|
|
|
הרצל ובלפור חקק
על המשוררת טניה הדר, מחווה לזכרה  בשיריה של טניה הדר אנו נסחפים כבמטה קסם אחר המסע הפנימי, הולכים לאן שהולכת הנפש
|
|
|
|
|
אלון קוחלני
ביה"ד הארצי לעבודה דן בסוגיה שהייתה במשך עשרות שנים נטושה במחלוקת פרשנית וקרא למשרד הפנים לעשות סדר (ע"ע (ארצי) 58770-11-23 ריוא חטיב נ' עמותת עורכי דין למינהל תקין
|
|
|
|
|
דרור אידר
למרות הקשיים ומורכבות המצב חובה לראות את התמונה הרחבה ולהודות על נס התקומה המדינית ועל היכולת להגן על עצמנו על שמחה בזמנים קשים ועל ה"אף-על-פי-כן" המפורסם של ברנר. טובה הארץ מאוד...
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
אנשים בבזל לא בדיוק מבינים את פשר מלחמתנו בטרור הם, כמו בית הדין האנטישמי בהאג ניזונים בערוצי הטלוויזיה ממראות ההרג וההרס בארץ החמאס
|
|
|
|
|
עובדיה אביצור
בחצי השנה האחרונה, מילואימניקים רבים נקראו לדגל ורבים מהם התייצבו מיוזמתם עם פרוץ הקרבות מתוך תחושת שליחות והגנה על הבית
|
|
|
|
|
יאיר נבות | 
בחינה מעמיקה יותר של יחסי מוסקבה-בייג׳ין יותר משנתיים לאחר הרחבת הפלישה הרוסית לאוקראינה תלמד שהם אכן העמיקו משמעותית, עם סייגים. למשל בכל הקשור להיקף הסחר בין המדינות, ורכיבי הסחר...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
דיפלומטית, פוליטיקאית אביטל קולט (ילידת 1.5.1940), רומניה. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה. דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית.
|
|
|
|
|
|
|
רב, פוליטיקאי יעקב אביטן (נולד: 5 במאי 1970), פוליטיקאי ישראלי ששימש כשר לשירותי דת, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם סיעת ש"ס, סגן ראש העירייה ורב המועצה אזורית חוף אשקל
|
|
|
|
|
|
|
כלכלן ישראלי יאיר אבידן (נולד: 25 בדצמבר 1959), כלכלן. במאי 2020 החל לכהן בתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. מכהן כיום כחבר בדירקטוריון של נימה, חברת הפינטק מקבוצת
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
אהוד פרלסמן |
|
15/06/14 10:58
|
|
|
|
|
|
ראשית כל תודה על המאמר המענין, ואני בהחלט נהנה לקרא את הויכוח שבינך לבין זכאי, וזאת למרות שלדעתי הכותרת של הויכוח, "מלחמת אזרחים", תלושה מהמציאות באופן מוחלט, ועל כך כבר כתבתי בתגובה למאמרו של זכאי. אעיר רק שתי הערות קצרות: האחת, לדעתי אין פה שום תהליך שבירה של ההגמוניה של השמאל, ויש בארץ יותר שמאלנים מימניים. למזלו של הימין החרדים בצידו, אבל כלל לא בטוח שכך יהיה גם בעתיד. והערה שניה, כתבת על בן-גוריון ועל "שיקולים של שמירת הגמוניה מגזרית". שיקולים אלה הנחוהו כאשר רימה(!) את הממשלה כדי לקבל ממנה אישור ליציאה למלחמת אזרחים אמיתית(!) שעלתה בחייהם של כעשרים יהודים בעת פרשת אלטלנה. בן גוריון אמר לשרים שאין לבגין שום סיבה להביא את אלטלנה אלא כדי לעשות פה מהפכה, ולא סיפר להם שבגין ביקש ממנו אישור להביא את אלטלנה, ושהוא נתן לו את האישור לכך!!!
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אהוד פרלסמן
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
15/06/14 12:57
|
|
|
|
|
תודה על הפירגון. משתדלים...
