית, נִיזוֹנָה-מֶמְשָלָה, מִתְפַּרְנֶסֶת.
מֶמְשָלָה בָּזָה, מְבוּזָה, מִתְבָּזָה, מְאוּסָה, מְקוֹמֶמֶת, מִתְנַווֶנֶת, נִרְגֶנֶת, מְשוּעַמֶמֶת, חוֹמֶסֶת, מְקָרְקֶסֶת, מְקוּרְקֶסֶת, מִתְחַפֶשֶת, מוֹאֶסֶת, מְבוֹאֶסֶת.
אַתָּה מַרְגִיש אֶת נְשִימוֹתֶיהָ הקְצוּבוֹת, האַחֲרוֹנוֹת,
שֶל מֶמְשָלָה יְהִירָה, יוֹמְרָנִית, הַרְסָנִית, רַשְלָנִית, חוֹבְבָנִית, שְלוּמִיאֵלִית, רוֹמֶסֶת, גוֹרֶסֶת, הורסת. דוֹרֶסֶת.
חָש וְרוֹאֶה אֵיך וְכֵּיצַד, אֶל מוּל, לְנוֹכַח, לְנֶגֶד עֵינֶיך, מֶמְשָלָה-מַכְשֵלָה זוֹ אַט-אַט גוֹסֶסֶת.
בְּמֵי-מַדְמֵנַת מֶחדְלֵיה שוֹקַעַת יֵישוּתָה, נְמַסָּה-מִתְמוֹסֶסֶת-מִתְבּוֹסֶסֶת-קוֹרֶסֶת.
כָּל הַעַם, לא רַק אַתָּה, עֵדִים לַמִתְרַחֵש, צוֹפִים בַּמִתְחוֹלֵל,
מִתְבּוֹנְנִים בַּתַהֲלִיך - לא מִתוֹך תְחוּשָה שֶל חֵן, רַחֲמִים וחֶסֶד.
חֵרֶף רְצוֹנָם נוֹכְחִים בְּכָּך אֲפִילוּ "נְצִיגֵינוּ", "נִבְחרֵינוּ" בַּכְּנֶסֶת.
בִּיְהִירוּתָה-רְהֲבתָנוּתָה-גַאֲוְותָנוּתָה-רַאֲוְותָנוּתָה מֶמְשָלְתֵּנוּ אינה מִתְרַפֶּסֶת.
אַך יוֹדַעַת-מוּדַעַת מֶמְשָלָה כִּי חָלַף זְמַנָה. תָּם קוֹרְבָּנָה.
מֶמְשָלָה עֵצָה מְטַכֵּסֶת. מֶמְשָלָה עַל עֵצִים מְטַפֶּסֶת. מֶמְשָלָה אֶת צִיפּוֹרְנֶיהָ כּוֹסֶסֶת.
מי יְתַאֵר עַתָּה את רוּח הַתְקוּפָה ? מִי יִכְתוֹב אֶת תוֹלְדוֹת הַכִּשָלוֹן ? הֵיקֵף הַחִידָלוֹן ? האֲבַדּוֹן ?
עוֹמֶק הַקֶרַע ? חוּמְרַת הַשֶסַע ? גוֹדֶל הַשֶבֶר ? מֵימַדֵי האֶסוֹן ? עוֹצְמַת היָגוֹן ?
מִי יְתַּעֵד עַתָּה אֶת דִבְרֵי הימִים ?
אַף אִם יֵש מְלָאי לְמַכְבִּיר שֶל דְיוֹ בַּקֶסֶת ?
כל מילה נכונה, אין לי מה להוסיף, רק להתפלל שנמשיך להתקיים. ל"ת אמיר ברד, צפון, 14/05/07 11:16
כל מילה מדוייקת. ל"ת אני, 19/05/07 12:34
שיר מגניב. ל"ת לאה, 19/05/07 23:15
עצוב. יותר ממה שזה מרגיז זה עצוב. ל"ת
מיכל כהן, 21/05/07 22:44
כואב אבל מקסים ל"ת עוד אחת, 22/05/07 10:42
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
דורי
|
|
|
|
|
|
| 13 |
|
|
תמרה |
|
7/07/08 20:28
|
|
|
|
|
בְּתֶּקֶן שֶל חֲצִי-אֱלוֹקִים
הֵם עָשוּ חוֹזֶה, חוֹזֶה מוּשְלָם, חוֹזֶה בִּלְתִּי-הָפִיך, חוֹזֶה עם אֱלוֹקִים
כי כל עוד היהודים ושכניהם זה את זה בעוֹז ובמֶרֶץ כָּזֶה מַכִּים
יוּבְטַח להם מַעֲמָד של חֲצִי-אֱלוֹקִים.
