|
|
כותב הידיעה מספר לנו, כי ח"כ ניסים זאב מש"ב "ידוע כהומופוב".
המשתמשים במונח זה מעידים על עצמם, כי אינם מבינים את שכתבו. משמעות הביטוי הומופוב היא בעצם "חרד מאדם", ואילו הם מתכוונים לומר "חרד מהומוסקסואלים".
אך נניח לענייני לשון. מה פתאום "הומופוב"?. ח"כ ניסים זאב הוא איש דתי, אפילו חרד, שלדידו כלל התורה האוסר משכב זכר עומד מעל הטרנד העכשווי של "גאוות ההומוסקסואלים". האם אדם המתנגד לגניבה יכונה "קלפטופוב", ואפילו יוצג כראוי לגינוי בשל כך?. ושמא נגנה בעתיד גם את המתנגדים לרצח, המסתמכים על כללי התורה האוסרים זאת?.
אני מעיד על עצמי שאינני "דתי", לבטח לא "חרדי", ואף על פי כן חש דחיה לעצם המחשבה על מעשי ההומוסקסואלים, ובמיוחד מתנגד למצעדי ה"גאווה". ללא קשר לכללי התורה בדבר איסור משכב זכר, ההומוסקסואליות היא סוג של נכות: האחד חירש, השני עיוור, השלישי פיסח, הרביעי גיבן והחמישי בעל משיכה מינית לבני מינו ולא לבני המין האחר.
בנכות מכל סוג אין בושה, ובאותה מידה אין מקום לגאווה. עצם הנפנוף ב"גאווה" מעיד במנפנפים, כי הם נזקקים לטפיחה עצמית על השכם לעידוד עצמם באופן מלאכותי. בנכות יש לטפל, ככל שהמדע יודע ומאפשר לטפל, ולצערנו לא לכל נכות יש מרפא.
ארגוני ההומוסקסואלים (גם תופעת הלסביות היא הומוסקסואליות, על פי המינוח הנכון) טוענים כי בכל חברה אנושית יש אחוז מסוים של בעלי נטיות כאלו. ככל הנראה זו טענה נכונה, אך באותה מידה יש בכל חר\ברה אנושית אחוז ידוע של בעלי מומים אחרים, וחרף מחאתם לשמע הדברים ראוי להדגיש: בכל חברה אנושית יש גם בעלי סטיות כמו פדופיליה (משיכה להזדווגות עם ילדים), זואופיליה (משיכה להזדווגות עם חיות), נקרופיליה (נטיה להזדווגות עם גוויות) ועוד. בכל חברה יש גם חולים במחלות-נפש אחרות כמו סכיזופרניה, מניה-דפרסיה ועוד. כל אלו הן תופעות אנושיות, לא פחות מההומוסקסואליות.
כל בעלי הנכות והסטיות ראויים להתחשבות בבעיותיהם ולא לבוז או לרדיפה, אך אין הבדל עקרוני בין מצעד לגאוות ההומוסקסואלים ובין מצעד לגאוות הפדופילים, הנקרופילים והזואופילים.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין
|
|
|