עניין מלחמת האזרחים "כן" או "לא", התחיל במאמר של עמי דור און ("ישראל על סף מלחמת אזרחים", 29.5.14, 1 news1.co.il ,NEWS). בתגובתי למאמר זה ("מלחמת אזרחים בישראל – האמנם?!", 2.6.14) שללתי את סבירותה של מלחמת אזרחים בישראל, והשתדלתי לנמק זאת במאמר. אולם, צריך להדגיש שקיים תנאי הכרחי בכדי לשמר הערכה זו אקטואליות לאורך זמן, והוא שישראל מקיימת מערכת דמוקרטית פעילה ונקיה משחיתות, דבר שמאפשר התמודדות בכל נושאי המחלוקת בדרכים פוליטיות וללא אלימות פיסית. למעשה, זהו תפקידה האמיתי של הדמוקרטיה. כל שאר ה"מחצלות" שנוהגים להלביש לה בעידן הפוסט-רציונאלי, אינם שייכים לדמוקרטיה דווקא.
אגב, חברה שאיבדה את יסודות השיתוף והרצון לשיתוף או במילים אחרות את הסולידריות האלמנטרית ביותר שלה, היא חברה שפשתה בה התפוררות מבפנים. בחברה כזו, להערכתי, המנגנון הדמוקרטי גם אם הוא קיים פורמלית, כבר איננו משמש חיסון נגד מלחמת אזרחים. מבחינת אנלוגית זהו מצב שהריקבון החברתי פיתח חסינות כנגד האנטיביוטיקה הדמוקרטית.
כבר למדנו לא פעם שהערכות ותשקיפים הם תמיד מכניזמים בערבון מוגבל להבנת המציאות, גם כאשר אומדים את סיכויי ה"כן" וגם באמידת סיכויי ה"לא". ולכן יש טעם לחזור ולבחון את הסוגיה מול המציאות הדמוקרטית מפעם לפעם.
השמאל אינו רוב, משום שהימין אינו רק מי שחברים במפלגות הימין. אני רואה קשר הדוק אבל לא חד-חד-ערכי בין השקפות ימניות חזקות יותר או חזקות פחות לבין כל מי שמזהה עצמו כבעל זיקה לאמונה ולמסורת היהודית (להבדיל מהגדרה של דתי או חרדי), משום שכל מצב אחר הוא אוקסימורון. לכן, נקודת החלוקה בעלת היציבות הרופפת בשלב זה בין המחנות, נמצאת ימינה מקן החציון הדמוגרפי של בעלי זכות הבחירה. מציאות דמוגרפית זו הולכת ונבנית באופן שוטף, ולכן גם תלך ותתחזק באופן שוטף.
במבחן לאומי עליון, יכריעו עמדות-היסוד ולא הנוחיות הרגעית או הקוניוקטורלית.
פרשת אלטלנה לא הייתה מלחמת אזרחים. היא גם לא התפתחה לכזו במידה רבה בזכותו של בגין. מעולם לא נתקלתי במחקר יסודי ומקיף, שכולל גם מסמכים וגם עדויות מהימנות של הנפשות הפועלות המרכזיות, ומסוגל לשפוך אור שלם ומלא על אירועי אותם ימים ואותן שעות קריטיות בהן הגיעה ההתרחשות לשיא הטרגי והמיותר שלה. ישנן שמועות משמועות שונות ובכללן שמועות על אישור שניתן להביא את האניה לחוף אחר, אבל משום מה היא הגיע לחוף ת"א... . אין טעם לעסוק בשמועות. אם תוכל להפנות אותי למקור מהימן ומאוזן היטב, אשמח להחכים.
בכל אופן, בן גוריון עמד בראש הישוב המאורגן בארץ, נשא באחריות עצומה וחייב היה להבטיח שכל המערכות מתנהלות בתאום מלא ועפ"י מדיניות לאומית אחת. אבל גם אם הייתה "פשלה" כזו או אחרת במערכת התאומים, או הוראה של הרגע האחרון לסטות מסיכומים קודמים, צריך היה לבצעה. אבל גם אם לא בוצעה, אינני רואה שהפתרון האפשרי היחיד היה ירי ארטילרי מכוון של יהודים על יהודים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אהוד פרלסמן |
|
15/06/14 14:38
|
|
|
|
|
הוא ספרו של שלמה נקדימון ששמו "אלטלנה". שם כתוב בדיוק מה שכתבתי בתגובתי לך.