גם, אבל לא רק, משום כך הם תמיד לבטח נראים
כה אגדתיים, כה נִצְחִיים, כה נְפִילִים, כה עֲנָקִים.
יֵש לָהֶם, לפּוֹלִיטִיקָאִים, לא רַק לַצְלוֹפָחִים חֲמַקְמָקִים-חֲלַקְלָקִים
הֶסְכֵּם מוּזָר אף מַדְהִים עִם היושב במרוֹמִים, עִם אֱלוֹקִים
הֶסְכֵּם האוֹמֵר כִּי כָּל עוֹד שְאִיפוֹת כּוֹחַ, הוֹן, שִלְטוֹן ושְרָרָה בַּהֶם מִמַעֲמָקִים מְפַכִּים
יוּקְנֶה ויִהְיֶה לָהֶם לַעַד מַעֲמָד של חֲצִי-אֱלוֹקִים.
בַּבּוֹקֶר מוּקְדָם מְמַהֲרִים הֵם קוּם לְהַשְכִּים
מַקְדִימִים אַף אֶת מְטַאטְאֵי-רְחוֹבוֹתֵינוּ, אֵלוּ אֲשֶר אֶת עָרֵינוּ, בְּמֶרֶץ כּה רַב טוֹרְחִים ומְנַקִים
בִּשְמוֹ שֶל אֱלוֹקִים, בִּשְמָם, בִּשְמֵנוּ, בְּשֵם חֶבְרָתֵנוּ, בְּשֵם תַּרְבּוּתֵנוּ, בְּשֵם מְדִינָתֵנוּ,
מְחוֹקְקִים הֵם לָהֵם וְלָנוּ הַנְחָיוֹת (מָשָל חַיוֹת אָנוּ) ושְלָל נִכְבָּד שֶל חוּקִים
חוּקִים אֲשֶר תּוֹדוֹת לָהֶם, נִרְאִים אָנוּ, בְּסוֹפוֹ של יוֹם, כָּל כָּך מְדוּכָּאִים ומְצ'וּקְמָקִים
דְרוּסִים כמו תִּיקְנִים, מַקָקִים, ג'וּקִים מְחוּצִים, תִקְוָה ועָתִיד מוּחְמָצִים, מְחַיִים-כָּלִיל-מְחוּקִים.
הֵם עשו חוֹזֶה עם הקב"ה, עִם אֱלוֹהֵינוּ, עִם אֱלוֹקִים
כִּי כָּל עוֹד יִשְחוּ ויִשְהוּ במַיִם רְדוּדִים, מַיִם מְעוּפָּשִים, מַיִם עָכוּרִים, מַיִם בִּלְתִּי-עֲמוּקִים
יוּכְלוּ לְהַמְשִיך להנוֹת מחַיֵי הַנָאָה, חַיֵי-שַלְוָה, חַיֵי-רַאֲווָה, חַיֵי דוֹלצֶ'ה וִיטֶה, חַיִים מְתוּקִים.
אותנו שוֹלָל יום-יום הם מוליכים, בתרגילי הישרדותם עלינו מערימים,
במשיכת-זמן נצחית מצטיינים-מתמחים, עם שלם מרדימים, לשוכְרָה אֶזְרָחִים תְמִימִים מַשְקִים.
משום כך, אנו כמובן, נתמיד להיראות כּה אוּמְלָלִים, כּה עָלוּבִים, כּה נְבוּלִים,
שְפוּפִים, כְּפוּפִים, נִידָפִים, מְצוּמָקִים, מְשוּתָּקִים ושְחוּקִים.
בדרך זו, כעַם, לעולם לא נוּכַל לְהַחְכִּים.
בתוֹר מְיַיגֵע, מְיַיזֵע, תּוֹר אָרוֹך-מִשְתַּרֵך, מגָלִיל וְעַד נֶגֶב, מִיַרְדֵן וְעַד יָם מִשְתַּרֵעַ, בפניהם אנו מִתְבַּטְלִים, לְפִתְחָם מְשַחֲרִים, אליהם מִתְחַנְפִים, נִדְחַפִים, בְּשורָה נִדְחַקִים, משְתַמְשִים בְּמַרְפֵקִים, מְתְרַפְֹקִים, מִשְתוֹקְקִים, מִצְטוֹפְפִים כמו תְנוּעָה הוֹמָה-שוֹקֶקֶת בצַווָּאר-צַר שֶל בַּקְבּוּקִים,
תְנוּעָה סוֹאֶנֶת גוֹרֶמֶת פְקָקִים
מתנהגים כמו צִי-בּוּר, עֵרֶב רַב, של שְמוֹקִים-שְמוֹקְמוֹקִים
חיים כהרגלנו חיים מְרוּחֲקִים, מְנוּתָקִים ודְחוּקִים.
