בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
דה-לגיטימציה למבקר החדש של מערכת הביטחון
|
רמטכ"ל פוסל למעשה את מבקר מערכת הביטחון החדש, מונע מהמבקר למלא את תפקידו ושולל את הלגיטימיות של המינוי ● המבוקר מבקש לבחור את המבקר שלו ● אם המינוי של המבקר תקין אך אינו מוצא חן בעיני המבוקר, עומדות בפניו שתי אפשרויות: לשתף פעולה עם המבקר, או לעזוב את משרתו. במנהל תקין אין אופציה לגיטימית נוספת
|
הרמטכ"ל אשכנזי. מדוע הוא ממדר את המבקר? [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
מינוי מבקר פנימי לצה"ל
|
ניצב-משנה (בדימ.) אבי דוידוביץ
|
הידיעה על מינוי מבקר פנימי בצה"ל הייתה מבחינתי Déjà vu * אודה ולא אבוש כי לא הצלחתי במשחק ההוא * גם אם הפסדתי את הקרב בשעתו, אזי ניתן לומר כי בסופו של דבר אלו שניצחו אותו - הובסו - או שהם למצער בתהליך של תבוסה
|
לרשימה המלאה
|
|
|
הביקורת הפנימית בצה"ל
|
אלון קוחלני
|
ימיו של "הקרב" למינוי מבקר פנימי לצה"ל, אותו ניהלה לשכת המבקרים הפנימיים, כמניין ימיו של חוק הביקורת הפנימית * תגובה למאמר "מינוי מבקר פנימי לצה"ל" של אבי דוידוביץ
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
במאמרי: "מינוי מבקר פנימי לצה"ל", שהתפרסם לפני ימים אחדים, ברכתי על מינוי מבקר פנימי לצה"ל ושיבחתי על-כך את הרמטכ"ל גבי אשכנזי ואת שר הביטחון אהוד ברק. בנוסף לכך, הסברתי במאמר שציינתי את החשיבות של היות המבקר הפנימי איבר אינטגרלי מהגוף בו הוא מונה לשמש כמבקר פנימי, ואת התועלת הרבה הצפויה לצמוח ממינוי זה לטובת הביקורת הפנימית כמוסד וכמקצוע.
קוראיי ודאי שמים לב להתעניינותי בתחום הביקורת הפנימית ולדאגתי למעמד המבקרים הפנימיים, כפי שבאו לידי ביטוי גם במאמרי מיום 18.3.2010 על: "מעשיו הנפשעים של ראש עיריית טבריה".
כקרימינולוג, אני יכול לתאר את חשיבות מנגנוני הפיקוח החברתי כאמצעי למניעת עבריינות, אם כי אין צורך בידע קרימינולוגי מעמיק כדי להבין כי בכל ארגון בו מתקיימים תהליכי פיקוח, בקרה וביקורת פנימית אפקטיביים, תצטמצם הסטייה הנורמטיבית עד למינימום. לעומת זאת, בכל ארגונים הציבוריים והפרטיים בהם נתגלו אי סדירים עד כדי בזבוזים, חוסר יעילות ואף שחיתות, התברר כי מנגנוני הביקורת כשלו, או שבכלל לא תפקדו. המבקרים הפנימיים הם שומרי הסף האולטימטיביים, וחובה על כל המערכות החברתיות להעניק להם עוצמה הולכת וגוברת.
לאכזבתי, קראתי כתבה בעמ' 13 בעיתון ידיעות אחרונות, מיום 12.5.2010, כי הרמטכ"ל פוסל למעשה את מבקר מערכת הביטחון החדש, חגי טננבאום-ארז, שמונה זה לא מכבר על-ידי השר ברק, מונע מהמבקר למלא את תפקידו ושולל את הלגיטימיות של המינוי.