במהלך הפרשה היתה בפרוש מלחמת אזרחים, כשלמיטב זכרוני חיילי צה"ל הרגו 17 אנשי אצ"ל (שכנראה חלקם כבר היו חיילי צה"ל), ואנשי האצ"ל הרגו 3 חיילי צה"ל.
ובקשר לרוב שבימין או בשמאל, זה ויכוח על דעות ולא על עובדות, ולדעתי לפחות בהיבט אחד, והוא האמון במערכת המשפט, רוב העם נמצא בשמאל. רק מיעוט מצומצם מבין מה באמת קרה פה, וכיצד השליט אהרן ברק את בית המשפט העליון על מדינת ישראל וממשלתה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אהוד פרלסמן
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
15/06/14 19:54
|
|
|
|
|
אאתר ואקרא את נקדימון.
התקרית עצמה לא היתה היתה מלחמה, אלא תקרית אלימה חמורה, כשם שאירועי אוקטובר 2000, למשל, שבהם נהרגו 13 ערבים ישראלים ויהודי אחד, לא היו מלחמה תקרית או קצרה של תקריות אלימות.
למלחמה עפ"י הבנתי יש הגדרה אחרת.
שאלת הרוב והמיעוט תוכרע רק כאשר הדברים יעמדו להכרעה במישאל עם. הסקרים "מבלפים" והבחירות אינן נערכות אך ורק על הסוגיות המדיניות. בסוגיות שונות יש קווי-חיתוך שונים, ובהחלטות משולבות גודמת אלה המתקבלות בבחירות, ההכרעה משוקללת, נסיבתית וטובה לזמן ומציאות בה היא מתקבלת.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אהרון שחר |
|
16/06/14 01:51
|
|
|
|
|
|
תקרית חד פעמית אינה נחשבת מלחמה. לגבי הוויכוח בין ימין ושמאל הפתרון פשוט: יש יותר שמאלנים כי גם הימנים שמאלנים. שמאל זה בעצם נגזרת של תרבות הנאורות, גם הימנים נאורים. האליטות הן שמאל (מובהק) ולכן השפעתן מוחלטת ולא משנה מי יבחר העם. אבל בשביל זה צריך להבין בתרבויות. למשל, לא ניתן לבצע עונש מוות למחבלים, לא משנה מה ירצה העם.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אהרון שחר
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
16/06/14 12:23
|
|
|
|
|
מי מגדיר את "הנאורים" - הנאורים?!
נאורות היא יחסית, וזו אולי התובנה החשובה ביותר שלמדתי מהפוסטיזם.
האליטות שלנו הן מפא"י לשעבר, ובעלי ההון דהיום; אך בעיקר מי שרוכב על שני ה"חמורים" הללו גם יחד.
על ההגמוניה של שכבה זו מתנהל היום המאבק, וזו עדות לכך שהשפעתן אינה מוחלטת ואינה נצחית.
למנהיגות פוליטית תפקיד ביצירת אליטות וגם בהחלפתן.
ניתן לבצע עונש מוות למחבלים, בשלב ראשון במסגרת כללי משחק מובנים היטב. הביצוע תלוי במנהיגות הפוליטית הנבחרת ובמידת השתחררותה מהתלות האנטי-דמוקרטית באליטה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
ירון זכאי 1 |
|
16/06/14 16:31
|
|
|
|
|
|
>>1> בכוונה לא אתייחס להבדלים שמנו המאמרים בעניין התיאור ההיסטורי של האירועים שהשפיעו על יחסי השמאל-ימין, ואשאיר זאת להיסטוריונים, כי פשוט זה מסיט אותנו מלב העניין.
>>2>> עמי דור און טען כי תיתכן מלחמת אזרחים והציג את קווי הלחימה שלה על פי פנטזיית העילית השמאלית הישנה.
>>3>>> כמובן קיבל תגובות על פיהם היה ברור כי קווי החיתוך של הלחימה כפי שתיאר הם שגויים לחלוטין. בעניין זה ביני ובין בעל המאמר הנוכחי לאופרט אין הרבה מחלוקת.
>>>4>> אז כתבתי אני מאמר ובו השתמשתי במושג חדש בתורת הביטחון הלאומי; "מלחמת אזרחים בעצימות נמוכה".