מִי אֶבְיוֹנִים, מוּשְפָּלִים וְדַלִים מעָפָר ומאַשְפָּתוֹת סוף-סוף יַעֵז ויַהִין לְהַעִיר ? לְהַרִים ? להַקִים ?
קִים... קִים... קִים... קִים... קִים... קִים...
מתי כבר את בית-המקדש מחדש שוב נקים ?
קִים... קִים... קִים... קִימָה-הֶר... קִים-מַהֵר... קִים...
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 14 |
|
|
תמרה |
|
8/07/08 06:13
|
|
|
|
|
כל מי ששותף היה, את שלו תרם ואשר נחלה וחלק לו, חלק בלתי מְבוּטַל במֶחְדָל
מֶחְדָל אשר כתוצאה ישירה ממנו, בננו שלנו, בעולמנו זה, לחיות פתע פָסַק וחָדַל
יואיל נא, משמינו, מנוף חיינו, מעולמנו הקט, השברירי, הצנוע, הדל
עולמנו אשר בעטיו של משטר מלאכותי, ישראלי, עברי, תועלתני, אנוכי
ו"הנהגה" בלתי-אחראית, שרירותית, אכזרית זו, לא במעט אף מדוּכָּא ומוּשְפָּל
יואיל-נא להסתלק חיש, להיעלם בטרם אותנו לחלוטין יתיש,
אף אם למדינה זו, כך סבור הִנוֹ, כמותנו תרם האיש
מדינה בה כמונו בחר להקים את ביתו, בתוכה גם חי וגדל.
כל מי אשר חלק לו, רגל או יד
בדרך בה בננו שלנו, מן העולם, לנצח הוּצָא ואַָבַד
מי אשר אחריות אישית-שילוחית-ממלכתית
על עצמו מעודו לא קבל, לא לקח, בה לעולם לא עמד
מי אשר את שגיאותיו לא הפנים, אותן הדחיק, בכך הפך את עצמו לעוד יותר מְגוּמָד
מהן ומן ההיסטוריה שוּם-דָבָר, מְאוּמָה, לא שִנֵן, לא טרח לציין, לא לָמַד
נושא בעינינו אחריות ואשמה כאחת –
על דרך חסרת מטרה, דרך בלי כל שמץ, טִיפַּת מֵמַד
דרך-לא-דרך בה בננו, בתנו,
מן העולם לעד הוּצא, לנו לנֶצַח, אַָבַד.
כל מי אשר שותף היה ולו חלק בלתי מְבוּטַל במֶחְדָל
ועל ברכי יהירות, רשלנות, התרשלות, הפקרות, התנשאות, טיפשות, שלומיאליות
של מלחמת לבנון השניה
צָמַח, פָּרַח, שִגְשֵג, לִבְלֵב וגָדַל
מי אשר חלק לו, חלק בלתי נִדְלֶה, מְדוּשָן, מְרוּצֶה, מְלֵא-סִיפּוּק, רווי אושר ונחת
איך... איך... איך... וכיצד... כך נפלנו כולנו מן הפח אל הפחת ?
חלק נמנע, נמהר, נבער, מיותר, מתוקשר, מעוטר
יואיל נא לסגת מנוף חיינו -
לאפשר לנו נא לשמור על בריאותנו, מצבנו, שלומנו
לא לפגוע שוב, לא לחדור שנית אל ביתנו
עליו אין יותר מי אשר כבבת עינינו ישמרנו מכל מִשְמָר, ישמרנו-שָמוֹר.
מִשְמָר חָפֵץ, צְמֵא-חיים, מִשְמָר חֵירוּת, שוֹאֵף דְרוֹר, מִשְמָר כמעוף הציפור.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 15 |
|
|
תמרה |
|
8/07/08 10:04
|
|
|
|
|
מֶמְשָלָה חֲלוּלָה. מֶמְשָלָה חוֹלָה. מֶמְשֶלֶת הִילוּלָה. מֶמְשֶלֶת לַעַג וקֶלֶס.