אקדים ואומר כי אין לפניי אלא את הכתבה האמורה, אשר נכתבה על-ידי הכתב לענייני צבא של העיתון, יוסי יהושוע, ואני מסתמך אך עליה. אם נפלו בה אי דיוקים, או שהיא אינה מגלה את כל העובדות הרלוונטיות עד כדי הטיית עמדתי, הרי תעמוד לי להגנתי "הערת אזהרה" זו. יתר על כן, ולמען הגילוי הנאות, אציין כי לפני מספר שנים, בעת שכיהנתי כראש יחידת הביקורת הפנימית של משטרת-ישראל, הכרתי את חגי טננבאום-ארז, שהיה אז המבקר הפנימי של משרד התחבורה, והיה לי איתו קשר מקצועי אד-הוק, שהסתיים בשנת 2006, כאשר סיימתי את תפקידי האמור.
|
המבוקר מבקש לבחור את המבקר שלו
|
|
על-פי העיתון, מבקר מערכת הביטחון החדש ממודר מישיבות המטכ"ל בהן הוא רשאי להשתתף. ניתן להניח כי מציאות זו משפיעה במישרין ולרעה על תפקודו ומעמדו של המבקר, ופוגמת בביקורת האפקטיבית שעל משרד הביטחון לקיים בכל הגופים הכפופים אליו.
העיתון מספר לנו כי חגי טננבאום-ארז לא מונה על דעת הצבא. במילים אחרות, המבוקר מבקש לבחור את המבקר שלו. אינני נכנס לפרשנות שמספק לנו הכתב, כי מצב זה נובע בין היתר ממערכת היחסים המתוחה שבין הרמטכ"ל אשכנזי לשר ברק. גם הרמיזה כי הפסילה נובעת מהיותו של חגי טננבאום-ארז אך בדרגת אלוף-משנה בדימוס הינה מגוחכת. ככלות הכול מדובר במי שמכיר היטב את הצבא בהיותו ראש מחלקת בקרה ומעקב - שלאחרונה הוגדר כאמור כמבקר הפנימי של צה"ל. לא זו אף זו, כמי שכיהן במשך שנים לא מעטות כמבקר פנימי של מיניסטריון המורכב מיחידות סמך רבות ורגישות (תחבורה יבשתית, אווירת וימית, שירות מטאורולוגי ועוד), מכיר חגי טננבאום-ארז את המטריאה. מי החליט שרק מי שהינו בעל דרגת תת-אלוף (כפי שהיה המבקר הקודם) או אלוף, הוא המוכשר והמתאים ביותר לתפקיד רגיש זה? ואם ייבחר לתפקיד מי שהיה אלוף בצה"ל, הרי על-פי הגיון חלול זה ניתן יהיה לומר שאם הוא שרת, רחמנא לצלן, בזרוע היבשה, הרי הוא לא יוכל לבדוק את זרוע האוויר או הים כי הוא לא היה טייס או רב-חובל, וכך הלאה.
ביקורת פנימית הינה מקצוע בפני עצמו. כשם שאין צורך להיות כבשה על-מנת לשמש כרועה, או ניתן להכיר את הדרך גם אם אין יודעים לנהוג, כך גם המבקר הפנימי יכול לשמש כמבקר בעניינים שאינם בתחום מקצועו. דוגמה רצינית יותר היא שופט הדן בתביעה על רשלנות רפואית. הרי השופט הוא מומחה במשפט, והידע הרפואי שלו מסתכם בהליכה לקופת חולים מעת לעת, כמוני וכמוך. והנה, בתום הדיון, הוא מוציא מתחת ידו פסק דין מנומק ומלומד, בו הוא מנתח במקצועיות את הטענות ופוסק בעניין רפואי צרוף, גם מבלי שביקר מימיו בפקולטה לרפואה. בדרך כלל איש אינו פוסל אותו או את פסיקתו - למעט הצד שהפסיד בתביעה כמובן.
כך גם המבקר הפנימי. הוא נעזר באנשי מקצוע, לעיתים גם במומחים שהוא שוכר מן החוץ, מקיים הליך סדור של התנהלות הביקורת הכוללת המצאת טיוטת דוח וקבלת התייחסויות המבוקרים, ובסוף התהליך, הוא מגיש את הממצאים והמלצותיו לממונה עליו.
לא מצאנו בכתבה אף לא רמיזה הפוסלת עניינית את המינוי של חגי טננבאום-ארז כמבקר מערכת הביטחון. ובהנחה כי אין סיבה מעבר למה שנאמר לעיל - הרי ניתן להניח כי הליך המינוי נעשה כדין והמינוי תקין, ומרגע שנעשה המינוי כאמור אין למבוקר אלא לקבל את המינוי. אם המינוי של המבקר תקין אך אינו מוצא חן בעיני המבוקר, ויהיה האדם החשוב והיקר אשר יהיה, שתי אפשרויות עומדות בפניו. האחת לשתף פעולה עם המבקר ולשמור את רגשותיו לעצמו. השנייה - לעזוב את משרתו. במנהל תקין אין אופציה לגיטימית נוספת.