>>5>> בעניין זה טען לאופרט במאמרו כי לא תיתכן מלחמת אזרחים טיפוסית בישראל, כיוון שישראל היא דמוקרטיה חייה בועטת ופעילה, ומשחררת את המתחים בהליכים נטולי אלימות.
>>5>> פה יש להבהיר משהו. מוסכם על כולנו כי תורת הביטחון הלאומי היא יותר אמנות כמו אמנות המלחמה ופחות מדע. נעשה בה שימוש במושגים מקובלים, ורצוי לטובת הדיון שתהיה טרמינולוגיה ברורה. אבל כיוון שזהו תחום מאוד דינמי, לפעמים המציאות דורשת כי הראשון שהבחין בתופעה, יסביר אותה, וייתן לה שם כמיטב הבנתו.
>>6>> מתן שמות חדשים לתופעות שטרם הוסברו יוצר ויכוח והתנגדות. אני זוכר כיצד יוסף דוריאל הציג את ספרו "טירוף מערכות" ונתקל בבוז מכמה פרופסורים. הייתכן שמערכות מכניות ואלקטרוניות, כפי שמרמז שמן, ילקו במחלת נפש?? ובכן כאשר אתם מגיעים להבנה, שמערכת הביטחון היא לדוגמה מערכת אדם ומכונה מרובת משתתפים; בהחלט יתכן כי הפעלת ציוד מודיעין משוכלל להפקת מידע המוערך על ידי בני אדם, יכול בהחלט להביא לטעויות כגון כניסה למלחמה לא רצויה, לחלופין חוסר הבחנה במלחמה מתרגשת עלינו, למרות שפע המידע, וכדומה. חלפו שנים אחדות והשם "טרוף מערכות" הפך למושג רווח לתיאור מערכות כמו משטרת ישמעאל שמקבלת מידע על חטיפת 3 נערים ושולחת את שוטריה לגרש עוד גבר מביתו בתלונת שווא של אשתו!
>>7>>> כל מי שמחפש במאמרי מלחמת אזרחים נוסח דרום אמריקה, שבה הגנרל המקסיקני קסטנייטס מגייס את "מעמד הצבא" להילחם על תוספת שכר ותנאים, נגד מעמד בעלי האדמות ומעמד המחוקקים המושחתים...אז ברור שלא יתכן כך במדינת ישראל.
>>8>>> מי שמתבונן כמוני על עשרות שנות היסטוריה, רואה כיצד היו אירועים רבים בהם פרצה אלימות גלויה. (שימו לבכם שגנבות חקלאיות, מעשי אונס, פרוטקשן, פירוק תמרורים למען גנבת ברזל וכדומה הן מעשי אלימות המאופיינים במבצע ערבי וקרבן יהודי, וברור כי הם חלק ממלחמת אזרחים מוכחשת). מי שרואה כיצד גויסו הערבים לצד השמאל בתחפושת 'פלסטינאים', בעוד השמאל עוקר כל סממן יהודי מהמדינה, בתהליך כושל לייצר 'ישראליות' שתשמר את יכולתו לקבל קולות עוינים...! מי שמתבונן בזה, ומבין שהדבר נעשה על גבול האלימות תוך אונס מערכת המשפט לייצר תרבות, במקום לבטא תרבות, ואת אונס ה'עיתוזנות' לייצר שקר במקום אמת. מי שרואה את אלה כתוספת למערכת גירוש אלפים מביתם אם באשמת התנחלות, ואם באשמת שווא של נשותיהם. מי שסופר 200 גברים מתאבדים ב-20 השנה האחרונות בגלל זדון, ס"ה 4000 קרבנות של הזניית מערכת המשפט למניעת ילודה יהודית. מי שמתבונן כיצד הפמיניזם גויס לשתי מטרות, האחת פירוק הצבא (ארבע אמהות, היוהל"ן, סרגל מאמצים מוחלש, וכדומה), השנייה הצפת שוק העבודה בשכבניות שיורידו את השכר בכל מקצוע אפשרי לתועלת בעלי העסקים הגדולים ושרות המדינה; קרי הוזלת עלות השכר, על חשבון נזקים למשך דורות לחברה....מי שמתבונן בתופעות עומק אלו שחיסלו את הילודה בעמי אירופה אמריקה, והן עומדות להכחיד גם את א
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ירון זכאי 1
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
ירון זכאי 1 |
|
16/06/14 16:31
|
|
|
|
|
|
>>1> בכוונה לא אתייחס להבדלים שמנו המאמרים בעניין התיאור ההיסטורי של האירועים שהשפיעו על יחסי השמאל-ימין, ואשאיר זאת להיסטוריונים, כי פשוט זה מסיט אותנו מלב העניין.