מֶמְשֶלֶת מֶלַח עַל פְּצַעֵינוּ. מֶמְשֶלֶת חוּכָא ואִיטְלוּלָא.
מֶמְשָלָה רשלנית, ריקנית, נקבובית, הרסנית,
עלובה, נבובה, כאובה, חבולה, מבולבלה, חולה, חלולה.
במה עוד צפויים ועדים אנו לחזות ולצפות,
לא מתוך תחושת חמלה, סליחה ומחילה ?
לאיזה עוד מעשה שלומיאליות
ממשלה עקלקלה-בלתי-הגונה-פתלתלה זו מסוגלה ? יכולה ? עלולה ?
שמתם לב ? שמא הבחנתם ?
כי למכשלתנו ארשת פנים כפולה, מכופלה, נבוּלה, נפולה, אומללה.
מחד ממשלה חייכנית, צחקקנית, צדקנית, חנפנית, חנחנית,
יומרנית, כוחנית, נכונה למראית עין לכל פעולה
מאידך ממשלה חדלת-אישים, חסרת אונים, משותקת-מוחין, נעדרת תקווה.
חזון-יוזמה-עוצמה לחלוטין נטולה
יכולת ממשלתנו להחליט, לתכנן, ליישם,
על עמה לגונן, לשקם, לבצע, מנוטרלה כליל, אבודה, מבוטלה, משוללה.
מֶמְשֶלֶת מאובנת, מתנוונת, מתרוקנת, משועממת, נרגנת,
עד-כדי-כך עלובה, שֶלֶד-צֵל-עצמה, לא-ראוייה אפילו לטיפת חמלה.
מֶמְשָלָה אשר ממתינה, בלית ברירה אחרת, לבשורות איוב.
לתבוסתה הבאה. למפלתה.
מֶמְשָלָה אשר בלי להניד עפעף
מפקירה נתיניה עשרים וארבע שעות ביממה
מאלצת את אזרחיה ועַמָה לשתות יחדיו עמה,
כוס כישלון, כוס יגון, כוס תוּגָה, כוס תרעלה,
ללגום אותה עד תוּמָה.
מֶמְשָלָה אשר לנוכח פני המציאות, בנשמה ובלב,
מתפקדת כממשלת-זוועה, ממשלת-אֵימָה, חֲרָדָה,
ממשלת ישימון, ממשלת מדבר-שממה
ממשלת אשר כליל נעדרת טיפת בושה וכלימה.
ממשלה חסרת-מצפון, יסורים, חרפה, התייסרות, חרטה.
מֶמְשֶלֶת קלון, רמון, חקירות, זדון וזימה. ממשלת תולעה ורִמָה.
מֶמְשֶלֶת הולכַת שולל. מֶמְשֶלֶת כחש, כזב ומירמה.
מֶמְשָלָה אשר לכסאותיה צמודה מגנטית.
בתרגילי הישרדותה יצירתית להפליא, מקורית, פטנטית.
בכישלונותיה הכואבים, צורבים, דואבים, ממשלה אוטנטית.
בדרך-התנהלותה-תפקודה לגמרי אימפוטנטית.
התפוגגותה, התפוררותה, התרסקותה, התפרקותה
יום-יום מתרחשת לנגד עינינו,
אך אינה כלל פתטית.
מֶמְשֶלֶת בועה, יוהרה, ריקנות, ראוותנות, גאוותנות, חלחלה, אמתלה, מהתלה.
מֶמְשֶלֶת מלח על פצעינו, מֶמְשֶלֶת אסון, חרבון, חורבן, השפלה,
הצטדקות, התרפסות, חרדה, טלטלה.
מֶמְשָלָה אובדנית-סופנית-חֶרבונית-חורבנית.
מייגעת, מייזעת, משגעת, צולעת, מקרטעת.
בדרך-לא-דרך, בדרך-נס, מתנענעת.
מֶמְשָלָה ללא קורטוב בריא של טיפת הגיון או שמץ שיקול-דעת.
חיי-אדם עבורה כקליפת-שום ריקה, כפנים-תוכה של דלעת.
בהפקרתם היומיומית של אזרחיה, חיי-אדם מסכנת,
בכך מכשלתנו מתורגלת-מיומנת-מורגלת, מאורגנת, ממושמעת, מודעת.
לעיתים תכופות-תדירות, בליקוי מאורות, לשווא-לחינם, לא רק בשדרות,
בניר-עוז, ביד-מרדכי, בנתיב העשרה, באשקלון, באור-הנר,
בנירים, ברעים, בגבים, בכיסופים, בזיקים,
מפקירה אזרחיה, חיי-אדם ביודעין מקפדת.
