הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
דיפלומטית, פוליטיקאית אביטל קולט (ילידת 1.5.1940), רומניה. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה. דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית.
|
|
|
|
|
|
|
רב, פוליטיקאי יעקב אביטן (נולד: 5 במאי 1970), פוליטיקאי ישראלי ששימש כשר לשירותי דת, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם סיעת ש"ס, סגן ראש העירייה ורב המועצה אזורית חוף אשקל
|
|
|
|
|
|
|
כלכלן ישראלי יאיר אבידן (נולד: 25 בדצמבר 1959), כלכלן. במאי 2020 החל לכהן בתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. מכהן כיום כחבר בדירקטוריון של נימה, חברת הפינטק מקבוצת
|
|
|
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
שירת הכאב, כאב השירה
תחושה חזקה מתעוררת למקרא השירים בספר הביכורים של ג'אן דורית, "עד מאה ועשרים שירים", כי היא מנסה להתמודד לאורכו עם השאלה, שבאם השירה אכן נולדת מכאב האם זכאית היא וראויה שנישא כאב למענה * ואולי בעצם זאת השאלה שלי, כמי שמאמין שהאמנות נשלחה ללוות, לייפות ולהשביח את החיים ולא לקדום להם
|
|
|
לאן הולך גרגיר החול
איני נוהג ואולי גם איני יודע כיצד לכתוב על ספרי ילדים, ומאלה יש הרבה וגווניהם מרובים * עם זאת החלטתי לחרוג ולכתוב דברים על ספרה של ורדה גנזך, "מסעו של גרגיר חול" בשל המיוחדות שבו: ציורי ילדים שהובאו אל הספר בהשראתו, ומשמשים איורים אותנטיים לרוחבם של הדפים
|
|
|
ואת גופה תדע: התעוררות
את ספר שיריה הצנום, "עת גופי אדע" של שרית שמיר, קראתי ועיינתי בו פעמיים ויותר עד אשר חשתי כי נכנסתי * במקום כלשהו בתודעתי לא רציתי לדלג עליו * העוצמות החבויות בו היו מְנַערות, ולאט-לאט ראיתי את המרד הפנימי שבו, את החלון שהיא קורעת דרכו כדי לאלץ את האור לבוא
|
|
|
כעשב השדה
נשאלת השאלה שמא היינו כעשב השדה, רדומים, דוממים, אולי נרמסים * כאלה שזקוקים לשעות לילה קטנות ואפלות שבהן המחשבות שונות, והדברים נראים כיד הדמיון כדי למצוא נוחם ועזוז במה שיש לנו ועל מה שאין לנו, כמו גם על מה שיש לידינו, שסביבנו
|
|
|
בואו לטפס על הר הכתיבה
אומַר על הספר הזה, כי ראוי לו והולם לו להיות ספר מקדים לספרים אחרים שבאים ללמד כתיבה * להיות ספר מקדים לסדנאות שבאות ללמד כתיבה * כי הוא בא פחות להתוות את הדרך ויותר להסביר מה טיבה, לפקוח את עיניו של הלומד ומאידך גם לקרב אותו אל ההבנה העמוקה
|
|
|
תמונות ממוחו של אחר
אם אכתוב שהספר "יוּרי" של גבי זיו הוא רומן רגיל זה לא יהיה מדויק * אם אכתוב שזה סיפור ארוך זה לא יהיה מדויק * אם אכתוב שזו קביעת סגנון מיוחד לעצמו לא אדייק, ואם אומר שהוא כתוב כתסריט שוב לא אדייק * נדמה שכל הגדרה שאחליט לתת לא תהיה מדויקת * כי אולי אפשר להכליל בו את כל ההגדרות האלה
|
|
|
יציאת עירק
זה אחר זה חלפו האוטובוסים על הגשר, עושים דרכם לעבר בגדד, והעץ הרעיש מתחת לגלגלים * דמעות שקופות נתלו מעיניה של אמא, ונדמה שאבא אמר: פה זה נגמר * יהיה טוב, הוא אמר עוד, אלה ימים של גאולה * יהיה טוב בעזרת אללה
|
|
|
חרות הבחירה, חרות הכתיבה
בהיות עיקרם של הסיפורים בספר פנטסטי, ובהיות סיפורים כאלה מצויים במיעוט בספרות שלנו: האם כותבי העברית וקוראי העברית לא אוהבים סיפורי פנטזיה, ומשום כך ספרים מסוג זה הם מעטים, אפילו נדירים?
|
|
|
איש תר את עצמו
משורר שירושלים היא אהובתו, ולא אומר שזה דבר חדש, ואילו אהובתו הגשמית היא האישה שאתו, כאשר שתיהן יחד נעשות מעין שלמות אחת בלתי נפרדת
|
|
|
פעם בברגן היו שכנים
אם ק. צטניק כתב על מחנות ההשמדה, ואם אהרון אפלפלד מתאר את האימה, שניהם במובהק ובפרוזה עברית, הרי שיעקב ברזילי, בספר שיריו "השכן מברגן בלזן", כמו בספרי שיריו האחרים חושף בשוּרותיו את התוך העשֵן והצורב שמצוי בו ואינו מרפה, והוא מטיח בפני השמים ומכריז כי זה היה "בשנת שבתון של אלוהים"
19/01/2015 | יוסף כהן-אלרן
|
|
|
באר הסיפורים הקצרים
ללא התחכמות מיותרת, בשפה בהירה וזורמת, מביא לנו אוריה באֶר בספרו החדש "שש מאות החלונות" מבחר של סיפורים קצרים המתרחשים בזמנים ובנופים שונים, משיב מעט מן הכבוד האבוד של הסיפור הקצר אל מקומו ומאפשר קריאה שיש בה אתנחתות למעבר בין הדמויות והאירועים
|
|
|
אל הכאב ובחזרה
מסע של סבל הוא המצב שאליו נקלעה כרמית רינצלר אברהמי, מחברת הספר "קשת מנצח סרטן", ספרה החמישי, ובו היא מגוללת את המסע הכואב הזה שלה בצורת יומן שבסופו היא מנצחת את המחלה, וקריאתו מובילה אותנו בכל תחנותיה למן ההתחלה ועד לניצחונה
|
|
|
לחיות ולבעוט - החיים כמלכודת
בספר שיריה הראשון, "מלכודת", העמוס רגשית, מעיק, חי ובועט של שירה כהן, נראים החיים כמלכוד שצריך להילחם בו, לקרוע את דפנותיו ולמצוא בו את אותן פרצות שאולי יהיה אפשר להיחלץ דרכן אל מקום אחר - אלא שלא בטוח אם אכן המקום האחר יהיה טוב יותר
|
|
|
לכתוב צבע, לצייר מילים
"שאון של חול מתקתק בַּשקט", ספר שיריה של ד"ר נורית צדרבוים, מצליח להעלות לאוזן כבר בציור המורכב שעל שערו איזה תקתוק, אבל כזה שרק אוזן של אמן או של חולם מסוג אחר יכולה לדַמות אותו * זהו שאון של שקט ושל לחש ומאחר שכך, מה אכן לוחש לנו החול?
|
|
|
בכנפיים מכונסות
בספר שיריה החדש של מלכה נתנזון נראה שהושקעה מלאכת חיים ויש בו שירה מזוככת ביחד עם כאב
|
|
|
|