>>2>> עמי דור און טען כי תיתכן מלחמת אזרחים והציג את קווי הלחימה שלה על פי פנטזיית העילית השמאלית הישנה.
>>3>>> כמובן קיבל תגובות על פיהם היה ברור כי קווי החיתוך של הלחימה כפי שתיאר הם שגויים לחלוטין. בעניין זה ביני ובין בעל המאמר הנוכחי לאופרט אין הרבה מחלוקת.
>>>4>> אז כתבתי אני מאמר ובו השתמשתי במושג חדש בתורת הביטחון הלאומי; "מלחמת אזרחים בעצימות נמוכה".
>>5>> בעניין זה טען לאופרט במאמרו כי לא תיתכן מלחמת אזרחים טיפוסית בישראל, כיוון שישראל היא דמוקרטיה חייה בועטת ופעילה, ומשחררת את המתחים בהליכים נטולי אלימות.
>>5>> פה יש להבהיר משהו. מוסכם על כולנו כי תורת הביטחון הלאומי היא יותר אמנות כמו אמנות המלחמה ופחות מדע. נעשה בה שימוש במושגים מקובלים, ורצוי לטובת הדיון שתהיה טרמינולוגיה ברורה. אבל כיוון שזהו תחום מאוד דינמי, לפעמים המציאות דורשת כי הראשון שהבחין בתופעה, יסביר אותה, וייתן לה שם כמיטב הבנתו.
>>6>> מתן שמות חדשים לתופעות שטרם הוסברו יוצר ויכוח והתנגדות. אני זוכר כיצד יוסף דוריאל הציג את ספרו "טירוף מערכות" ונתקל בבוז מכמה פרופסורים. הייתכן שמערכות מכניות ואלקטרוניות, כפי שמרמז שמן, ילקו במחלת נפש?? ובכן כאשר אתם מגיעים להבנה, שמערכת הביטחון היא לדוגמה מערכת אדם ומכונה מרובת משתתפים; בהחלט יתכן כי הפעלת ציוד מודיעין משוכלל להפקת מידע המוערך על ידי בני אדם, יכול בהחלט להביא לטעויות כגון כניסה למלחמה לא רצויה, לחלופין חוסר הבחנה במלחמה מתרגשת עלינו, למרות שפע המידע, וכדומה. חלפו שנים אחדות והשם "טרוף מערכות" הפך למושג רווח לתיאור מערכות כמו משטרת ישמעאל שמקבלת מידע על חטיפת 3 נערים ושולחת את שוטריה לגרש עוד גבר מביתו בתלונת שווא של אשתו!
>>7>>> כל מי שמחפש במאמרי מלחמת אזרחים נוסח דרום אמריקה, שבה הגנרל המקסיקני קסטנייטס מגייס את "מעמד הצבא" להילחם על תוספת שכר ותנאים, נגד מעמד בעלי האדמות ומעמד המחוקקים המושחתים...אז ברור שלא יתכן כך במדינת ישראל.