דה-לגיטימציה למבקר פנימי שמונה כדת וכדין הנעשה על-ידי מבוקריו, הינה התנהגות נפסדת - וככל שמדובר במבוקר הנושא משרה שלטונית, היא ראויה לגינוי. אני מצפה כי שר הביטחון יתערב בנעשה באופן אישי ויסדיר את ההתנהלות המעוותת הזו. אם לא, אני מקווה כי הכנסת, באמצעות ועדת חוץ וביטחון, או באמצעות הוועדה לענייני ביקורת המדינה, תתייצב ותאמר את דברה בבהירות ובנחרצות. ומעל לכול, ראוי היה כי כבר עם פרסום הידיעה בעיתון, תתייצב לשכת המבקרים הפנימיים ותמחה בקול גדול וברור על הפגיעה במעמדו של אחד מעמיתיה, גם אם אינו חבר הלשכה. אולם, לצערי, בהכירי את הנפשות המנהלות את הלשכה, ברור לי כי מחאה כזו לא תצא ולא תישמע.
|
|
תאריך:
|
14/05/2010
|
|
|
עודכן:
|
14/05/2010
|
|
אבי דוידוביץ
|
דה-לגיטימציה למבקר החדש של מערכת הביטחון
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
שיש לו מה להסתיר
|
14/05/10 11:21
|
|
2
|
|
אורי טל
|
14/05/10 13:24
|
|
3
|
|
בר דרור דוד
|
14/05/10 16:51
|
|
שורות אלו נכתבות ביום השלישי לשבוע האחרון בספירת העומר, השבוע של מידת המלכות, ובפרטות - ביום התפארת שבמלכות, והן אמורות להתייחס לפרשה בתורה שאותה נקרא ביום שבת, נצח שבמלכות. המלכות היא מלכותו של הקב"ה בעולם והנצח הוא [שמואל א', ט"ו] נֵצַח יִשְׂרָאֵל, אשר לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם; כִּי לֹא אָדָם הוּא, לְהִנָּחֵם. נצח שבמלכות פירושו שאנחנו מתחברים לנצח ישראל, הקב"ה, מקבלים עלינו את מלכותו יתברך ומנצחים (בעזרת מידת הנצח) את כל הכוחות המתאמצים להפריד אותנו ממלכנו. זה ביום נצח שבמלכות. באופן כללי בשבוע הזה, אנחנו אמורים להתבונן ביחס שלנו למלכות ה' בעולם, לבחון את עצמנו, האם באמת הוא מלכנו או שמא אימצנו לעצמנו מלכים אחרים ר"ל.
|
|
|
על חמישה עניינים שבהם שבים וחוזרים על טעויות העבר ועל מישהו אחד שככל הנראה כן למד מן הניסיון
|
|
|
המאבק שמתחולל בעיצומם של ימים אלה בין העדה החרדית לבין חוגים חילונים-קיצונים כבר הספיק לצאת מכל פרופורציה. בסך-הכל הוא ניטש בין "אאוטסיידרים" יוצאי דופן משני הצדדים, שאינם משקפים את הרוב הגדול והמתון שבשני קצות הקשת.
|
|
|
אי-אפשר שלא להזדעזע מן ההחלטה האומללה על עסקת טיעון עם האם המרעיבה, בה על-פי ההצעה, לא תישלח היא, ולו ליום אחד, לכלא, וזאת לאחר מסכת קשה של התעללות בבנה הקטן.
|
|
|
בתשעה במאי מלאו 60 שנה לנאומו של שר החוץ הצרפתי רוברט שומאן, במהלכו הוא קרא לאיחוד תעשיות הפחם והפלדה של גרמניה וצרפת. בחלוף שנה, חתמו שתי המדינות על ההסכם. הסכם זה היה לאבן המסד הראשונה בבניין איחוד אירופה, שעל השלמתו עמלות מאז חברות האיחוד האירופי. בבסיס הצעתו ההיסטורית (לה נתן הקנצלר הגרמני אדנאואור את הסכמתו המידית), עמדו ההנחות ולפיהן, בלעדי השותפות הצרפתית גרמנית לא ניתן יהיה להשיג דבר באירופה וכן שהאבן הראשונה חייבת להיות כלכלית ולא פוליטית. מאז, כפי שאנו יודעים, זרמו מים רבים בנהר הריין.
|
|
|
|