כלום יש פלא איפוא , איך וכיצד, ממשלה שכזו,
על-ועִם שלל בעיותיה, כלל איננה מתמודדת ?
על דם אזרחיה מדלגת-רוקדת-שורדת.
על כל צעד ושעל, מצל עצמה בלבד, פוחדת. רועדת. מועדת.
האם ניתן כלל בממשלה רשלנית-שלומיאלית כזאת לבטוח ? לתת בה אמון ?
לשאוב ממנה תקווה ? עידוד ? עזוז ? אמונה ? ביטחון ? כוח ?
מאחריות אישית ממשלתנו בכל הזדמנות נסה.
על בני-עמה כלל לא חַסה. מישיבות-כנסת נעדרת - לחו"ל תכופות טסה.
מהתמודדות עם מציאות אמיתית בורחת. נמנעת. סולדת.
כלום ניתן לצפות שממשלתנו תגן על חיי אזרחיה ?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
| 16 |
|
|
אלכסנדר |
|
9/07/08 06:42
|
|
|
|
|
הפּוּר נָפַל !
בקיבוצים, במושבים, בכפרים, בערים, ברחובות, בכיכרות, בחוצות
שחות עתה בריות, שחות זו לזו, כלא מאמינות, שחות ואומרות כי אכן, הפּוּר נָפַל, נָפוֹל נָפַל
הקיץ הקץ, בא סוף-סוף אף סוף, ל"מנהיגותו" של אדם כה בלתי-אחראי, בדאי, רמאי, נבל, שפל
"מנהיג" קל-דעת, "מנהיג" אשר כבוד, הגינות ואמינות כלפיו אמור היה בנו לטעת,
אך תחת זאת, נהפוך הוא, כל כולו, כל יישותו, הפכה להיות מגרעת.
"מנהיג" חסר-משמעת, בעטיו מדינתו כבר לפחות שנתיים צולעת, מקרטעת, משוסעת, בקושי מתנענעת
"מנהיג" מתחמק ומשתמט, אינו דובר אֱמֶת, רוחץ-טובל בחטא, נעדר אף כבוד למת,
"מנהיג" חלקלק-חמקמק, טיפוס מפוקפק, רודה בעמו שנאנק, מק ונאבק, מתנער מאחריות, בורח-סידרתי מובהק
איש אשר על עצמו שבחים רבים הרעיף, ללא כל חשבון, בלי תעריף, מזכיר במערב הפרוע שריף,
בתהילה (ללא תפילה) לעצמו בלבד מלא, אדם כַּלֶה, כּוֹלֵא, הוֹזֶה, הזוי, בזוי ומתבזה, בַּלֶה ומתבלה.
איש אשר חיים של אחרים בקלילות, קלי-קלות, דרס, גרס, הרס, כִּלָה ומְכַלֶה.
אדם נִקְלֶה, נִבְזֶה אשר את הישרדותו מעריצותו שואב, שוֹלֶה, מרודנותו יונק, דוֹלֶה
(מה הפלא כי עמו מרגיש חולה?) - על אש קטנה את יריביו בהתפתלויותיו, בתרגיליו ובחיוכיו צוֹלֶה
אין ביטחון כלל לפיכך, כי אם ימשיך בכך, יגרום לאזרחיו
לא רק לשאט נפש עמוק-נורא, לבחילה, לגועל, ליסורים, לאומללות ולמַפַּח
אלא נישמתו שלו אף עלולה על גחלים לוחשות בגיהנום, רחמנא ליצלן, להִיצָלֶה
ולא יהא גם מי שאז יאמר בעבורו, אחרי ככלות הכל, ברחמים ובחמלה גדולה, אִלְמָלֵא ואִילוּלֵא
אדם עריץ, פריץ, אשר מעטפות מלאות דולרים סגד והעריץ, שטרות ירקרקים, מרשרשים,
(משל שופטינו, לא רק אזרחים במדינתנו, הנם לחלוטין עיוורים, חרשים, טיפשים...)
בכל חלקה טובה במדינה אפשר, ניתן היה, כמסתבר, לחלק, לתת, להעניק ולהפיץ
שטרות בתוך מעטפות אשר שימשו-היוו עידוד, מקור-חיים, פעילות ברוכה, תמריץ גַשְמִי, מֵקִיץ, נפיץ
אדם אשר את המנון אישיותו לכל ארבע רוחות שמיים, לכל כיוון ועבר, בלי-כל-רחם, השפריץ,
את ממשיכי דרכו תמצא היום בשפע ב'קדימה', שם איש את זולתו וודאי איננו מעריץ...