>>8>>> מי שמתבונן כמוני על עשרות שנות היסטוריה, רואה כיצד היו אירועים רבים בהם פרצה אלימות גלויה. (שימו לבכם שגנבות חקלאיות, מעשי אונס, פרוטקשן, פירוק תמרורים למען גנבת ברזל וכדומה הן מעשי אלימות המאופיינים במבצע ערבי וקרבן יהודי, וברור כי הם חלק ממלחמת אזרחים מוכחשת). מי שרואה כיצד גויסו הערבים לצד השמאל בתחפושת 'פלסטינאים', בעוד השמאל עוקר כל סממן יהודי מהמדינה, בתהליך כושל לייצר 'ישראליות' שתשמר את יכולתו לקבל קולות עוינים...! מי שמתבונן בזה, ומבין שהדבר נעשה על גבול האלימות תוך אונס מערכת המשפט לייצר תרבות, במקום לבטא תרבות, ואת אונס ה'עיתוזנות' לייצר שקר במקום אמת. מי שרואה את אלה כתוספת למערכת גירוש אלפים מביתם אם באשמת התנחלות, ואם באשמת שווא של נשותיהם. מי שסופר 200 גברים מתאבדים ב-20 השנה האחרונות בגלל זדון, ס"ה 4000 קרבנות של הזניית מערכת המשפט למניעת ילודה יהודית. מי שמתבונן כיצד הפמיניזם גויס לשתי מטרות, האחת פירוק הצבא (ארבע אמהות, היוהל"ן, סרגל מאמצים מוחלש, וכדומה), השנייה הצפת שוק העבודה בשכבניות שיורידו את השכר בכל מקצוע אפשרי לתועלת בעלי העסקים הגדולים ושרות המדינה; קרי הוזלת עלות השכר, על חשבון נזקים למשך דורות לחברה....מי שמתבונן בתופעות עומק אלו שחיסלו את הילודה בעמי אירופה אמריקה, והן עומדות להכחיד גם את א
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ירון זכאי 1
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
ירון זכאי 1 |
|
16/06/14 21:01
|
|
|
|
|
|
>>1>>ברור מתגובתי, אם תחובר למאמרי כי היו אירועים המוניים של הסגרת יהודים לאויב כגון 'הסזון', בו הוסגרו לוחמי אצ"ל ולח"י למרות הסכם לפעול יחד עם ההגנה תחת פיקוד ההגנה בתנועת המרי המשותפת. ההגנה לא יכלה לעמוד בלחץ הבריטי והסגירה שותפיה. אח"כ הפקירה את מגיני ניצנים למול הצבא המצרי. אח"כ דיר יאסין, אח"כ ירי על אלטלנה והטבעת הנשק החיוני, אח"כ פירוק הפלמ"ח לאחר שהקיז דמו במלחמת השחרור (והסגיר קודם את האצ"ל והלח"י....אפשר להתקדם עם זה לאורך היסטוריה ארוכה...
>>2>> השמאל לדורותיו מוכן לעשות הכול למען השלטון כולל עלילות זדון, הפקרה, רצח, ושחיתות.
>>3>> למרות מעשי השמאל (החיוביים שאותם אין מחלוקת שעשה כמו יישוב הארץ, קיבוצים, התנדבות לצבא, וכדומה) מנהיגיו איבדו בהדרגה כל נתח בשלטון.
>>4>> האחיזה במערכות המשפט והעיתונות הממוסדת המושחתות מספקת אשליה לשמאל כי בצירוף כספים ממקורות אנטישמיים, וקולות הערבים והמסתננים בעתיד, יצליחו אותם אנשי שמאל שפיתחו תורה שלמה לעיקור היהדות מהמדינה לחזור לשלטון. כמובל ללא אחיזה במציאות ובהרכב האוכלוסייה.
>>5>>> יש בהחלט מלחמה בעצימות נמוכה, כלומר מעשים קטלניים ומזיקים בהיקף עצום ובשיטתיות נגד העם היהודי.! כפי שאמרתי יש תמותה גבוהה של גברים חילוניים כתוצאה מהתעמרות מערכת המשפט הפמיניסטית שהוחדרה בכוח למדינה. היקף הנפגעים האמתי בכוונה לא מחושב, ומוכחש, כפי שמוכחש היקף הנפגעים מפעולות טרור וחבלה לסוגיהן הרבים.
>>6>> אי אפשר להתעלם למשל מהתפרצות מחלות ותמותה של יהודים שגורשו מביתם אם בגלל היותם מתנחלים, ואם בגלל שגרושותיהם חמדו רכושם. אני קורא לזה מלחמה, כי סטטיסטית כמות ההרוגים הרבה יותר מתוצאת מלחמה. אם רוצה מישהו להמשיך להכחיש לעצמו, שיבושם לו.
