|
|
בנימין אשר בשמו אני משתמש לעיתים היה דודי זכרונו לברכה אשר שִכֵּל את בנו עמיאל (עמי) זכרונו לברכה שנהרג במלחמת יום הכיפורים בתאריך 18.10.1973 על אחת הדובורת הראשונות אשר חצו את תעלת סואץ. בנימין היה יוצא גרמניה, אדם נוח מאד לבריות, איש אוהב אדם ואוהב אדמה אשר חי לו בשקט ובשלווה בנהריה הפסטורלית של אותם הימים. נהריה של טוּטִי לוי, פרדי דוּרָה, פינגווין.... בנימין היה נהג בקואופרטיב ''אגד'' ובדרך כלל נסע בקו 271 נהריה-חיפה. לעיתים היה לוקח על עצמו נסיעות גם בקוים למעלות, תרשיחא, ולכפרים ערביים בסביבה. את שעות הפנאי שלו העדיף להקדיש לעבודת אדמה בגינתו המטופחת וללימוד ערבית.
בנו של בנימין, עמי (נכטי) נהרג במלחמת יום הכיפורים. עמי היה סטודנט מצטיין. בוגר הטכניון במגמת אלקטרוניקה אשר עבד כמהנדס צעיר ברפא''ל. במלחמת יום-הכיפורים. השתייך עמי להנדסה ימית ובמסגרת תפקידו חצה עם אחת הדוברות הראשונות את התעלה. הוא נפגע מפגז מצרי על הדוברה וארבע ימים אחרי כן נפטר מפצעיו. אביו בנימין לא יכול ולא מסוגל היה להשלים עם העובדה כי איש מן המנהיגים שלנו לא היה מוכן לשאת באחריות אישית לכשלים של אותה מלחמה וכי לאיש מן המנהיגים לא היה אומץ לקום לאחר המלחמה ולומר: ''שגיתי'', ''טעיתי'', ''אני לוקח על עצמי אחריות אישית''. שנה וחצי לאחר מותו של בנו עמי זכרונו לברכה ולאחר שעצמותיו של עמי זכרונו לברכה הועלו מביה''ק הזמני בקיבוץ בארי לביה''ק הצבאי בנהריה, לקח בנימין אחריות אישית למותו של בנו עמי ובמכתב אותו השאיר הסביר מדוע בחר לסיים את חייו. בנימין נסע על אופניו מביתו ברחוב אשר ברחוב מרגוע בנהריה, חצה את הכביש אל קיבוץ עברון הסמוך (קיבוצו של ניסן שלו זכרונו לברכה), בחר בבית-שימוש ציבורי, שם ירה לעצמו ברקה. כאשר ''מנהיגים'' (כאולמרט, חלוץ, פרס, פרץ, רפי איתן, רמון צחי הנגבי, לבני ואחרים) אינם רוצים, אינם מסוגלים ואינם מוכנים לקחת על עצמם אחריות אישית ולשאת בתוצאות החלטותיהם, עושים זאת לעיתים במקומם, לדאבוננו הרב, הורים. גורל דומה (התאבדות באש) פקד את אביו של פרופ' אוריאל רייכמן, אלפרד רייכמן, אשר לא יכול היה לעבור לסדר היום על מותו של בנו גדי זכרונו לברכה אשר נפל בגולן באותה מלחמה.
|
|
|
 `
כתוב תגובה ל-
בנימין
|
|
|