(אם לא טסו לחו"ל בינתיים ומתגוררים על חשבונו של האזרח וחשבונו של הבארון בריץ').
על מנת להתבונן בהם, בממשיכי מורשתו, מסורתו, תורתו ותרבותו
אין צורך להציץ דרך סדק, חרך צר, צוהר, אף לא דרך חריץ
אותם לבלי-סוף, בשלמוניהם, בהמוניהם, בשרשרת ארוכה, נמשכת, מפותלת-מתפתלת,
"מנהיגם" בהצלחה מלאה משריץ (יבש חציר, נבל ציץ)
את עמו אשר תחת התבזות, התנוונות, התרוקנות, התפוררות שלטונו ומשטרו מכל תוכן, התפרקות מערכים, מוסר, תרבות, אמת וצדק, מכל קורטוב זהות, מאמות-מידה, מכל שמץ של מהות
בהשראת והשפעת "מנהיגותו" אותה ניתן רק לתאר כפורקן עול מוחלט-טוטאלי ולא פחות כהשתוללות
הריץ, המריץ, ממשיך בעקביות עדיין עול-אולמרט בשעטתו ובדהרתו להתיש ולהריץ.
עמו התם, המיוּגָע, המיוזע, עם שאנן, שתקן ומנומנם, אדיש, מחריש, בלתי רגיש
עם אשר אינו מוכן להתעורר, את גורלו לקחת בידיו, טרם שעל ראשו יכוהו קשות ונמרצות
'טְרַח! טרח! טרח!' בכוח ובמרץ בפטיש. עם ביש, מוביש, מביש, מתיש, מבאיש.
עם אשר בתוקף מסרב וממאן עם האמת והמציאות להתעמת,
לעשות בבאלאגן קצת ומעט סדר, לנסות מן היסוד לנקות, להתחיל ולברר, לא רק לדַבֵּר ולשנורר
עם אטום, שבע-נחת, עונג וטימטום, מדושן ומקומם, אחרי מיקסם שווא הולך שולל, אומר אמן !
עם אותו "מנהיג" השְפִּיל בְּשְפּיל,
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר
|
|
|
|
|
|
| 17 |
|
|
אלכסנדר |
|
9/07/08 09:39
|
|
|
|
|
הפּוּר נָפַל !
בקיבוצים, במושבים, בכפרים, בערים, ברחובות, בכיכרות, בחוצות
שחות עתה בריות, שחות זו לזו, כלא מאמינות, שחות ואומרות כי אכן, הפּוּר נָפַל, נָפוֹל נָפַל
הקיץ הקץ, בא סוף-סוף אף סוף, ל"מנהיגותו" של אדם כה בלתי-אחראי, בדאי, רמאי, נבל, שפל
"מנהיג" קל-דעת, "מנהיג" אשר כבוד, הגינות ואמינות כלפיו אמור היה בנו לטעת,
אך תחת זאת, נהפוך הוא, כל כולו, כל יישותו, הפכה להיות מגרעת.
"מנהיג" חסר-משמעת, בעטיו מדינתו כבר לפחות שנתיים צולעת, מקרטעת, משוסעת, בקושי מתנענעת
"מנהיג" מתחמק ומשתמט, אינו דובר אֱמֶת, רוחץ-טובל בחטא, נעדר אף כבוד למת,
"מנהיג" חלקלק-חמקמק, טיפוס מפוקפק, רודה בעמו שנאנק, מק ונאבק, מתנער מאחריות, בורח-סידרתי מובהק
איש אשר על עצמו שבחים רבים הרעיף, ללא כל חשבון, בלי תעריף, מזכיר במערב הפרוע שריף,
בתהילה (ללא תפילה) לעצמו בלבד מלא, אדם כַּלֶה, כּוֹלֵא, הוֹזֶה, הזוי, בזוי ומתבזה, בַּלֶה ומתבלה.
איש אשר חיים של אחרים בקלילות, קלי-קלות, דרס, גרס, הרס, כִּלָה ומְכַלֶה.