>>7>> אני מבחין כי בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מבינים כי מתנהלת מלחמה בתחום המשפחה בישראל שמטרתה הכחדת הנישואין והילודה. בעניין הזה תנועות השמאל והפמיניזם משתפות פעולה בהיקף עצום. הפעילות הזו מנחילה להן תבוסה עתידית עצומה, כי ממילא אישה אשר מתעללת בבעלה ועושקת אותו בעזרת החוק, תיעשק בדור הבא כאשר הילד שלה, שעליו צברה הררי רכוש ייפול עליה, וכלתה תעשוק אותה....כאשר כל זה ממומן מחו"ל על ידי גורמים עוינים, בדיוק אותם גורמים שקידמו את ארבע אמהות לסגת מלבנון, או את היוהל"ן, וכדומה; זו מלחמה לכל דבר!!!!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ירון זכאי 1
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
רפי לאופרט |
|
17/06/14 11:12
|
|
|
|
|
ראשית, מאבקים חברתיים מסוגים שונים קיימים בכל חברה. בחלקם הם מקיפים חלקים גדולים של החברה ובחלקם חלקים קטנים יותר. המאבקים הללו עוסקים באמונה, בכלכלה, בתעסוקה, ברמת חיים, באיכות חיים, במבנה המשפחה בזכות ללימודים בחומר לימודים וגם בגזענות, אנטישמיות, עבדות ושליטה על מקורות עושר, מקרקעות דרך מים ועד לזכויות משפטיות כאלה ואחרות. למאבקים הללו גם פן אופנתי, והם משתנים על ציר הזמן - חלקם מעמיק ומתחזק וחלקם נחלש ואפילו נמוג.
מאבקים עפ"י ההגדרות המקובלות אינם מלחמה. ניתן כמובן להחליט על הגדרה חדשה או שונה של מושג המלחמה, ולכלול בתוכו מה שבא למגדיר, אבל זו בדרך כלל תרומה שלילית לשיח הציבורי, משום שהיא מרבה בילבול ולא בהירות.
על פני תקופה של 100 שנים נייתן למנות מספר גדול של דוגמאות למאבקים מסוגים שונים, ובמאבקים, במיוחד בנקודות קיצון, מתקיימים גם אירועים אלימים; זו עדיין אינה מלחמה.
כאשר מחברים את כלל המאבקים הפעילים ובוחנים עמדות ופעילויות של יחידים בחברה כלפי הנושאים המאפיינים כל מאבק, ניתן למצוא קבוצות שרמת הקורלציה בין חבריהן בהתיחסותם למאבקים הנבדקים גבוהה. כאשר קבוצות אלה גדולות וככל שהפערים ביניהן גדולים יותר, הן מגדירות שסעים חברתיים עמוקים יותר. וגם זו עדיין אינה מלחמה.
אגב, לא כל מאבק מתנהל בהכרח בעצימות נמוכה, גם שאינו אלים...
אם תבחן חברות אחרות במדינות אחרות למשל, ארה"ב, למן העצמאות ועד היום, תמצא בה מאבקים קשים שקדמו למלחת האזרחים, ומאבקים שהתחוללו אפילו בנושא העבדות, אחרי מלחמת האזרחים, ובאמצע היתה המלחמה על 600,000 חלליה.
בישראל קיימים כיום לפחות ששה שסעים בולטים במקביל, אבל אין מלחמת אזרחים. השסע המדיני מתיחס לפתרון הטריטוריאלי והמדיני המוצע לסיכסוך הישראלי-ערבי-פלשתינאי. גם שאלת היחס בין הדת למדינה מייצגת שסע שנהוג לכנותו השסע הדתי-חילוני. אבל שסעים אלה אינם חופפים. כך גם שסעים נוספים. ימין ושמאל אינם נמצאים משני צידי מתרס, אלא על רצף של הסכמות ואי-הסכמות נזילים בנושאים שונים, והוא אחד הגורמים החשובים הקובעים את הדינמיקה החברתית והפוליטית.
ביסודו של דבר, ברוב נושאי המחלוקת, השמאל מנסה להשליט בישראל תרבות מערבית (תמהיל ארה"ב ומערב אירופה) עם זיקה רופפת ליהדות, בעוד הימין הולך בכיוון הפוך: יהדות כנקודת מוצא תרבותית, היסטורית, מוסרית, משפטית, מדינית ודתית, עם תיקונים "מערביים" (בדרך כלל) כשנחוץ.
תרגילי "משיכת החבל" שמתנהלים בין שני גושים אלה הם מאבקים ולא מלחמה.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט
|
|
|
|
|
|
|