אדם נִקְלֶה, נִבְזֶה אשר את הישרדותו מעריצותו שואב, שוֹלֶה, מרודנותו יונק, דוֹלֶה
(מה הפלא כי עמו מרגיש חולה?) - על אש קטנה את יריביו בהתפתלויותיו, בתרגיליו ובחיוכיו צוֹלֶה
אין ביטחון כלל לפיכך, כי אם ימשיך בכך, יגרום לאזרחיו
לא רק לשאט נפש עמוק-נורא, לבחילה, לגועל, ליסורים, לאומללות ולמַפַּח
אלא נישמתו שלו אף עלולה על גחלים לוחשות בגיהנום, רחמנא ליצלן, להִיצָלֶה
ולא יהא גם מי שאז יאמר בעבורו, אחרי ככלות הכל, ברחמים ובחמלה גדולה, אִלְמָלֵא ואִילוּלֵא
אדם עריץ, פריץ, אשר מעטפות מלאות דולרים סגד והעריץ, שטרות ירקרקים, מרשרשים,
(משל שופטינו, לא רק אזרחים במדינתנו, הנם לחלוטין עיוורים, חרשים, טיפשים...)
בכל חלקה טובה במדינה אפשר, ניתן היה, כמסתבר, לחלק, לתת, להעניק ולהפיץ
שטרות בתוך מעטפות אשר שימשו-היוו עידוד, מקור-חיים, פעילות ברוכה, תמריץ גַשְמִי, מֵקִיץ, נפיץ
אדם אשר את המנון אישיותו לכל ארבע רוחות שמיים, לכל כיוון ועבר, בלי-כל-רחם, השפריץ,
את ממשיכי דרכו תמצא היום בשפע ב'קדימה', שם איש את זולתו וודאי איננו מעריץ...
(אם לא טסו לחו"ל בינתיים ומתגוררים על חשבונו של האזרח וחשבונו של הבארון בריץ').
על מנת להתבונן בהם, בממשיכי מורשתו, מסורתו, תורתו ותרבותו
אין צורך להציץ דרך סדק, חרך צר, צוהר, אף לא דרך חריץ
אותם לבלי-סוף, בשלמוניהם, בהמוניהם, בשרשרת ארוכה, נמשכת, מפותלת-מתפתלת,
"מנהיגם" בהצלחה מלאה משריץ (יבש חציר, נבל ציץ)
את עמו אשר תחת התבזות, התנוונות, התרוקנות, התפוררות שלטונו ומשטרו מכל תוכן, התפרקות מערכים, מוסר, תרבות, אמת וצדק, מכל קורטוב זהות, מאמות-מידה, מכל שמץ של מהות
בהשראת והשפעת "מנהיגותו" אותה ניתן רק לתאר כפורקן עול מוחלט-טוטאלי ולא פחות כהשתוללות
הריץ, המריץ, ממשיך בעקביות עדיין עול-אולמרט בשעטתו ובדהרתו להתיש ולהריץ.
עמו התם, המיוּגָע, המיוזע, עם שאנן, שתקן ומנומנם, אדיש, מחריש, בלתי רגיש
עם אשר אינו מוכן להתעורר, את גורלו לקחת בידיו, טרם שעל ראשו יכוהו קשות ונמרצות
'טְרַח! טרח! טרח!' בכוח ובמרץ בפטיש. עם ביש, מוביש, מביש, מתיש, מבאיש.
עם אשר בתוקף מסרב וממאן עם האמת והמציאות להתעמת,
לעשות בבאלאגן קצת ומעט סדר, לנסות מן היסוד לנקות, להתחיל ולברר, לא רק לדַבֵּר ולשנורר
עם אטום, שבע-נחת, עונג וטימטום, מדושן ומקומם, אחרי מיקסם שווא הולך שולל, אומר אמן !
עם אותו "מנהיג" השְפִּיל בְּשְפּיל,
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר
|
|
|
|
|
|
| 18 |
|
|
תמרה |
|
12/07/08 00:36
|
|
|
|
|
להפקיד את חיי בתך, את חיי בנך,
בידי אדם כה חסר-אחריות, כה לא-יוצלח, כה לא מוצלח, כה רשלן, כה שלומיאל, כה פרזיט !
פרזיט אשר גם לא טעם מעולם, לא טעם אף פעם, מעודו, בעצמו, טעמה של חזית.
פרזיט אשר ביהירות, רשלנות, הפקרות, גאוותנות, ראוותנות, רדידות, שטחיות, טיפשות,
הכריז "עד כאן", שלח אל מותם הנמנע, הנמהר, המיותר,
מותם ללא עת, ללא צורך של בנך, של בתך
הפכם כהרף עין, בִּן לילה, חיש קל, ללא טיפת שיקול דעת, בלי כובד הכרעת משקל,
בלי קורטוב מחשבה או שמץ של מאמץ –
לגל-עד, מצבה, אבק כוכבים, אבן-גזית.
להפקיר את חיי בתך (שוֹמוּ שמיים!), חיי בנך יחידך אשר אהבת (ישמור אלוקים!), בידי פרזיט
פרזיט אשר בהתעקשותו לשרוד בכל מחיר בשלטון,
צולה סבלנותו וכוח הישרדותו של עמו בדרך כה נלוזה, בזויה, ניבזית
פרזיט אשר חרף כשלונותיו-הצורבים-החמורים, תרבות חרבונותיו-שגיאותיו-אסונותיו הנוראיים
אשר אותם המיט ברשלנותו הטבעית, בטיפשותו ובשלומיאליותו על עצמו ועמו
מתעקש להמשיך ולאחוז בקרנות המזבח,
מקרין מבט מזורגג-מעונג-מדונג-מעוגג, מבט זורח, פורח, קודח
מבט מעורר שאט נפש, סלידה, בחילה, תיעוב,
מפח בלב ובנשמה, חרפה, גועל-נפש, בושה וכלימה
אך ידוע יודע הנך כי מאום, שום-כלום
לא עשוי להזיז, לא מזיז, לא יזיז לו לפרחח-ממולח פרזיט שחצן זה – יען עוד ידו נטוייה !
פרזיט אשר מעורר גלי סערה בכל רבדיה, גווניה, שכבותיה של חברה שברירית ושבירה
לפרוסות קטנטנות-דקיקות, לקציצות מקוצצות,
קוצץ בלי-רחם סבלנות אזרחיה של אומה, מטגן את דמה של מדינה שלמה
פרזיט אשר משפיע, בדיעותיו ובהשקפתו אף מכריע
מי יחיה ומי ימות. מוות היום נובע משטות.
פרזיט אשר משרה ומביא עמו רוח רעה, רוח נכאה, רוח דכאון, רוח גרעון, רוח תבוסה, רוח מפלה,
על כל צעד ושעל מחולל פרזיט-נצחי, פרזיט-שרוי-תמידית-בטרנזיט
רוח אימה, רוח איבה, רוח מירמה, רוח שלילית, רוח גבית, רוח תזזית.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא
איך הפקידה, את חיי בתה, את חיי בנה, בידי פרזיט
פרזיט קצר-ראות, נעדר לחלוטין נתיב, שביל, מסלול, דרך, מטרה,
פרזיט בלי שמץ חזון,
איך... איך... איך... כך נפלו עלינו חודשים ספוגי-רווי סבל, אבל, כאב, שכול, יגון ?
פרזיט מאומן, מיומן, מתורגל, מושלם בחיפזון, חיפזון רדוף מוות, עורג וכמה אֱלי קבר, הרה-אסון
פרזיט חסר ייעוד, יעד, תכלית, פרזיט אותו תמצאנו תמיד כאמור שוהה אך ורק בטרנזיט
פרזיט משמיד תקוות, מבעיר ציפיות עם ישראל, על להבות פז-גזית.
איך... איך... איך... וכיצד כך הפקירה 'קדימה' את חיי בנינו, חיי לוחמינו, חיי חיילינו
משל וכאילו היתה זו מפלגה לא עברית, מקרית, אקראית, ערטילאית,
ועם זאת שימשה ומימשה 'קדימה' מסגרת עיוורת לחבורת-צמרת,
חבורת-זבל גלותית, עלותית, עלוקתית, שרלטנית, טפילית, נכרית, בלתי-אחראית, לועזית.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא
איך הפקידה, את חיי בתה, את חיי בנה, בידי אשף כלום, איש-מאום, אדם בלום-עמום-רדום, פרזיט
פרזיט ממולח, מאד לא-מוצלח, לא-יוצלח, פרזיט מהתל, מטלטל, מקלקל, ממלמל, מתפתל,
פרזיט פתלתל-עקלקל, חמקמק-חלקלק אשר מאומה לא הפנים, את הכל רק שחק, מחק ודחק.
פרזיט מרעיף חיוכים לאינספור, צובע עולמנו בשחור ואפור
שולח חיוכיו בתבל (עד אנה מגיע ההבל?), מפזרם לאינסוף, פרזיט המזכיר בחיוכיו-חיקויי קוף
חיוכיים בלי הפסק, חיוכים ללא-הרף, כמהמר אשר את קלפיו ערב-ערב, לילה-לילה טורף,
עושה כן טרם שאת חיי בנינו-בנותינו מבזבז, בגיליוטינה
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
תמרה
|
|
|
|
|
|
|